מהר"ש חלק ב יא

מ"מ נראה שלא רצה לזכות בו מותר עפ"י דברי הר"ן ובפרט להסוברים דחמץ שנמכר הוא בכלל הביטול א"כ עיקר הטעם דאף בביטלו אסור לאחה"פ משום דחוששין להערמה וא"כ במכר עכ"פ א"כ למה הי"ל להערים הא הי' יוכל למכור כהוגן וא"כ שוב מותר לאחה"פ דלא עבר אב"י משום דביטלו ובפרט דליכא בירור שיש ביין זה תערובות חמץ כלל וא"כ ס' חמץ שעעה"פ מותר כמפורש בסי' תמ"ט ואף דזה הוי ס' בנתגלגל דעכ"פ בימי הפסח הי' ס' ד"ת אך באמת בלא נודע הס' עד שנעשה דרבנן מותר והכא בימי הפסח סברנו דנמכר כדין ולא הי' לדון על היין הגם דהי' נ"מ אם מותר לשתות היין אך עכ"פ גם בימי הפסח לא הי' חשש רק מכח מעמיד ואינו רק דרבנן והוי סד"ר דשמא אין בו תערובות יי"ש כלל מכ"ש אחה"פ דהוי תרי דרבנן א' דמעמיד מה"ת בטל וחמץ גמור שעעה"פ ג"כ אינו רק דרבנן ותרי דרבנן אף נגד ח"א מותר כמ"ש בש"ך וביו"ד סי' ק"י. ע"כ פשוט דאם הי' במכירה זו חמץ גמור בוודאי דשט"מ זו אין בו ממש יהי' אסור גם אחה"פ אך ביין זה שאין בו רק חשש תערובות ע"כ הדבר פשוט דמותר בהנאה עכ"פ וז"ב בס"ד לדינא. בעה"ח א' במדבר תרס"ג. והנני ידידו שמואל ענגעל אבד"ק ראדאמישלא והגליל סימן ב'

להרב החריף ובקי בנש"ק כו' כש"ת מו"ה דוד ה"ש נ"י בהרה"ק משינאווא שליט"א

בדבר שאלתו באשה אחת אחת שילדה בן ערך שמנה שבועות אחר הלידה טבלה ושימשה ובערך ב' שבועות אח"כ בא בעלה מהדרך ושימש עם אשתו בלי בדיקה ומצאה על העד שקינחו בו דם וגם מצאו על המכנסים שפשעה בלילה כתם ותיכף בדקה א"ע ומצאה שהיא טמאה וגם אמרה האשה שמדומה לה שהרגישה בשעת תשמיש לחלוחית ותלתה בהרגשת שמש זה תורף שאלתו. ויש להסתפק א' אם צריכה כפרה ע"ז ששימשו נדה ר"ל. והנה מקור הדברים מש"ס דשבועות די"ז אהא דתני שם אביי אמר חייב שתים ופריך הש"ס אי בסמוך לווסתה הוי לי' שתי זתים בהעלם א' ואי בשלא בשעת ווסתה אכניסה אנוס הוא ופירש"י ז"ל שלא הי' לו לעלות בדעתו ומשמע דלא משכחת חיוב אכניסה רק בסמוך לווסתה והסברא דכיון דהוא בחזקת מסולקת דמים א"כ לא הי' לה להעלות על הדעת שתראה בשעת תשמיש ובפרט דמה הי' לה למיעבד כיון שאף אם היתה בודקת לא היתה ניצל מהאיסור דהא מיירי שהרגישה בשעת תשמיש א"כ ע"כ דקודם תשמיש לא ראתה והשימוש ה"י בהיתר גמור. יצא דאם שימשה שלא בשעת ווסתה והרגישה בשעת תשמיש ופירש באבר מת וודאי פטור כיון דהי' אונס גמור אף בשימש בלא בדיקה כיון דידעינן וודאי דגם אם היתה בודקת לא היתה ניצל מהאיסור א"כ הו"ל אנוס גמור. וגדולה מזו אף בשימש סמוך לווסתה והרגישה בשעת תשמיש ופירש באבר מת דעת הרז"ה והרמב"ן דפטור למסקנת הש"ס דנהי דאסור לשמש סמוך לווסתה מ"מ עכ"פ חשיב אנוס על הבעילה לענין חיוב חטאת כיון דידעינן דעכ"פ בתחילת הביאה לא ראתה דהא הרגישה באמצע תשמיש. אך באם מצאה דם אחר תשמיש על עד שלו באופן דליכא ס' שמא א"ת בא ואז הדין ברור דבשימשה בבדיקה אז בוודאי פטור דהו"ל אנוס גמור אך אם לא בדקה מקודם אז י"ל שמא אם היתה בודקת היתה ניצלת מאיסור אז י"ל דחייבת ובאשה שאין לה ויסת דאז הדין דאסורה לשמש בלא בדיקה א"כ לא אנוס וחייב וכמו בשימש סמוך לווסתה. אך באשה שיש לה ווסת דקיי"ל דא"צ בדיקה י"ל דחשיב אנוס דלא הי' לו להעלות על הדעת שתמצא נדה וחשוב אנוס וכמ"ש הרמב"ם בפ"ה משגגות הלכה ו והנה הכ"מ שם כ' די"ל דוקא בשימשה בבדיקה אז חשוב אנוס אבל בלא בדיקה כיון דעכ"פ צנועות בודקת עכ"פ ל"ח אנוס. והסברא לכאורה כמו דבסמוך לויסת כיון דעכ"פ מדרבנן צריך לפרוש עכ"פ ל"ח אנוס דעכ"פ הי' לו לדקדק א"כ הכא כיון שהצנועות בודקת עכ"פ הי' לו להעלות על הדעת שמא ראתה כבר. ובאמת דלשון הרמב"ם ז"ל דנקט כיון דטהורה היא ובשלא בשעת ווסת בעל מה הי' לי' למיעבד מוכח דמיירי בבדיקה דהוי טהורה וודאי קודם התשמיש. אך כ"ז א"נ דעכ"פ הצנועות בודקת א"כ עכ"פ ל"ח אנוס דכ"א צריך לדקדק ולנהוג במנהג הצנועות וא"כ כיון שאפשר שע"י הבדיקה הי' ניצולים מאיסור שפיר חי חייבים. אבל לשיטת ש"פ דבשעת תשמיש א"צ בדיקה כלל קודם תשמיש א"כ שפיר י"ל דהוי אנוס גמור. ולזה מפורש ברמ"א סי' קפ"ה דאם שימשה שלא בשעת ווסת אעפ"י דלא בדקה א"צ כפרה ועי' שו"ת נוב"י מה"ת סי' קפ"ה. אך הגר"ז אלהקר ז"ל תמה אהא דקאמר בש"ס נדה די"ב דבעא מר"ה אשה מהו שתבדוק כדי לחייב את בעלה חטאת וקשה דהא ע"כ מיירי בשלא בשעת ווסת דבסמוך לווסתה ל"ש לבו נוקפו ופירש. א"כ לסוגיא דשבועות ליכא חיוב קרב דאנוס הוא. והנה בנוב"י כ' ליישב דהש"ס דשבועות דמיירי שהרגישה בשעת תשמיש א"כ לא הי' מועיל הבדיקה אבל הכא אם תמצא י"ל דהדם הי' מעיקרא וע"י הבדיקה הי' ניצול י"ל דעכ"פ ל"ח אנוס כיון שהי' אפשר להנצל מהאיסור. אך לכאורה תיקשי בהא דשם בשבועות רוצה לאוקמי הא דנמצא על שלו חייבין מיירי בסמוך לווסתה ומשני לא שלא בשעת ווסת ואפרישה וקשה לישני דמיירי שלא בשעת ווסת ורק בשימשה בלי בדיקה דאז ל"ח אנוס וחייב אכניסה הגם שלכאורה י"ל דזה בזה תלוי דלפי"מ דס"ד דהש"ס בתחילה דבסמוך לווסת חשוב שוגג אף דעדן ליכא איסור ברור לפנינו מ"מ כיון שעכ"פ מדרבנן צריך לפרוש א"כ עכ"פ הי' לו להעלות על הדעת שמא