מהר"ש חלק ב קכד

י"ל דבקטן לגדולה כיון דאינו מקיים אף מצוה דרבנן אין לברך אבל בחרש לפקחית יש לברך א"כ צדקו דברי הנוב"י והגרעק"א ובפרט דשיטת התוס' פסחים ד"ו והרא"ש שם וברא"ש כתובות ד"ח מוכח דעיקר המצוה לא חלה דוקא על המקדש דהא לא תיקנו עובר לעשייתן משום דאחר מברך וא"נ דעיקר המצוה חל על המקדש א"כ צריך עובר לעשייתן וע"כ דהוי רק שבח להקב"ה וע' בט"ז יו"ד סי' א' ובפרט דברכות שא"צ הוא רק מדרבנן הגם דברכות המצות אין מעכב מ"מ נלע"ד להלכה דבנישואי חרש לפקחית יש לברך וכפסק הגרעק"א. שוב מצאתי בשו"ת בית שלמה חאה"ע סי' פ"א שפסק כדברינו

בעה"ח ד' א' דר"ח שבט תרס"ז ראדימושלא והנני ידידו. סימן כט להרב המאה"ג חו"ב וכו' כש"ת מו"ה אלישע נ"י מוצד"ק בייטש יע"א

בדבר שאלתו לענין ע"ת ביוה"כ והביא דברי המטה אפרים סי' תרי"א

הנה זה כביר שדברתי מזה עם הג' מלבוב ז"ל ואמר לי כי בהיותו בברעזאן נתווכח בזה עם הג' הרד"מ פרוש ז"ל ופסק דלא כהמטה אפרים

ובאמת י"ל דעפמ"ש ברשב"א יבמות דף קי"ד דמש"ה מערבין לגדול ביוה"כ משום דבאיסור שהוא מצד היום דחשיב קיל מהני הא דחזי לקטן עיי"ש וא"כ י"ל לפי דברי החינוך שפסק דחשאב"ס מותר לאכול ביוה"כ פחות מכשיעור וא"כ לפי"מ דקיי"ל דשבועה חל אח"ש ע"כ דאיסור ח"ש הוא מטעם אחשביה וביוה"כ דל"ש אחשביה שוב ח"ש מותר ועיי"ש בכפ"ת שכ' כן א"כ י"ל כיון דסעודת שבת סגי בכזית כנודע מדברי הר"ן א"כ ביוה"כ כזית הוי רק ח"ש דבעי ככותבת ומותר מה"ת כיון דל"ש אחשביה וא"כ באיד"ר וכל איסורו הוא רק מצד היום בוודאי מהני הא דחזי לקטן שיוחשב סעודה הראוי ובפרט לפמ"ש בספר אבן העוזר דגם בעיר שאינה מעורבת מהני אם העירוב מונח בבהכ"נ משים דעירוב קונה בביה"ש ואז מותר לטלטל בכרלמית דלא גזרו שבות בביה"ש א"כ א"נ דח"ש ביוה"כ מותר מה"ת א"כ י"ל דבביה"ש מותר אף מדרבנן דהוי סד"ר ואף דעכ"פ אסור משום תוספות יוה"כ מ"מ י"ל דא"נ דח"ש ביוה"כ מותר מה"ת שוב י"ל דבח"ש קודם יוה"כ ליכא איסור כלל כיון דגם ביוה"כ גופא ח"ש אסור רק מדרבנן א"כ שוב בביה"ש ראוי לאכול כזית ובפרט דבאמת העיר בשו"ת צ"צ החדש דביוה"כ שחל בשבת נימא דיצטרך לאכול כזית משום דמצות עונג שבת ד"ת ידחה לאיסור ח"ש דיוה"כ ואף שראיתי לש"ב הג' הר' יוסף יחי' שכ' די"ל דזה הוי כמו חטא בחטאת כדי שתזכה בעולה, אך באמת א"נ דח"ש דיוה"כ מותר מה"ת א"כ שוב בדרבנן אמרי' חטא ושוב עכ"פ יש לצרפו לסניף דגם ביוה"כ יועיל עירוב בפת ובפרט שי"ל סברא דביוה"כ יועיל עירוב בפת אף שעיקר דירת האדם במקום סעודתו מ"מ זה דוקא בשבת דמותר לאכול א"כ עיקר דירתו במקום פת וא"כ שפיר במונח העירוב במקום שלא יוכל לאוכלו היינו בע"ח אם הוא דר חוץ לעירוב שפיר נ"מ כמ"ש בשו"ת ח"צ ובנוב"י אבל ביוה"כ דגם בביתו אסור באכילה א"כ שוב יוכל לקנות עירוב בפת אף שא"י לאוכלו דהא גם בביתו א"י לאוכלו וכעין שכ' בתוס' יבמות ד"ב דמש"ה בנדה ל"ש הא דכל יבמה שאין אני קורא בשעת נפילה יבמה יבא עליה כיון דגם לבעלה אסורה עד שתטהר דבעי שיהי' החסרון רק מצד היבם א"כ הכ"נ כיון שאין החסרון מצד מקום העירוב שפיר קונה העירוב ע"כ נלע"ד דאם אמנם שמהראוי להחמיר כדעת המטה אפרים לערב ברגליו מ"מ בשעה"ד יש להקל גם בפת וז"ב בס"ד. שוב מצאתי בשו"ת בנין ציון החדשות שפסק כן

בעה"ח ז' תשרי תרס"ז ראדומושלא והנני ידידו: סימן ל בסוגיא דמתפים בשבועה (שבועות ד"כ)

א) ת"ר מבטל שבועה חיסר שבועה איסר איסר אם אתה אומר איוסר שבועה חייב ואם לאו פטור מאי קאמר אמר אביי איסר מתפיס בשבועה אם אתה אומר מתפיס בשבועה קמוציא שבועה מפיו דמי חייב ואם לאו פטור ורבא אמר איסור הטילו בין נדר לשבועה הוציאו בלשון נדר נדר בלשון שבועה שבועה וקאמר הש"ס ואזדא לטעמייהו דאביי אמר מאשס בשבועה מוציא שבועה מפיו דמי ורבא אמר לאו כמוציא שבועה מפיו דמי ופריך הש"ס מהא דתניא איזו איסר האמור בתורה הרי עלי שלא אוכל בשר כיום שמת בו אביו ופריך בשלמא לאביי מדמתפיס בנדר נדר מתפיס בשבועה שבועה אלא לרבא קשיא ומשני איזהו איסר האמור בתורה

והנה בפי' סוגיא זו נחלקו גדולי הפוסקים דעת רש"י דמתפיס ל"מ בין בנדר בין בשבועה וס"ד דהש"ס דהברייתא מפרש לאיסור דקרא היינו מתפיס ונשמע דמהני התפסה ומשני דהקרא מיירי במפרש לעיקר הנדר ואפ"ה בעי שיתפיסנו בדבר הנדור ולא בדבר האסור אבל התפסה ל"מ בין בנדר בין בשבועה וה"ד התפסה בשאינו מפרש רק אומר ה"ז כזה ונראה לכאורה משיטת רש"י דגם במפרש עיקר הנדר אפ"ה ל"מ בלי התפסה בקרבן אך הר"ן ז"ל מפרש בשיטת רש"י דמודה דנדר חל אף בלי התפסה והנה