מהר"ש חלק ב קד

ובאמת גבי מתנה מרובה אף להטור אסור אף שהטור מתיר אף במתכוין הלוה לריבית מ"מ עיקר הטעם כיון דהמלוה מותר לקבל ולסמוך שאינו נותנו לשם ריבית שוב ליכא לפ"ע אבל במתנה מרובה בוודאי אסור והא דלא נקט הרמב"ם הדין במפרש כמו במתני'. י"ל כוונה אחרת בדבר דהנה במתני' מפורש גבי ריבית מוקדמת ואומר בשביל שתלויני ובש"ע ג"כ אף שהוא לשון הרמב"ם כ' הרמ"א ופי' בשביל שילוהו אך הרמב"ם לא נקט ופי' רק שלח לו סבלונות בשביל שילוהו

והנלע"ד דהנה באמת הקשה החוו"ד דאם אשר לו בשביל שתלויני א"כ עיקר חלות המתנה היא בשעת הלואה ושוב הוי לי' ר"ק אך שכתבתי דאדרבה כיון דאם יהי' המתנה תלוי בתנאי שוב לא יחול המתנה כלל דר"ק יוצאה בדיינים ושוב התנאי סותר למעשה וא"צ לקיים התנאי ושוב ל"ח ר"ק וע"ז חידש הרמב"ם דכ"ז דוקא לדינא דמתני' דר"ק יוצאה בדיינים ושפיר נקט במתני' דגם בפי' בשביל שתלויני ג"כ ל"ח ר"ק אבל לדידן דקיי"ל דאין מקבלין ממלוי בריבית א"כ שוב י"ל דאם פי' לו בשביל שתלויני הוי לי' ר"ק כיון דהמתנה הוא רק בשעת קיום התנאי ול"ש הסברא שכתבתי דא"צ לקיים התנאי דהתנאי סותר למעשה ז"א דהא השתא לאחר התקנה שוב יהי' המתנה קיימת אף דהוי ר"ק ושוב צריך לקיים התנאי והוי לי' ר"ק לכך כשרוצה הרמב"ם לכתוב הדין דריבית מוקדמת מוכרח לכתוב דרק בסתם ובמתנה מרובה דאז יש ג"ד ששולח בשביל ריבית ואפ"ה אינו תלוי בהלואה וממילא הוי א"ר וכיון דהדין דריבית מוקדמת מוכרח לאוקמי בסתם ומתנה מרובה היפוך מלשון המתני' לכך נקט הדין דריבית מאוחרת ג"כ בסתם ומתנה מרובה דומיא דריבית מוקדמת

ובאמת בסתם ובמתנה מועטת מותר ובריבית מאוחרת הוי מצי למינקט בתרי גווני או במפרש או בסתם ומתנה מרובה רק כיון דבריבית מוקדמת מוכרח לשנות מלשון המתני' ולמינקט רק בסתם ומתנה מרובה שוב גם בריבית מאוחרת נקט בכה"ג ובאמת אין פלוגתא בין הרמב"ם והרא"ש לאחר הפרעון דלכ"ע במתנה מועטת מותר בסתם ומתנה מרובה אסור אף בסתם ומיושב שפיר דברי הרמב"ם ז"ל בס"ד וז"ב ונכון ודוק היטב

להרב המאוה"ג החו"ב וכו' כש"ת מו"ה יצחק נפתלי נ"י מוצד"ק רימנאב יע"א: בדבר שאלתו אשר שוכרי קמח הביאו י"ג כורים חיטים יפה ואח"כ הביאו מ"ה כורים וטחנו עשרה כורים מהי"ג עם עשרה מן המ"ה ונטחן כבר ט"ז כורים ואח"כ מצאו בה"ד כורים שום א' ובדקו אח"כ ומצאו שהי' שם בהמ"ה כורין שני מיני חיטין היינו עשרים כור חיטים כשרים עצהיו"ט וי"ח כורין שנמצא בהם קנעבליך ערך ח' ט' קווארט ובהנטחן בוודאי יש רוב דהא עשרה כורין מהי"ג הי' בוודאי טוב ועכ"פ מסתפק אי נכשיר בזה הואיל שאם נחשב עכ"פ הכשרים לרוב נמצא בהתערובות בוודאי יש ס' זה תוכף שאלת וזה תשובתי בס"ד

והנה לכאורה הי' מקום לומר דעכ"פ כיון דהכא הי' בבירור רוב כשרים א"כ נימא כ"מ מלקח קודם שנודע האיסור בוודאי מותר דבוודאי לקח מהכשרים וכיון דגם בהמ"ה כורין נמצא חיטין פה א"כ נימא דכל הט"ז כורין הי' מחוטין הכשרים וכמפורש במחבר סי' ק"י סק"ה ומקורו משו"ת הרא"ש והרשב"א אך לכאורה לפמ"ש הרא"ה דדוקא בתערובות חתיכות כיון דמה"ת בטל והוי לי' רק קבוע דרבנן אז לא גזרינן במה שלקח קודם שנודע ה"ס אבל בתערובות חניות אף דבשעה שלקח לא הי"ל שום ידיעה אפ"ה כשנולד, אח"כ ס' אסרים למפרע

אך באמת דעת הר"ן ז"ל דגם בתערובות חניות אפ"ה כ"מ שלקח קודם שנולד הס' שרי ועיי"ש בפמ"ג שכ' דיש להקל בהפ"מ והגם דהפמ"ג כ' שם די"ל דוקא שם י"ל דבתערובות חניות לא הוי קבוע ד"ת הואיל שאינו ניכר וכשיטת התוס' בנזיר וגיטין אבל באמת בקבוע הניכר דהוי לי' קבוע ד"ת אליבא דכ"ע אז אף בלקח מקודם אסור אך הביא בשם הפר"ח דגם בזה יש להקל ומסיק דאין לגעור בהמקיל מטעם דכל ענין קבוע חידוש הוא ול"א קודם שנולד הס' א"כ הכא נהי דהוי לי' קבוע הניכר דהא אפשר לברר באיזה חיטין יש השומים אפ"ה כל שלקח קודם שנולד הס' יש להקל ולתלות דה"י מן הרוב חיטין הכשרים ובפרט אף א"נ דבקבוע ד"ת מחמירין אפי' קודם שנולד הס' מ"מ י"ל הכא לשיטת כמ"פ עיקר החשש בהשומים משום דהוי מ"פ עם מים וממהר להחמיץ וע"כ נצטרך לומר דאין חילוק בין מעט מ"פ להרבה מ"מ כ' דלא הוי רק חמץ נוקשה ובשו"ת ב"א כ' דבהרבה מ"פ בוודאי דל"ח רק נוקשה אבל מעט מ"פ א"נ דאינו גורם למהר להחמיץ ע"כ דחשיב כאלו אינו א"כ שוב כשנתחמץ הוי לי' חמץ גמור אבל א"נ דממהר להחמיץ שוב יכול לעשות ג"כ פעולתו שלא יהי' רק חמץ נוקשה א"כ י"ל הכא ממ"נ כיון דלא הוי רק מעט מ"פ א"כ י"ל דמ"פ מעט אינו גורם חימוץ א"כ בוודאי אין חשש ועיקר החשש שמא גם מעט מ"פ גורם חימוץ וא"כ שוב ל"ח רק נוקשה וקיי"ל נוקשה דרבנן ושוב בדרבנן בוודאי תולין להקל דכ"מ שנטחן הי' מן החיטים הכשרות ואף שהנוב"י כ' דאי מ"פ עם מים ל"ח רק נוקשה ע"כ דנוקשה ד"ת אמנם כבר דחהו בשו"ת ב"א ובמק"ח

אך באמת יש לשדות בה נרגא א' דלשיטת הרמב"ם דחמץ מיקרי דשיל"מ ול"א בזה סד"ר להקל ולשיטת הר"ן בדשיל"מ ל"א כל דפריש כנודע