מהר"ש חלק ב קכח

שבועות דכ"ז ע"ב בהא דמפורש בש"ס שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכלנה, א"ח אלא אחת וקאמר בש"ס למ"ל למיתני שלא אוכל שלא אוכלנה ומשני טעמא דאמר שלא אוכל שלא אוכלנה אבל אמר שבועה שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל חייב שתים כדרבא דמשבועה הראשונה א"ח רק בכולה ובשבועה שניה נאסר אף בכזית והדר קאמר הש"ס חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא כדרבא דאם נשאל על הראשונה שניה חל עליו וכ' בתוס' דהא דדייק דשבועה איכא הייני מדנקט א"ח אלא אחת דאל"ה הו"ל למיתני אינו אלא אחת ואף דהכא לא מצי למיתני אינו אלא אחת דאיצטריך לאשמעינן דבאמר שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל חייב שתים מ"מ הוי מצי למיתני חייב אחת ומדלא נקט א"ח אלא אחת נשמע דאם נשאל שניה חל עליו וכ' במהרש"א דאם הי' מיתני אינו אלא אחת היינו אומרין דאם אמר שלא אוכל והדר שלא אוכלנה אז אף בנשאל על הראשונה אפ"ה השניה לא חל ובאם אמר שלא אוכלנה והדר שלא אוכל אז כיון דהוי מוסיף נהי דאפ"ה א"ח שתים עכ"פ בנשאל על הראשונה שניה חל אבל השתא דקתני א"ח אלא אחת נשמע דאם אמר שלא אוכלנה והדר שלא אוכל חייב שתים וצריכים להבין סברת המהרש"א דאם נאמר דבמקום דלא חל שבועה שניה אף בנשאל על הראשונה לא חל א"כ גם באמר שלא אוכלנה והדר שלא אוכל ממ"נ או שנימא דשבועה שניה חל תיכף הואיל דנאסר בכזית וא"ה נימא דלא חל בשעתה א"כ אף בנשאל על הראשונה לא יחול כמו באמר מקודם שלא אוכל והדבר צ"ב: והנלע"ד דכבר נודע מ"ש השעה"מ והא"מ דאף דלענין אאחע"א אמרי' מיתלי תלוי אי משכחת רווחא חל מ"מ בשבועה אם אין לו חלות בשעתה אמרי' דיצא לבטלה ואף במשכח רווחא לא חל כמו שנשבע שלא אוכל פירות הקדש ופדאו אפ"ה לא חל השבועה ורק בנשאל על הראשונה כיון דחכם עוקר נדר מעיקרא הוי כמו, שחל שבועה שניה תיכף עיי"ש

ומש"ה כתבו דמש"ה נקט בש"ס אין שבועה חל על שבועה ול"ק משום אאחע"א דמטעם מושבע ועומד ל"א כי משכח רווחא חל והישי"ע כ' דהי' אפשר לאוקמי הא דקתני שבועה שלא אוכל ואכל נבילה חייב מיירי בשנשבע בעוד שהי' אסור משום אמ"ה וכשמתה חל שבועה ונבילה בב"א ורק דבשבועה ל"א מיתלי וקאי אבל לטעם דאאחע"א בוודאי אי משכחת רווחא חייל

והנה כבר כ' הגה"מ דאף דדעת כמ"פ דע"א נגד ח"א ל"מ מ"מ היכי דלפי דברי העד לא התחיל החזקה מהימן והקשה הש"ש דא"כ האיך יליף בש"ס יבמות דפ"ח דע"א נאמן נגד ח"א מהא דמהימן לומר ששאל על ההקדש הא שם ע"י השאלה הוי כלא התחיל ההקדש ותירץ דשם בדינו דהגה"מ באמת הי' קידושין בטעות אבל הכא באמת הי' הקדש רק שנתבטל אבל הוי כהתחיל ונתבטל ושוב הוי נגד ח"א

והנה שיטת הרשב"א דגם על ח"ש נבילה לא חל שבועה ורק שהתוס' כ' די"ל דח"ש ל"ח מושבע ועומד והכוונה י"ל דבאמת טעם דאאחע"א שייך גם בח"ש דכיון דאיסור לאו לא חל על איסור עשה ה"ה ח"ש דנלמוד עכ"פ מכ"ח חשיב כאיסור עשה ורק עכ"פ י"ל חילוק דבכזית נבילה כיון דמפורש בו לאו דנבילה א"כ חשיב מושבע ועומד ולא יוכל לישבע ע"ז ולזה אף במשכח רווחא לא חל אבל על ח"ש נבילה דעכ"פ לא נכלל בכלל אזהרת נבילה אין עליו שם איסור ויוכל שבועה לחול עליו ונהי דעכ"פ אסור מקרא דכ"ח ושייך בי' הסברא דאאחע"א עכ"פ כמשכח רווחא חל וא"כ י"ל דשני תירוצים שבתוס' שבועות לא נחלקו דלכ"ע גם בח"ש למ"ד דיש בו איסור ד"ת שייך הסברא דאאחע"א רק זה כוונת התוס' דבאמת העיר הישי"ע די"ל דמיירי שנשבע בעודו אסור משום אמ"ה וכשמתה חלו שבועה ונבילה בב"א רק התירוץ דבשבועה כיון שמושבע מהר סיני לא התחיל השבועה ול"א אי משכח רווחא חל וע"ז שפיר כ' דמשכחת שנשבע על ח"ש ובח"ש נהי די"ל אאחע"א אבל עכ"פ ל"ח מושבע ועומד ונהי דבעודו אסור משום אמ"ה לא חל השבועה אבל עכ"פ כיון דל"ח מושבע ועומד שוב כמשכת רווחא חל ובתירץ השני הי' להם לדוחק לאוקמי כשנשבע בעודו חי דס"ל דגם בח"ש לא חל שנשאר עשה שא"ז דחל בעודו חי ולזה מוכרחים לתרץ בשלכד"א

נשמע דבאמת י"ל דגם בח"ש נבילה לא חל השבועה רק מטעם אאחע"א אבל לא מטעם מושבע ועומד והנה ידוע שיטת הש"ך והמלמ"ל דאף דנימא דגם בנשבע שלא אוכל דנאסר בכ"ש מדין ח"ש מ"מ בנשבע שלא אוכלנה אינו אסור בח"ש כיון דלא נשבע רק אכולי מהיכי תיתי יש איסור בכ"ש אך הטור ס"ל דגם בשלא אוכלנה יש איסור בכ"ש מדין ח"ש ובמ"ל העיר דא"כ להסוברים דשבועה לא חל על ח"ש נבילה אמאי באמר שבועה שלא אוכלנה והדר שלא אוכל חל שבועה השניה הא כבר נאסר בשבועה הראשונה אף בכ"ש מדין ח"ש ושוב לא יחול שבועה שניה עיי"ש וע' בא"מ סי' י"ב

וע"כ מדחל שבועה שניה נשמע אחת משתי אלה או דבשבועה שלא אוכלנה ליכא איסור בח"ש או דשבועה חל אח"ש נבילה מטעם מוסיף קרבן ומלקות

ועפ"ז א"ש הכל דאם הי' מיתני אינו אלא אחת הייתי אומר דבנשבע שלא אוכל והדרי שלא אוכלנה אז כיון דמשבועה הראשונה נאסר בכזית א"כ הוי מושבע ועומד ולא חל כלל שבועה שניה ויצא לבטלה א"כ הו"א דגם בנשאל על הראשונה אפ"ה אין השניה חל דכמו בנשבע על פירות הקדש ופדאן דאפ"ה לא חל השבועה משום דיצא לבטלה והו"א דגם ע"י שאלה כיון דעכ"פ הוי כהתחיל השבועה ונתבטל