מהר"ש חלק ב קכה

רק דבעי שלא. יתפיסנו בדבר האסור ופריך בש"ס פשיטא ומשני גדלי' בן אחיקם איצטריך לי' סד"א כיון דכי לא נדר נמי אסור לאו מתפיס בנדר הוא קמ"ל ויש גירסא כיון דמדרבנן הוא דאסור ורש"י לא גרים לי' דאי נמי הוי ד"ת מ"מ נדר חל עד"מ כדבר הרשות ונשמע מדברי רש"י דאם נדר שלא לאכול נבילות כיון דנדר חל עליו שוב יוכל להתפיס בו נהי שיש עליו שם דבר האסור ג"כ מ"מ מהני התפסה באיסור נדר שבו אף באינו מפרש שמתפיס באיסור נדר שבו מ"מ כיון דנדר חל עליו מהני ובתוס' כ' דאף דנדר חל על ד"ת מ"מ ל"מ בי' התפסה כיון שגם איסור מעצמו יש עליו שם איסור ד"ת ורק בנדר על איד"ר אז מהני בי' ההתפסה

והנה על שיטת רש"י יש כמה הערות א' הקשו הראשונים דהא מוכח בש"ס דנזיר דאמר א' הריני נזיר וחבירו אמר ואני כמוך מהני ומוכח דמהני התפסה ועוד קשה מהא דבעיא בש"ס נדרים די"ב במחית קמי' בשר זבחי שלמים לאחר זריקת דמים ואמר זה כזה אי בדהשתא קמתפיס ולשיטת רש"י ז"ל הא באינו מפרש לשון נדר ל"מ התפסה אף בבשר קודש קודם זריקת דמים ואי במפרש לשון נדר היינו שאמר הרי עלי שלא אוכל בשר כזה וא"כ ל"מ לפי פי' הר"ן בדברי רש"י דבמפרש עיקר הנדר ל"צ כלל התפסה א"כ לא מגרע מה דאמר כזה אם עכ"פ אינו מתפיס בדבר האסור ואף א"נ דלרש"י ז"ל ל"ג נדר בלי התפסה מ"מ עכ"פ כיון דפי' לשון הנדר א"כ נראה שרצונו לאסור א"ע בנדר נהי דגזה"כ דבעי שיתפיסנו עכ"פ אם אפשר לפרשו על צד הדוחק שמתפיסי בנדר היינו בדמעיקרא בוודאי חייל וגדולה מזו דעת המהרלב"ח דבמפרש לשון הנדר אף אם התפיסו בדבר האסור מהני וכ' בכנה"ג דמפרשין שלא אוכלנו כנבילה וע' בריטב"א פ"ב מנדרים ואף שכ' במח"א ובמלמ"ל דלשיטת הר"ן בשבועות דנדר בלי התפסה לא חל רק מדין יד א"כ פשיטא דאם התפיסו בדבר האסור ל"מ דצריכין למופלג דיבור ולהוסיף דיבור אך כ"ז במתפיסו בדבר האסור אבל במתפיסו בבשר זבחי שלמים לאחר זריקת דם כיון דעכ"פ אפשר לומר דבעיקרו קמתפיס א"כ עכ"פ ל"ח סתירת דיבורו שוב במפרש לשון הנדר אמרי' דוודאי כוונתו להתפיסו בעיקרו. והגם די"ל דבאמת הקשה הר"ן ז"ל דאף א"נ דבהשתא קמתפיס אפ"ה אכתי חזה ושוק אסור לזרים ותירץ דזה חשיב דבר האסור וא"כ י"ל דבעיית הש"ס אי בדהשתא קמתפיס היינו בחזה ושוק והוי מתפיס בדבר האסור ולשיטת רש"י ז"ל אף במפרש לשון הנדר ל"מ במתפיס בדבר האסור דהא כיון דס"ל דהתפסה ל"מ א"כ ע"כ הא דכתבה התורה עד שידור בדבר הנדור קאי אמפרש עיקר הנדר ואפ"ה ל"מ

אך באמת ז"א דכוון דפירש לשון הנדר א"כ כל שאפשר לפרשו על צד הדוחק שלא התפיסו בדבר האסור בוודאי מפרשין כדי שלא יהי' סתירה לדיבורו שאמר לשון נדר א"כ פשיטא דכיון שאפ"ל דבעיקרו קמתפיס בוודאי מהני ועוד קשה מהא דרצה למיפשט מהא דנותר והא נותר לאחר זריקת דמים הוא ומשני כנותר של עולה ופריך פשיטא ומשני מהו דתימא באיסור נותר כמתפיס קמ"ל וקשה בשלמא לשיטת התוס' דבנדר שלא אוכל נבילה נהי דנדר חל עליו מ"מ ל"מ בי' התפסה וחזינן דמידי שיש עליו איסור מחמת עצמו ואיסור מחמת נדר אפ"ה אם גם האיסור מחמת עצמו הוא איסור ד"ת ל"מ בי' התפסה א"כ שפיר ס"ד דגם בנותר של עולה מ"מ כיון דאיסור נותר הוא איסור עצמו ל"מ בו התפסה קמ"ל דיש חילוק דשם האיסור מחמת עצמו הוא קדים לאיסור נדר שבו שפיר ל"מ התפסה דאינו מוכח שמתפיס באיסור נדר שבו אבל הכא דאיסור נדר שבו קדים שפיר מוכח שמתפיס באיסור קודש שבו אבל לשיטת רש"י דגם בנדר אנבילה אפ"ה כיון שהנדר חל עליו שפיר מהני התפסה א"כ מאי ס"ד דהש"ס דבנותר של עולה לא יועיל בו התפסה כיון דעכ"פ יש בו איסור קודש וכ"ז הוא הערות עצומות אשר כדאי לעורר עליהם – ומקודם נתרץ קושיא הראשונה דהא נשמע מהא דנזיר דמהני התפסה אף באינו אומר הריני נזיר

והנלע"ד עפמ"ש הר"ן דלשיטת הרי"ף דמהני התפסה בנדר א"כ ניליף מתפיס בשבועה ממתפיס בנדר וחידש הר"ן ז"ל דבאמת עיקר הנדר לא הוי רק ע"י התפסה בקרבן לפי שקודש עושה חליפין וא"כ התואר קדושה בו נמשכת א"כ שפיר בשבועה כיון שאין בו תואר קדושה ל"מ התפסה עי"ש א"כ י"ל לפמ"ש המהרי"ט דכל איסור נזירות הוי רק תואר קדושה שמקבל עליו תואר קדושת נזיר וממילא אסרה התורה עליו איסורים הנוהגים בנזיר ונודע דזה תלוי בפלוגתת ר"ש ורבנן נזיר ד"ד. א"כ י"ל דבזה פליגי רש"י ותוס' דרש"י ס"ל דנדר אין בו רק איסור חפצא ואין עליו תואר קדושה א"כ א"א להמשיך איסורו אדבר היתר ודעת התוס' דכיון דס"ל יש מעילה בקונמות א"כ הוי כהקדש ושייך בו התפסה ובזה א"ש מ"ש בר"ן נדרים די"ד דקמ"ל דמהני התפסה אף באינו מתפיס רק בדבר שאסור לו לבדו ולא בקרבן וקשה להבין איזו סברא הי לחלק ביניהם ועפ"ז א"ש דהי' מקום לומר דל"מ התפסה רק בקרבן דהוי תואר קדושה קמ"ל דגם בנדר כיון דיש מעילה בקונמות הוי כהקדש ואף דבקונם פרטי לא אלים למיתפס פדיונו מ"מ מהני התפסה ועפ"ז ניחא דבאמת מודה רש"י ז"ל דבקרבן מהני התפסה אף באינו מפרש עיקר הנדר והטעם משום דקודש עושה חליפין שפיר מהני בו התפסה וה"ה בנזירות לדידן דקיי"ל כרבנן דאף אם לא נזר רק מדבר א' חל וע"כ דהוי תואר קדושה ושפיר חל בו התפסה אך בנדר ס"ל לרש"י כיון דלא הוי רק א"ח ל"מ בי' התפסה ועפ"ז א"ש הכל דבאמת באינו מפרש עיקר הנדר רק שמתפיסו בדבר אחר אז שפיר בעי הוכחה בפי' שמתפיסו באיסור נדר ושפיר אם נדר שלא לאכול נבילה