מהר"ש חלק ב קיז

הוא מטעם חיוב א"כ באומר לא לויתי חזינן שאין רצונו לחייב א"ע עיי"ש

והנלע"ד דידוע שיטת כמ"פ בהא דטענו חיטין והודה לו בשעורין פטור כ' דהטעם משום מחילה דכיון דלא תבעו מחל לי השעורין א"כ הכ"נ י"ל הסברא דכיון דבאמת העדים ראו ההלוואה ונתחייב ליתן לו מעות ואף שראו הפרעון ג"כ מ"מ כיון שאינו טוען פרעתי י"ל דמחל לי את המעות ושוב נשאר חיוב הראשון עפ"י העדים א"כ כ"ז ניחא בלוה ופרע אבל הכא בקא"פ דגזה"כ דעדות שיש בו קא"פ ל"מ א"כ לפי דברי העדים לא התחיל החיוב א"כ אף שהוא מכחיש הפסולים וי"ל דיוכל לחייב א"ע מ"מ כיון שהוא מכחיש גם הכשרים א"כ חזינן דאין רצונו לחייב א"ע כקושיית הקצה"ח וא"כ שפיר ל"מ העדות ומיושב שפיר קושיית המפרשים וממילא מיושב ג"כ קושיות המפורשים דנימא כיון דאינה טוענת נאנסתי א"כ נימא דדמי ללוה ופרע ז"א דכיין דבלא דיבורה לא התחיל האיסור דיש ס"ס ואף שהיא מכחשת הס' דאונס מ"מ כיון שהיא מכחשת א"כ עכ"פ אין ברצונה לאסור על נפשה א"כ שפיר ליכא התחלת איסור א"כ ממילא ה"ה הכא דנהי דל"ש הסברא דענ"ב דהא עדין לא ניסת אבל עכ"פ ממ"נ היא מכחשת לגמרי וחזינן דאין ברצונה לאסור א"ע על הכהן ולפנינו שיש ס"ס לא התחיל האיסור כלל ושפיר יש ס"ס ומיושב שיטת רש"י דאי לא הי' הקול רק סתם זינתה אז לא הי' אוסרין אותה לכהן הדיוט אף בלי הטעם דפרוצות רק הי' ההיתר משום דיש ס"ס רק ביש קול שנבעלה לפסול אז עיקר ההיתר משום דתולין בפריצות ומיושב הכל בס"ד נחזור להנ"ל דקאמר בש"ס יצא שם מזנה מנכרי אפ"ה אין איסרין דתולין בפריצות בעלמא והנה שם בש"ס קאמר כתנאי דלר"מ ור"ע מהני קלא לאוסרה לכהן אלריב"ז. נ"מ ופירשו בתוס' דמיירי בקלא דקודם נישואין היינו שהי' עוד הקול קודם נישואין וס"ל לת"ק דאוסרין בשביל קול בעלמא וכיון שהי' הקול קודם נישואין תצא וריב"נ ס"ל דלא חישינן בזה לקלא דא"כ יחוש הכהן שמא הי' הקול קודם נישואין וע"כ דל"ח לקלא רק דתולין בפריצות והא דנדחקו התוס' לפרש בקלא דקודם נישואין דאי בלאחר נישואין פשיטא דבשביל קלא אף ליכא למיתלי בפריצות אפ"ה לא אסרינן לה לבעלה דלא גרע מקלא דנתגרשה דקיי"ל קלא דבתר נישואין ל"ח וע"כ דמיירי בנתברר שהי' הקול קודם נישואין ואפ"ה ס"ל לריב"נ דלא תצא דתולין בפריצות. והנה לכאורה לשיטת הת"ק דריב"נ דבקלא דקודם נישואין חוששין בקול דזנות יש להסתפק היכי דהי' הקול שזינתה בעודה יושבת תחת בעלה ואז לא הועיל הקול לאוסרה אבעל דהא קיי"ל לקלא דבתר נישואין ל"ח ואין חילוק בין הקול הוא שתחילת הנישואין הי' באיסור. או הקול הוא שאח"כ נאסרה אפ"ה לא נאסרה כמפורש הכא בש"ס דאף בקול שנתגרשה לא אוסרין אותה אבעלה כהן וע' תוס' יבמות דצ"ב ובההיא דרוכל מיירי לענין בועל או דשם מיירי בעידי כיעור וקדליפ יש דיעה לאסור אבל על קול לחוד אין אוסרין אך יש להסתפק היכי דאח"כ מת בעלה אי מותרת לכהן מי נימא דלכהן שוב הוי לי' כמו קלא דקודם נישואין וכעין זה מפורש בש"ס סוף פ' הזורק דאי יצא קול שנתגרשה אף דלא אוסרין אותה אבעלה מ"מ אסורה לשני אם מת בעלה וע' במהרש"א בסוגין

אך נלע"ד דיש לחלק דנודע מ"ש ברשב"א קידושין דס"ו דלמי שטוען ברי נגד החזקה ל"מ החזקה וע' במהרש"א יבמות דפ"ח ופנ"י כתובות דכ"ב. ובאמת רק נגד חזקה דל"ח בירור כמו בהא דס' תרי ותרי דא"א לומר דמועיל מטעם בירור דהא תרי כמאה רק דמס' א"א לשנות מכפי שהוחלטנו עד עתה ומש"ה מהני ברי וה"ה נגד חזדמע"ק דאיתרע ויש חזקה דהשתא אז מהני טענת ברי נגד חזדמע"ק אבל נגד חזקה דלא איתרע דמועיל מטעם ברור ל"מ טענת ברי נגד קול מהני וא"כ פשיטא דיצא קול שנתגרשה בעידה יושבת תחת בעלה דאז א"צ לדין מחמת החזקה לגרע דהא כיון שהם יודעין ששקר הדבר וטוענים ברי פשיטא דקול ל"מ א"כ שוב אחר שמת בעלה אסורה לכהן אחר דלגבי אחרים ל"מ טענת ברי שלהם אבל בקול זנות דבשעה שנולד הקול לא הי' הבעל טוען ברי נגד הקול וטענת ברי שלה ל"מ לגבי הבעל וע"כ דהותרנו איתה מכח ח"ה לבעלה ומכח החזקה הוחלטנו דודאי לא זינתה א"כ שוב י"ל דגם אחר שמת אפ"ה מותרת לכהן דכבר הוחלטנו מכח החזקה דוודאי טהורה היא וז"ב בס"ד: אבל בנולד קודם נישואין אז לת"ק אין תולין בפריצות ולריב"נ תולין בפריצות ול"ח רק בדבר ברור אך באמת מ"ש דאף לת"ק דריב"נ דחוששין לקול זנות מ"מ היכי שהקול הי' תחת בעלה ולא הועיל הקול שיש מכח החזקה מחליטין ולא הועיל הקול שיב מכח החזקה מחליטין שהקול שקר ןמןתרת אח"כ להנשא לכהן באמת שיטת הב"ח להיפך דאדרבה אף לריב"נ דוקא באם הקול הוא בשעת שהיא פנויה אז י"ל דהקול נתחזק מכח שראו בפריצות אבל אם נתחזק הקיל בשעה שיושבת תחת בעלה אז ליכא למיתלי בפריצות דבשביל פריצות בעלמא לא הי' מוציאין קול על א"א וע"כ דהקול הוא מזנות ממש ונהי דל"מ להוציאה מבעלה דקדל"פ אינו מוציא מבעל מ"מ עכ"פ חוששין אח"כ לכהונה ועכצ"ל הסברא גם בשעה שהותרנו לבעל לא הוחלטנו לוודאי היתר רק דגזה"כ דלהוציא אשה מבעלה בעי דבר ברור וקול לא מיקרי דבר ברור אבל עכ"פ הדבר נשאר בס' ושוב נאסרה אח"כ לכהונה דמעולם לא הוחלטנו שהיא טהורה וכמ"ש בתוס' נדה ד"ג דאף בנולד הס' בדשאבד"ל אפ"ה אם יצמח הס' לענין דשיבד"ל יהי' טמא והסברא כמ"ש ברשב"א ז"ל דבדשאבד"ל הא דס' טהור דגזה"כ דאינו מקב"ט מס' אבל הדבר נשאר בס' וה"ה הכא

אך באמת שיטת הב"ח הוא רק לתרץ הסוגיא דסוטה דקתני לא ישא דומה והנה רש"י ז"ל פירוש שם דמיירי דוודאי זינתה תחת בעלה והטעם משום דמזונות תחתיו וא"כ אין חילוק בין כהן לישראל ה