מהר"ש חלק ב קטו

כזו אך בתוס' כתובות ד"ט משמע דל"מ רוב היכי דב"ס א' רוב נוטה לאיסור וא"כ לפ"ז י"ל דכיון דחזינן דעכ"פ לקלא דבתר נשואין ל"ח חזינן דעכ"פ קול ל"ח לדבר ברור רק ל"ס יחשב ול"מ נגד ח"ה לבעלה וא"כ שוב י"ל דבשלמא אי יצא קול שנבעלה לפסול לה א"כ נהי דקול ל"ח דבר ברור מ"מ עכ"פ כיון דליכא רק ס' א' אסרינן לכתחילה להנשא לכהן , אף שיש לה חזקה שהוא כשרה לכהונה מ"מ אוסרין לכתחילה ול"ד לחיה לבעלה דשם כיון שכבר יושבת תחתיו אין מוציאין רק בדבר ברור והרי באמת גם בהא שהקשו בתוס' כתובות ד"ט ונוקמי בח"ה לבעלה הקשה הפנ"י הא עכ"פ מדרבנן לא סמכינן אחזקה ותירץ דכדי שלא להוציא אשה מבעלה אוקמי אד"ת וע' בבי"מ אבל הכא אוסרין לה ורק משום דתולין שלא ראו רק פריצות בעלמא ומש"ה ל"ח אף לכתחילה אבל באמת אי יצא קול בעלמא שזינתה וא"י למי אז י"ל להו דרוב פסולין אצלה מ"מ עכ"פ הוי לי' ס"ס להיתר שמא לא זינתה כלל דהא קול ל"ח ד ברור דהא ל"מ להוציא מבעלה ואת"ל דזינתה שמא לכשר לה ואף דרוב פסולים אצלה מ"מ מצטרף לס"ס ולכך מוכרח רש"י לפרש דהקול שנבעל לפסול ל ואז אי לא הי' תולין בפריצות בעלמא הוי אסרינן לה

אך באמת לכאורה לשיטת התוס' בכתובות בכה"ג ל"ח ס"ס כנודע מדברי הריב"ש וע' בפנ"י ובש"ש וברמ"א סי' קפ"ז לענין רדמ"ת דבלא הרגישה מהני מכה שא"י אם מוציא דם מטעם ס"ס אף דרוב דמים מהמקור בא אפ"ה מצטרף לס"ס ועיי"ש בס"ט ובאמת שם קשה עוד יותר דהא בשני הס' רוב נוטה לאיסור דגם בס' מחמת מכה מ"מ ל"מ באשה שאין לה ווסת א"כ דרך המקור להוציא דם והמכה אין דרכה להוציא דם רק אף באשה שיש לה ווסת מ"מ עכ"פ ידעינן שבהמקור יש דם ובהמכה יש ס' שמא אין בה דם. ובאמת כ' הח"ס דבעי עכ"פ ידוע שיש בהם דם אך באמת כבר כ' במק"א דשם באמת יש ח"ט דגם באשה שאין לה ווסת עכ"פ חשוב ח"ט דאף להסוברים דאשה שאין לה ווסת בעי בדיקה היינו מדין היכי דאיכא לברורי מבררין ובאשה דיש לה ווסת הוי בגדר וודאי שעד הויסת לא תראה כמ"ש הפוסקים דאף למ"ד ווסת דרבנן הוא רק לענין החשש שמא תראה בזמן הווסת אבל עכ"פ לענין שלא תראה עד שעת הווסת לזה בוודאי מהני חזקת הווסת וא"כ כיון דשייך ח"ט גם באשה שאין לה ווסת א"כ סגי באמת ס' א' להתיר וראי' דבאם ידוע שמכתה מוציא דם והמכה הוא במקור אז אף בארגשה מהני ורק החסרון במכה שא"י אם מוציא דם לפי שליכא ס' השקול להיתר וא"כ בלא ארגשה דעכ"פ יש מיעוט שהוא דם צדדין א"כ הוי עכ"פ בגדר שני מעוטי להתיר היינו מיעוט צדדין ומיעוט דם מכה ונודע עת הר"ן דשני מיעוטי חשוב כפלגא וע' ש"ס ברכות דנ"ג דתרי מיעוטי חשוב כרוב וא"כ שוב מועיל עכ"פ שיהי' חשוב ס' השקול ומהני ח"ה אבל באמת במקום דל"מ ס' א' היינו היכי דליכא חזקה להיתר שוב י"ל היכי דבס' א' הרוב נוטה לאיסור ל"ח ס"ס וחוץ לזה י"ל דאף לשיטת התוס' בנדה דבכה"ג חשיב ס"ס י"ל דוקא במקום דרוב מועיל להתיר אז י"ל דמיעוט מצטרף לפלגא והוי לי' רוב אבל לענין יוחסין דגם רוב כשרים ל"מ דלא מבעי' לשיטת הרמב"ם דס"ל דאף בצירוף ברי ל"מ לכתחילה רק תרי רובא ואף לשיטת הרמב"ן דיקא ברי ורוב כשרים מהני לכתחילה אבל בא"י למי נבעלה ל"מ חד רובא א"כ נהי די"ל דס"ס מהני מ"מ היכי דב"ס רוב נוטה לאיסור לא עדיף מרוב ושוב ל"מ ביוחסין ורק לשיטת הבעה"מ דגם באינו טוענת ברי אפ"ה מהני היכי דיש חד רובא א"כ שוב י"ל דגם כ"ס כזה מועיל

ב') ובאמת עפ"ז י"ל גם קושיות הריב"ש שהקשה דמאי הקשו בתוס' דאי רצון הוי רוב א"כ אף ס"ס לא יועיל הא י"ל עכ"פ סמוך מיעוט אונס לפלגא דאין תחתיו ועפ"ז י"ל דבאמת הקשה בשט"מ דמ"פ הש"ס והא ס"ס היא הא הוי לי' ס"ס נגד חזקת הגוף דמעגלה לנו דוודאי תחתיו נבעלה אך לכאורה יש ראי' מכאן דש"ס נגד חזקה מהא דס"ס עדיף מריב כמ"ש הרשב"א והפנ"י בקו"א ובפמ"ג בפ"כ לאו"ח או כמ"ש במק"א דכיון דהס' אונס אינו נגד חזקה א"כ ס' זה מותר מה"ת ולר"ח דס"ל דחזקת אם ל"מ לבת ע"כ דס"ל דחזקה ל"ח בירור וא"כ סד"ר אף נגדה החזקה הוי לקולא א"כ כ"ז באם הס' אונס חשיב ס' השקול אז מועיל אף דהס' תחתיו הוי נגד החזקה אבל באם רצון הוי רוב רק דנימא דמצטרף מיעוט אונס לפלגא דאין תחתיו ויהי' חשוב רובא בכה"ג לא יועיל דהוי נגד חזקת הגוף ול"מ רוב דעכ"פ אמרי' סמל"ח ומיושב קשיות הריב"ש והפנ"י ושם בנדה דליכא חזקה לאיסור שפיר מהני אף ס"ס כזו וא"ש הכל בס"ד עכ"פ נחזור להנ"ל דהכא לענין כהונה דלשיטת רוב הפוסקים ל"מ חד רובא באינו טוענת ברי א"כ ה"ה די"ל דס"ס כזו לא יועיל ואף שכ' הב"ש דבאם בוודאי זינתה עם כשר אז מהני חד רובא ול"ח שמא זינתה גם עם אחר וכ' בדג"מ שם דגם בליכא שים רוב מהני מטעם ס"ס י"ל שם כיון דחד רוב מועיל ה"ה דס"ס כזו מהני דעכ"פ חשוב כרוב אבל במקום דל"מ חד רובא ה"ה די"ל דגם ס"ס כזו ל"מ

אך באמת י"ל דהנה באמת בשו"ת ניב"י מה"ת יו"ד סי' קמ"ח כ' דנהי דס"ס ס כזו ל"א מ"מ היכי שיש חזקה המסייע לס"ס כזה שפיר מהני דננד חזקה נהי דרוב עדיף מ"מ עכ"פ חשיב רוב שאינו גמור רק רוב גרוע ושוב מצטרף לס"ס עיי"ש ואף ש"כ דמסוף דברי התוס' משמע להיפיך ובאמת במק"א כתבתי דאין ראי' מסוף דברי התוס'. אך אף א"נ דגם בצירוף חזקה ל"מ ס"ס כזה מ"מ עפמ"ש במהרש"א והש"ש דחזקת הגוף מהני אף נגד ס' טומאה ברה"י אף דח"ה ל"מ מ"מ חזקת הגוף עדיף וע' בנוב"י אה"ע סי' ס"ט שכ' דאף דרוב עדיף מחזקה מ"מ רק כמו גבי פרה אדומה דל"ש חזקת