מהר"ש חלק ב קו

לא פקע דהא מעולם לא חל עליו שם איסור דתיכף שנולד נתבטל וא"כ שוב שפיר בטל ולפ"ז י"ל דבאמת א"נ בהא דדשיל"מ ל"ב טעם הר"ן א"כ שפיר גם בנולד בתערובות דשיל"מ ל"ב אכן לפמ"ש דעיקר הטעם משום עד שתאכלנו ומשום דא"ח הוא התיעוב לא פקע וא"כ בנולד בתערובות. ל"ש לומר דתיעוב לא פקע דהא תיכף בביאתו לעולם בתערובות הוא א"כ שפיר בטל ומיושב בזה קושיות הפמ"ג בסי' תמ"ז אמאי אמרי' בחמץ חוזר וניעור הא עיקר הטעם לשיטת הרמב"ם משום דשיל"מ ושוב בנתערב קודם הפסח הוי לי' נולד בתערובות ול"ש דשיל"מ

ועפ"ז א"ש דא"נ דחמץ חשיב דשיל"מ אף דהוי א"ג וע"כ דאין הטעם משום עד שתאכלנו רק מטעם היתר בהיתר ושוב גם בנולד בתערובות ל"ב וא"ש הכל בס"ד

ג') וביותר ביאור יש לומר סברא הנ"ל עפמ"ש הראב"ד דמש"ה שוחטין לחולה בשבת ואין מאכילין לו נבילה דכל איסורין דחויין הם אצל פ"נ ואיסור שבת הוי הותרה והכוונה דבא"ח ל"ש לומר דלגבי חולה פקע התיעוב ומש"ה הוי רק דחויה אבל שבת דהוי רק א"ג הוי הותרה וה"ה לענין ביטול בא"ח הוי רק כמו דחויה וא"ג הוי היתר לגמרי

והנה באמת י"ל סברא חדשה בהא דעד שתאכלנו באיסור דכמו דקיי"ל אין מבטלין איסור לכתחילה והכוונה דאסור לגרום ביטול איסור וכדמצינו דמעברין השנה מפני הטומאה דאף דטומאה נדחה בציבור מ"מ צריכין להדר שלא יצטרכו לעשות פסח בטומאה עכ"פ למ"ד טומאה דחויה ודעת הרז"ה דבנשתפך חמימי דלאח"מ בשבת דאסור למול כדי שלא יצטרכו לחלל שבת בשביל פ"נ וה"ה דצריכין להדר שלא נצטרך לדחות איסור מפני הביטול ומש"ה אף בכבר נתערב מ"מ היכי שאפשר לאכול בלי הביטול ולא יהי' נפסד ההיתר ואי יסמוך אביטול הוי כמבטל איסור לכתחילה והוי כגורם בביטול בידים ולפ"ז י"ל דלטעם זה אף סד"ר בדשיל"מ אסור דכמו דקיי"ל דאסור לגרום סד"ר בידים ה"ה בכבר נזדמן מ"מ כיון דישל"מ ואי נקיל בסד"ר שוב יהי' כגורם סד"ר בידים אך כ"ז, א"נ דהטעם דדשיל"מ מטעם עד שתאכלנו באיסור היינו הכוונה דכיון שאפשר לאוכלו בהיתר הוי כמבטלו לכתחילה וא"כ גם סד"ר אסור אבל א"נ הכוונה משום דגם בתערובות לא פקע האיסור והוי כאוכל איסור א"כ טעם זה ל"ש בסד"ר דשם הטעם שתולין שאין זה איסור או שחז"ל לא גזרו על הס' כמ"ש הלח"מ א"כ יש לפרש בהא דמשני ר"א כל דשיל"מ אפי' בדרבנן ל"ב ופירש"י דכי היכי דמחמירין בביטולו ה"ה בס' וקשה דעיקר חסר מהספר וכי מאי ענין ביטול לס' דשם הוי איתחזק איסורא כמ"ש הר"ן ז"ל לחלק דרוב מהני גם בדשיל"מ כמו כל דפריש לפי של"ח איתחזק ולפ"ז י"ל דס"ד דהש"ס דהא דדשיל"מ ל"ב מטעם דכיון דהוי א"ח וגם בתערובות לא פקע התיעוב ושייך לומר עד שתאכלנו באיסור דהא אי אוכלו ע"י ביטול חשוב כאוכל איסור א"כ לפ"ז י"ל דסד"ר גם בדשיל"מ מותר ול"ש לומר עד שתאכלנו באיסור דהא תולין שאינו איסור כלל אך נודע מ"ש הנה"מ דאיד"ר חשיב ג"כ א"ג א"כ זה כוונת ר"א דכיון דחזינן דגם איד"ר לא בטל בדשיל"מ והכא ל"ש לומר דחשיב כאוכל באיסור דהא גם קודם התערובות לא הי' רק א"ג ובתערובות פקע האיסור לגמרי וחשיב כאוכל בהיתר וע"כ צ"ל דהטעם עד שתאכלני כפשוטו היינו דכיון שאפשר לאוכלו בלי ביטול והוא רצונו לאוכלו ע"י ביטול הוי כגורם ביטול בידים א"כ ה"ה דסד"ר בדשיל"מ ל"מ דהוי כגורם סד"ר בידיה ומיושב שפיר תירוץ ר"א עכ"פ נשמע דעיקר חידוש דר"א דעיקר הטעם דדשיל"מ דהוי כגורם ביטול בידים וממילא דה"ה סד"ר בדשיל"מ ל"מ וממילא יש ראי' לשיטת הנה"מ דאיד"ר חשיבו א"ג דלשיטת הח"ס שוב תיקשי מאי חידש ר"א

ד') ובאמת עפ"ז י"ל שיטת הרא"ש דס"ל דגם איד"ר אסור לבטל וס"ל דהא דמשני הש"ס גבי עצים שנשרו מהדקל דמקלי קלי לאיסורא קאי גם אהא דאין מבטלין והמחבר כ' דקאי רק אקושיא דדשיל"מ ובאמת צריכים להבין סברת הרא"ש מהיכי דייק דהתירוץ דמקלי קלי קאי גם אקושיא דאין מבטלין הא בפשיטות מוכח דלא קאי רק אקושיא דדשיל"מ. אך באמת א"ש הכל דבאמת בהא דמקשה בש"ס ולר"א מה איכא למימר ומשמע לכאורה דהכוונה דקשה קושיא הראשונה ואמאי לא הקשו בפשיטות והא הוי דשיל"מ וע"ק מה פריך דוקא מר"א הא באמת משמע לעיל דכולהו מ"ד ס"ל דדשיל"מ ל"ב ועוד קשה באמת מה מקשה דהא דשיל"מ ל"ב הא יש לומר הכוונה דמרבה עצים מוכנים ומבטל היינו באמת דלא יאכל הפת ביו"ט רק הכוונה שיהי' מותר לטלטל ונודע שהצל"ח בריש ביצה כ' דלענין טילטול ל"ש דשיל"מ שיוכל לטלטל היום ומחר ועוד קשה לפי שיטת הסוברים דבדבר שיהי' נפסד אם ישהנו ל"ש דשיל"מ א"כ הכא שכבר העצים הם בתנור ויהי' נפסדים אם לא יבטלם ושוב ל"ש דשיל"מ ועי' באו"ה ובהקדמת שו"ת רח"כ אך לפ"ז א"ש הכל דבאמת כתבתי דס"ד דהש"ס לעיל דהטעם דדשיל"מ ל"ב משום דע"י ביטול לא פקע התיעוב מהחפץ והוי כאוכל איסור וממילא ס' בדשיל"מ בדרבנן מותר דשם ל"ח כאוכל איסור דתולין שאינו איסור ועכצ"ל דס"ד דהש"ס דגם איד"ר חשוב חפץ מתועב כשיטת הח"ס ור"א מחדש דדרבנן ל"ח רק א"ג ומדחזינן דגם בדרבנן ל"ב ע"כ הטעם דהוי כגורם ביטול בידים וממילא גם סד"ר אסור בדשיל"מ דהוי כגורם סד"ר בידים אך תירוץ דר"א יהי' ניחא א"נ דגם בדרבנן אין מבטלין בידים שפיר שייך לומר דהטעם דדשיל"מ ל"ב משום דחשוב כגורם ביטול בידים אבל א"נ דאיד"ר מותר לבטל א"כ שוב אין לומר דהא דל"ב בדשיל"מ משום דהוי כגורם ביטול דהא. איד"ר מותר לבטל ועכצ"ל משום דגם בתערובות לא פקע התיעוב וא"כ אין זה דומה. לסד"ר בדשיל"מ ועכצ"ל