מהר"ש חלק ב קיד

קולמוס לשמה דכ' בתוס' שבת דק"ד דחייב משום דהיכי דכתב השני מתקן חשיב כתב והא י"ל דשייך בזה לומר אעל"מ וגם דיתוקן האיסור דהיכי דאינו מתקן ל"ח כתב כלל ואף שי"ל דבשוגג ל"א אעל"מ מ"מ חשיב אינו שב מידיעתו עיי"ש וכתב ש"ב הנ"ל דזה חשיב שפיר בכלל שב מידיעתו דהא עכשיו החיוב משום שהוא כתב ואם גם אחר ידיעתו הי' חשיב כתב שפיר הי' שב מידיעתו רק מה דחשיב אינו שב מידועתו לפי שלאחר ידיעתו ל"ח בכלל כתב עיי"ש ודפח"ח

א"כ הכ"נ בהא דהקדש י"ל דל"ח בכלל אינו שב מידיעתו דהא באמת גם אחר ידיעתו לא הי' רוצה להנות משל קודש רק דאז ל"ח של קודש דנהפך איסור להיות היתר וא"כ ל"ח בכלל אינו שב מידיעתו דהא אם הי' מיקרי קודש הי' שב מידיעתו ונדחה סברת הבי"צ ושוב הדרא קושיא הנ"ל לדוכתא ונשמע לכאורה דגם בלא נודע שייך ביטול

אך באמת י"ל כיון דעיקר ידועה תלוי בידיעת בעלים וכמו שנסתפק בירושלמי ערלה פ"ב הלכה א' וע' בשו"ת בי"צ יו"ד ח"ב מה שמחולק בזה עם ה"ג מהרש"ק ז"ל א"כ י"ל לפי"מ דמוכח בש"ס ב"ק ד"כ דהקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי דדעת שכינה איכא א"כ בנפל פרוטה של הקדש חשיב נודע דדעת שכינה איכא ושוב י"ל דבלא נודע ל"ש ביטול אף מה"ת ושוב י"ל דבכה"ג לא נתבטל השומן ביבש ושוב אוסר עד ס' אך באמת שיטת כמ"פ דגם בלא נודע שייך ביטול מה"ת וא"כ עכ"פ לענין איסור שהוא רק מחמת חומרות הגאונים ועיקרו אינו רק דרבנן דהא דם שבישלו אינו אלא דרבנן א"כ יש לסמוך אשיטת הסוברים דגם בלא נודע שייך ביטול ואף שי"ל דהוי ס"ס להחמיר שמא בעי כפל ממש ושמא בלא נודע ל"ש ביטול ושמא כשיטת הרשב"א דגם בנתערב ביבש ונודע אפ"ה בבישלו בקדירה אחת חוזר ונאסר

אך באמת לשיטת כמ"פ באיד"ר אף בס"ס לחומרא אזלינן לקולא כנודע מדברי המלמ"ל פ"ד מבכורות ומקורו מתוס' עירובין דל"ה וע' שו"ת נוב"י מה"ת חיו"ד סי' ס"ד. וחוץ לזה אף א"נ דל"ש בזה היתר מצד ביטול אפ"ה לשיטת רוב הפוסקים גם בתחתון חם מכלי שני אפ"ה אמרי' תת"ג ומצנן לי' לעליון ובפרט דעפ"י רוב אין היד סולדות בהיידין של ש"ק וא"כ בעירוי שנפסק הקילוח מפורש ביא"פ סי' צ"ב דיש להתיר הכלי אחר שהיית מעל"ע וע' בדף האחרון בט"ז דאף שהוא מחמיר בבישלו בלי קליפה כמפורש בט"ז סי' צ"א אפ"ה כ' דהיכי דהקליפה היא חומרא שפיר בא"א לקולפו מותר והכא כל עיקר האיסור הוא רק חומרת הגאונים ונוגע רק לאיד"ר וגם ע"י עירוי שנפסק הקילוח א"כ פשיטא דיש להתיר ע"י שהיית הכלים מעל"ע ובפרט ע"ו הגעלה ג"פ ויפה הביא כת"ה דתרי דרבנן י"ל דחשיב כאין לו עיקר מה"ת וכבר העיר בזה בח"מ סי' כ"ח ונודע שהג' ר"נ מראווא ז"ל מקיל בבשר ששהה ג"י בלא מליחה להתיר הכלים ע"י הגעלה ג"פ ונהי דבהג"ה יד שאול שם חולק עליו אבל עכ"פ הכא דיש היתר ע"י ביטול ג"כ פשיטא דמותר ע"י הגעלה ג"פ ע"כ יפה הורה כת"ה

בעה"ח א' ויצא תרס"ז ראדמישלא והנני ידידו. סימן כד להרב הה"ג חו"ב בנש"ק כקש"ת מו"ה יעקב פרענקיל נ"י האבד"ק פאדגורזע יע"א

בדבר שאלתו שעכו"ם א' הוציא קול על בתולה אחת שיש לה שייכות עם שני נכרים ולא אמר בפי' שראה שזינתה וגם לא ראה בה הכרת עובר רק שיש לה שייכות עם הנכרים וע"י הש"ר נסעה הבתולה למק"א על ג"ח ועי"ז נתחזק הקול ביותר שמסתמא היא מעוברת והיא קדל"פ שהי' לה וולד ואין שום עדות בדבר שראו ממנה שום פריצות או הכרת עובר רק קול בעלמא ע"י הערל הלז וכעת נשתדכה לכהן והמשודך א"י מזה אי מותר לה להנשא להמשודך שלה זה תורף שאלתו

והנה מקור הדברים בש"ס גיטין דפ"ט א"ר יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה מ"ט פריצותא בעלמא הוא דקחזי לה ופירש"י יצא שם מזנה לכותי ולעבד שפוסלין אותה מן הכהונה וכן בהא דת"ר בעולה א"ח לה פירש"י משום בעולה לכה"ג ובתוס' שם כ' דסתם בעולה דזנות שא"י ממי פסולה לכהונה דאפי' לר"ג דנאמנת היינו היכי דאמרה לכשר נבעלתי אבל היכי דאמרה לא נבעלתי או שא"י ממי אפי' ר"ג מודה עכ"ל: ולתרץ שיטת רש"י י"ל דהנה באמת ז"פ דברוב פסולין ואינה אומרת לכשר נבעלתי אף בדיעבד תצא ולשיטת הרמב"ם לכתחילה אף באומרת לכשר נבעלתי בעי תרי רובא ולדעת הב"י גם תרי רובא ל"מ רק בעי צירוף טענת ברי ובדיעבד מהני או ברי אף נגד רוב פסולין או תרי רובא ולדעת כמ"פ בברי וחד רוב סגי אף לכתחילה או תרי רובא אף בלי ברי ובדיעבד סגי או בברי או בתרי רובא והבעה"מ מקיל יותר דחד רוב סגי לכתחילה אף בלי ברי וע' בב"ש שהאריך בזה אבל רוב פסולין ובלי ברי בודאי ל"מ

אך באמת נודע מחלוקת הקדמונים היכי דיש ס"ס ובס' א' רוב נוטה לאיסור אי מהני הס"ס והנה בתוס' נדה די"ח כ' דבכה"ג חשיב ס"ס עיי"ש דאי מקצת שליא היינו עכ"פ מיעוט יש שאין בהם וולד מצרף ל"ס שלא יצא רוב הוולד ונשמע דמהני