מהר"ש חלק ב קיח

אך המה מדייקים מלשון הרמב"ם ז"ל דנקט אבל היא עצמה חוששין לה משום זונה מוכח דמיירי רק מכהן דזונה אסורה לו וקשה ממ"נ א"נ דמיירי דוודאי זינתה א"כ אף לישראל אסירה דמקלקלת לי' וע"כ דהי' רק קיל וקשה הא קיי"ל כרבא ולכך נדחקו לחלק דבאם הקול יצא בעודה א"א א"כ יש ממש בקלא ומהני עכ"פ לאוסרה לכהן ורק בקדל"פ חוששין אף בדיעבד ובקלא דפסיק ל"ח בדיעבד והדרישה מחלק דרק בקול שלא הוחזק בב"ד אין חוששין אבל בסי' ד' מיירו בקול דאיתחזק והב"ש תמה ע"ז דבאמת בדברי הה"מ ספי"ז מהלכות א"ב משמע דגם קלא דאיתחזק אפ"ה תולין בפריצות ובאמת גם חילוק הב"ש תמוה דבאמת מפורש ברמב"ם ספי"ז מא"ב דאפי' גירשה משום דבר מכוער אפ"ה בלא הספיק לגרשה ומת מותרת לכהן וחזינן דגם בנולד הקול בשעה שהיתה א"א אפ"ה אין אוסרין אותה אח"כ לכהן ועיי"ש בהג"ה ה"ג מלייפניק שהביא דהב"ח בעצמו בתשובה מחלק כחילוק הב"ש ובאמת הב"ש מקשה על הב"ח מסוגין דקאמר לימא כתנאי והכא מיירי בא"א והכוונה ע"כ הא דקאמר ת"ק תצא אינו מן הבעל דבאמת מבעל בוודאי דלא מפקיעין ע"י קול רק הכוונה שנולד הקול בשעה שיושבת תחת בעלה ואח"כ מת וניסת לכהן ס"ל לר"מ תצא דעכשיו הוי לי' קלא דקודם נישואין וריב"נ ס"ל דכיון דלא הועיל הקול לענין הבעל ה"ה דמותרת אח"כ לכהן אף לכתחילה דאם נימא דמועיל הקול עכ"פ לאוסרה אח"כ לכהונה א"כ גם הבעל יחוש לקלא ויחמיר על עצמו. עכ"פ נשמע דגם באם נולד הקול בשעה שהיתה א"א אפ"ה א"ח לאוסרה אח"כ

אך באמת מוכח מלשין התוס' דמפרש לה בקלא דקודם נישואין דהי' ק"ל דאי בקלא דבתר נישואין לא הי' ר"מ אומר תצא וקשה שמא הכוונה לענין ניסת אח"כ לכהן ונשמע לכאורה דהתוס' קאי בשיטת הב"ח (דאם נולד הקול בשעה שהיא א"א חוששין אח"כ לכהונה אך באמת י"ל דגם התוס' אין מחלקים בין הקול בשעה שהוא פנויה או א"א רק דמשמע להו דהא דקאמר ר"מ תצא היא תיכף בשעה שנודע הקול וא"כ ע"כ דמיירי דנתברר דהי' הקול קודם נישואין וקאמר ריב"נ דאף לקלא דקמא נישואין ל"ח דא"כ כל איש יחוש שמא יתברר שהי' הקיל קידם הנישואין. ומה שהקשה כת"ה אדברי התוס' דליכא ראי' על לכתחילה ז"א דזה כלל גדיל דאם חוששין לקלא דקמא נישואין אז אף אם נתברר אחר הנישואין שהי' הקול קודם הנישואין תצא ושפיר דייק דל"ח לקלא יצא דפשטות הסוגיא מוכח דמיירי בא"א וע"כ נשמע דלא כשיטת הב"ח ואף לשיטת התוס' אפ"ה י"ל דאין מחלקים בין נולד הקול כשהוא פנויה או בעודה א"א וכדמוכח ברמב"ם פי"ז מהא"ב וגם אפי' קול שהוחזק בב"ד ל"ח ורק הא דסי' ד' מיירי שהכל מרננים אחריה והכוונה י"ל דבסי' ו' מיירי היכי דהקול היא רק דשני עדים ראו בה דבר מכוער אז תולין בפריצות אבל היכי דהוא שגור בפי כל אז גרע מעדים וכמ"ש בתוס' יבמות דפ"ח דדבר הגלוי לכל העולם ל"א תרי כמאה וע' תוס' כתובות דכ"ב ובש"ך סי' מ"ו וע' שו"ת ניב"י אה"ע סי' ס"ה א"כ הכ"נ היכי שהוא שגור בפי כל שהיא זונה אז חוששין לענין כהן אבל היכי דהקול הוא רק ששני עדים ראו בה דבר זנות תולין בפריצות בעלמא והנה בשו"ת ח"ס סי' ח' החזיק בשיטת הב"ח אך עיי"ש בס' כ"ב קאי ג"כ בשיטה זו ומסיק דאם יש קיל מזנה זה יש לתלות בפריצות אבל יצא קול שנתערבה זה א"א לתלות בפריצות א"כ לכאורה לפ"ז גם הכא יש לחוש אך באמת עכ"פ בעי קיל שהוחזק בב"ד אליבא דכל הפוסקים וכעין המפורש בסי' מ"ו א"כ הכא דכל עיקר הקול יצא מן עכו"ם שאין לו נאמנת לאסור ובפרט שגם העכו"ם לא אמר עלה שם מזנה רק שיש לה שייכות י"ל מחמת שראו בה פריצות ומה שנתהווה עי"ז קיל שהי' לה וולד נראה שהוא מחמת שנסעה מביתו וזה יש לתלות באמתלא א"כ עכ"פ לענין הוולד בוודאי דהוי כקלא שלא הוחזק בב"ד ועל דיבורו של העכו"ם יש לתלות בפריצות בעלמא ובפרט שכבר נשתדכה ויש בושה גדולה בכה"ג כ' הח"ס דהוי כא"א בענין אחר ע"כ מכל הני טעמא נלע"ד דמותרת להנשא להמשודך ומה שרצה כת"ה לומר דיש ס"ס שמא לא הי' לה וולד שמא מכשר לענ"ד ז"א דכ"ז אם לא הי' הקול שנתעברה מנכרי אז הי' שייך ס"ס אף נגד רוב פסולים אבל כיון שהקול שהיתה מעוברת מנכרי א"כ אם הקול אמת ליכא ס"ס וע' בפרישה סי' ד' אך העיקר בעיני דלא הוחזק הקול בב"ד כ"ז נלע"ד להלכה ולמעשה

בעה"ח ה' וישלח תרנ"ז ראדימושלא והנני ידידו"ש. סימן כה להרב המאה"ג חו"ב וכ"י כש"ת מו"ה ישראל נ"י מוצד"ק טשארסקוב יע"א

בדבר שאלתו בראובן שקנה מקום בבהכ"נ משמעון ושילם לו המעות ועשה עמו ת"כ והמוכר הותנה עם הקונה שלא סחור עם שזופים ובצלים ועי"ז הניח ראובן את מסחר הלז ונסוג אחור מהקניה שקנה באונגארען והי' יכול להרויח אח"כ הרבה כי נתייקר השער אח"כ ורצה ראובן לילך מיד על המקום בבהכ"נ רק שמעון ביקש מאתו שלא ילך לע"ע על מקום הלז כדי שלא יתוודע לשום איש רק ראובן עשאו לשמעון הנ"ל לשליח שיקנה עבורו ע"י חזקת ישיבה של שמעון שיהי' כאלו ראובן בעצמו עשה חזקה וכעת שמעון מכחיש וטוען שמה שלקח ממנו המעות הי' על מקום אחר ולא על זה המקום זה תורף שאלתו והנה זה דבר פשוט דמקומות בהכ"ג ניקנין בישיבה כמ"ש בט"ז חו"מ סי' קצ"ב דהוי כשביל של כרמים דבעי