מהר"ש חלק ב קה

ובפרט היכי שאיתחזק איסורא ומש"ה דעת כמ"פ דבדשיל"מ ל"מ נפל א' מהן לים וע' בדג"מ סי' ת"ל

אך נודע מה שהעירו על הרמב"ם מהא דמפורש בפסחים ד"ל דר"י ס"ל חמץ בנו"ט וכי ל"ל דשיל"מ ל"ב וה"ר יונה כ' דל"ל להא דאמר רב אשי ביצה דל"ח גבי מים ומלח דל"ב משום דהוי דשיל"מ וקשה הא הך דדשיל"מ הוא מתני' בכ"מ

א') והנלע"ד ליישב עפמ"ש הראי' הביאו בשעה"מ שי"ל שיש חילוק בין איסור שאינו תלוי בזמן והכוונה י"ל דבאמת בטעמו דרש"י משום עד ש תאכלנו באיסור הקשו המפורשים דהא ע"י ביטול פקע איסורו

אך באמת י"ל דא"נ דכל איסורין הם א"ח א"כ גם כשבא לתערובות א"א לומר דפקע התיעוב מהחפץ דבמה פקע תיעובו דהא באוכלין שנטמאו לא מצינו טהרה רק במשקין טמאין מטעם זריעה א"כ אאפ"ל דפקע התיעוב מהחפץ עי"ת רק דגזה"כ שאי' לאסור את ההיתר וממילא גזרה התורה דמותר לאוכלו אף באם האיסור מעורב אבל באמת גם בשעת אכילה אוכל חלק מן דבר המתועב רק שגזה"כ דבתערובות מותר לאוכלו אבל א"נ דכל האיסורין הם רק איסור גברא א"כ ממילא עי"ת דמותר לו לאוכלו ל"ח כאוכל איסור כלל דהא גם קודם התערובות לא חל תיעוב על החפץ רק על הגברא וע"י התערובות לא אסרה התורה כלל א"כ י"ל דרש"י והר"ן לשיטתם אזלי דידוע שיטת רש"י כריתות די"ד דכל האיסורין הוי א"ח והריטב"א בנדרים כ' להיפך וא"כ י"ל מש"ה ס"ל לרש"י ז"ל דבדשיל"מ ל"ב משום עד שתאכלנו באיסור היינו הכוונה דגם בתערובות עכ"פ חשיב כאוכל איסור דהתיעוב מהחפץ לא פקע רק שגזה"כ דמותר לו לאכול וא"כ כיון דחשיב כאוכל איסור שפיר בדשיל"מ ל"ב אבל א"נ דכל איסורין הם א"ג א"כ בתערובות חשיב כאוכל היתר גמור ול"ש עד שתאכלנו

והנה כבר חדשתי דבאיסור התלוי בזמן בוודאי דל"ח רק א"ג דל"ש לומר באיסור שאתמול הי' מותר והיום נאסר ומחר שוב יהי' מותר שנאמר יום א' הי' אינו מתועב ויום א' מתועב ומחר יופקע התיעוב ובשלמא בדבר שנאסר אלעולם אף שהי"ל שעה"כ מ"מ שייך לומר דאחר שנאסר חל תיעוב על החפץ כמ"ש בתוס' קידושין דכ"ט דבמילה כיון דמיום ח' אין לו הפסק ל"ח מעשהז"ג אבל היכי דגם אחר שנאסר יחזור להיתרו ל"ח רק א"ג אבל איסור שלא הי"ל שעה"כ לעולם אף שאח"כ יופקע איסורו מ"מ י"ל כיון דעדן לא הי"ל שעה"כ י"ל דעדן חשיב א"ח וא"כ א"ש הכל דבאמת א"נ דכל איסורין הם א"ג א"כ בתערובות פקע האיסור לגמרי ול"ש עד שתאכלנו ועכצ"ל דהטעם דדשיל"מ ל"ב משום דהוי כהיתר בהיתר וא"כ שוב אין חילוק בין איסור התלוי בזמן אבל לשיטת רש"י דכל האיסורין הם א"ח א"כ י"ל דזה כוונת ר' יוחנן דס"ל דכל האיסורין הם א"ח וא"כ גם ע"י ביטול לא פקע התיעוב מהחפץ ונהי דהיתרה התורה מ"מ חשיב כאוכל איסור ומש"ה באפשר לאכול בלי ביטול לא התירה התורה וא"כ ס"ל דדוקא באיסור שאין תלוי בזמן דהוי א"ח א"כ שייך הסברא דעד שתאכלנו וה"ה בביצה שנולדה ביו"ט דעכ"פ לא הי"ל שעה"כ וא"כ י"ל דחשיב א"ח ושייך הסברא דעד שתאכלנו אבל בחמץ שהי"ל שעה"כ וגם אח"ז יופקע איסורו א"כ ל"ח רק א"ג ושוב ע"י ביטול יהי' היתר גמור א"כ ל"ש עד שתאכלנו

אך באמת בסוגיא דמים ומלח שם הי"ל שעה"כ קודם יו"ט וגם אח"כ יופקע איסורו וע"כ דל"ח רק א"ג ואפ"ה קאמר ר"א דלא בטל ועכצ"ל הטעם משום דהוי מב"מ כשיטת הר"ן נדרים דנ"ב וא"כ גם בחמץ חשיב דשיל"מ ע"ז קאמר הר' יונה דר' יוחנן פליג אר"א וס"ל דעיקר הטעם דדשיל"מ משום עד שתאכלנו וזה ל"ש רק בא"ח וא"כ הכא דהי"ל שעה"כ ויופקע איסורו ל"ח רק א"ג ובתערובות הי' היתר גמור לכך בטל אף בדשיל"מ אבל הרמב"ם שסמך אסוגיא דביצה דגם בכה"ג דל"ש טעם רש"י אפ"ה חשיב דשיל"מ ה"ה חמץ ג"כ חשיב דשיל"מ וז"ב בס"ד... ב'. ובזה מיושב נמי הא דקאמר ר"י בע"ז דע"ג בטבל דל"ב משום דכהיתרו כך איסורו והקשו בתוס' מדוע ל"ק משום דהוי לי' דשיל"מ

אך באמת ניחא דכבר העירו המפורשים, דהיאך אפ"ל דטבל חשיב דשיל"מ הא ממ"נ מחיוב ד"ת א"א להפריש דהא מה"ת אף דשיל"מ בטל וא"כ שוב הוי מחיוב על הפטור ולא אפשר להפריש רק מעציץ שאינו נקוב או מדמאי כמפורש בש"ס מנחות דל"א וא"כ שוב אי לא הי' בטל מה"ת לא מועיל ההפרשה הי' מן פטור על החיוב רק כיון דבטל מה"ת מהני הפרשה כזו א"כ ע"כ גם ע"י ההפרשה צ"ל לדין ביטול וכ' האחרונים דבאמת בטבל ל"ש רק טעם הר"ן וא"כ ממילא ר"י לשיטתו דס"ל חמץ בנו"ט ול"ח דשיל"מ ע"כ דס"ל דעיקר הוא טעם רש"י ומש"ה מחלק דרק בא"ח שייך טעם רש"י דגם בתערובות חשיב כאוכל איסור ובא"ג ל"ש זה א"כ ע"כ דס"ל דהיכי דל"ש טעם רש"י ל"ח דשיל"מ א"כ ממילא גם טבל ל"ח דשיל"מ מש"ה קאמר הטעם בטבל משום דכהיתרו כך איסורו וממילא א"ש דעת הרמב"ם דנקט בטבל הטעם דל"ב משום דהוי לי' דשיל"מ והכ"מ תמה עליו ועפ"ז ניחא דהרמב"ם לשיטתו שפסק דגם חמץ חשיב דשיל"מ אף דבזה ל"ש טעם דרש"י וע"כ דס"ל דגם מטעם הר"ן לחוד ל"ב בדשיל"מ כדמוכח מסוגיא דמים ומלח ושוב גם טבל חשיב דשיל"מ ומש"ה נקט בטבל הטעם דדשיל"מ דזה הטעם עדיף טפי שכולל גם תו"מ כמ"ש התוס' שם וא"ש הכל בס"ד

ועפ"ז א"ש מ"ש המרדכי דבנולד בתערובות אף בדשיל"מ בטל והסברא כנ"ל דדבר הנולד והי' תיכף בתערובות א"כ ל"ש לומר דתיעוב מהחפץ