מהר"ש חלק ב קי

ל"צ לבוא לביטול ואף דנוקשה עכ"פ אסור לשהותו עכ"פ לכתחילה וכמ"ש בתוס' פסחים ד"ב ודעת הטור דאף למ"ד דנוקשה דרבנן אפ"ה אסיר לשהותו עכ"פ אך כיון דעכ"פ מה"ת אפשר לאוכלו בלי ביטול ושוב חשיב דשיל"מ דהא באמת חמץ גם לאחה"פ אסור מדרבנן וע"כ כסברת הר"ן דכיון שמה"ת אפשר לאוכלו בלי ביטול ושוב חשיב דשיל"מ ומש"ה דעת הש"ך בסי' ק"ב דכלי שנתערב בין הכלים דצריך לשהותו מעל"ע אף דכלי שאב"י אסור מדרבנן וע"כ דכיון דמה"ת מותר שוב שייך הטעם דדשיל"מ וע' בשו"ת רעק"א שכ' דתלוי בסברת הרמב"ם א"כ י"ל גם בנוקשה שוב חשיב דשיל"מ א"כ שוב לא ניתלי להקל בזה

אך באמת בש"ע משמע דהטעם דס"ל דחמץ ל"ח דשיל"מ לפי שחוזר ונאסר וא"כ גם בנוקשה ל"ח דשיל"מ וא"כ שוב אפשר לתלות להקל בזה והגם די"ל דבאמת כ' הצל"ח דלטעם רש"י ז"ל גם בחוזר ונאסר שייך דשיל"מ דעכ"פ אפשר לאוכלו בזמן ההיתר רק דטעם הר"ן ז"ל ל"ש דבחוזר ונאסר אין עליו שם היתר עכ"פ בזמן האיסור א"כ י"ל דוקא בחמץ גמור דל"ש טעם רש"י ז"ל משום דיש ב"י ורק הא דאפשר להחמיר ולומר דחשיב דשיל"מ הוא רק לטעם הר"ן ז"ל א"כ שפיר כ' הפוסקים דכיון דחוזר ונאסר אף טעם הר"ן ז"ל ל"ש אבל בנוקשה דליכא ב"י שוב י"ל דאף דחוזר ונאסר מ"מ חשיב דשיל"מ מטעם רש"י ז"ל אך אף אם נימא דהיכי דחוזר ונאסר גם בנוקשה ל"ח דשיל"מ מ"מ לשיטת הנו"ב דמ"פ עם מים בוודאי הוי איסור ד"ת שוב בד"ת דהוי לי' קבוע ד"ת שוב י"ל כשיטת הרא"ה דבקבוע ד"ת ל"א כל דפריש מרובא פריש אף בלקח קודם שנולד הס' ובשעת שלקח לא נודע עכ"ז מכח זה הי' כמה צדדים להקל דא"נ דל"ח דשיל"מ א"כ אי לא הי' רק איד"ר בוודאי תולין להקל ולדעת הפר"ת אף בקבוע ד"ת אפ"ה אם לקח מקודם שרי והרבה חלקו על הנוב"י ודעתם דהוי רק איד"ר וחוץ לזה לדעת המ"א במעט מ"פ אינו ממהר להחמיץ וגם היכי שנתייבש המ"פ בהקמח קודם שבא המים דעת כמ"פ דלא מצטרף אח"כ לגרום חימוץ ועי' בחי' סי' תס"ב ובפמ"ג שם ובפמ"ג כי' תס"ז במעשה דקאמינא שכ' די"ל דכיון שהי' מים בשעת אפיה נתעורר אח"כ בבוא להמ"פ א"כ אם נחליט הדבר דאין האיסור רק משום מ"פ א"כ הי' מקום לצדד עפ"י הסברות הנ"ל וגם מטעם שכ' כת"ה דעכ"פ עי"ת יש בוודאי ס' נגד הקנעבליך ובכה"ג ליכא חשש

אך לכאורה יש עוד חשש מטעם חריפות ונהי שכ' הח"ס דכיון שנתערב בהקמח בטל חורפייהו מ"מ י"ל הכא שנתערב עם עוד קמח דהיתר בוודאי בטל חורפייהו והכא ל"ש החשש דאין מבטלין כמ"ש הח"ס דאדרבה מבטלין שלא יבא לידי איסור וכמ"ש בתוי"ט לענין כלאים דהיכי דמבטלין כדי שלא יבא לידי איסור מותר לבטל ובפרט הכא שנתערב קודם שנודע האיסור והוי לי' כשוגג ובשוגג ביטלו מותר

אך כ"ז א"נ דמיירי שנתערבו הקנעבליך וא"כ דעת כמ"פ דקמח מיקרי לח בלח ובפרט היכי שנתערב קודם הטחינה בכה"ג כ' הט"ז דטחינה משוי לי' כגוף א' והוי לי' לח בלח ומותר אף לאפותו בתוה"פ ובפרט היכי שנאפה קוה"פ

אך באמת לענין פרורין כ' המ"א דהוי כבעין ול"מ אף בנאפה קוה"פ וע"ע בסי' תס"ז דבנתלחלח השק ולא לקחו בעוד לח דאסור משום דננישה פרורין ועומד בעין א"כ הכ"נ יש לחוש כמ"ש הח"ס דמקום הקנעבליך לא מתערב כלל בתוך הקמח ועומד בעין וגם יש לחוש שמא שהו בתוכו זמן רב ונתחמץ ומכח חשש הנ"ל אזדא כל הנ"ל ההיתר מטעם מ"פ מעט דאינו בטל כלל וגם יש לחוש למ"ש בשו"ת ד"ח שיש חשש על כל החיטין שיש חריפות א"כ רק באם בעצם יש מעט קנעבליך אז אין חשש על השדה אבל הכא שיש בעצם הרבה קנעבליך נהי שעי"ת שאר החיטין יש ס' מ"מ בעצם יש חשש על כל השדה וחוץ לזה י"ל דבכה"ג דבאמת לע"ע כל החיטים הם של היתר א"כ ל"ש לומר דין קבוע ובוודאי תולין שהי' מהרוב ולא מחזיקין איסור שנטחנו החיטים שיש בהם קנעבליך ויאסרו בשעת לישה א"כ נהי דלשיטת הד"ח יש להחמיר מ"מ באמת מוכח מכל הפוסקים דליכא חשש על השדה וא"כ שוב שייך כל היתרים הנ"ל וגם אפשר לנפות הקמח וליקח העגילים ולזרוק כמ"ש הח"ס לכן נלע"ד דאותן י"ח כורין שעדין לא נטחנו ונמצא בהם ערך ח' בקווארט לא יכשירו אותם לפסח ורק אותן שכבר נטחנו לפי שלדעת הח"ס והושי"ע אין איסור בדיעבד וגם לדעת הב"א יש להתיר מכח תערובות רוב כשרים ובפרט שבנ"ד יש צד גדול לתלות שמהרוב כשרים נטחנו ולא נטחן כלל מהחיטים שיש להם קנעבליך ע"כ פשיטא שיש להכשיר הקמח שכבר נטחן ורק יש לנפות הקמח ולזרוק העגולים לצאת ידי חובת הח"ס אבל באופן כזה בוודאי דשרי והיתר שכ' הגה"צ מדעש ז"ל דהמים יצרפו ל"ס כבר רצה א' להקל בחוטים אפי' בלי ס' נגד המצומחין משום דהמים יצרפו לס' הובא בשו"ת תוע"ר ובשו"ת שו"מ וכל חכמי הדור דחו דבריו והרבה יש לדבר בזה

בעה"ח ב' תשא י"א אדר תר"נ ראדימושלא והנני ידדוש"ת. סימן כב להרב הגדול החו"ב בכחדר"ת כש"ת מו"ה יחיאל לעהרער נ"י מבאבוב יע"א

בדבר שאלתו במחבת שטיגנו בה לביבות בחמאה והמחבת לא הודחה ולא נתקנחה אח"כ