מהר"ש חלק ב קג

אם לא הוי ריבית מ"מ לא נתקיים ואם יתקיים התנאי שוב לא יקנה מטעם ריבית ושוב התנאי סותר למעשה והתנאי בטל והמתנה מתקיימת אף אם לא ילוה לו ושוב ממילא ל"ח ר"ק דהא המתנה אינו תלוי בהלואה רק בתנאי דמעכשיו דאז כיון דאף אם יהי' המתנה תלוי בהלואה מ"מ לא יהי' ר"ק דהא חלה המתנה משעה ראשונה וא"כ כיון דאף אם יתחייב לקיים התנאי מ"מ יתקיים המתנה א"כ שוב מחיוב לקיים התנאי ומ"מ ל"ח ר"ק כיון דחל המתנה משעה ראשונה ואדרבה בתנאי דאם דע"י שנאמר דמחיוב לקיים התנאי שוב יהי' ר"ק א"כ שוב אם המתנה לא יחול רק ע"י קיום התנאי שוב לא יחול כלל ושוב א"צ לקיים התנאי ושוב המתנה חלה אף אם לא ילוה ושוב ל"ח ר"ק

אך עדן יש מקום לומר עפמ"ש במלמ"ל פ"ו מזכיה ומתנה דדוקא באם מתנה תנאי שבאם לא יתקיים התנאי לא יחול המתנה כלל אז בעי ד"ת אבל באם מתנה תנאי שבאם לא יתקיים התנאי יתבטל המתנה מכאן ועשר שנים בזה ל"צ ד"ת כיון דעכ"פ חלה המעשה במקצת שוב ל"צ ד"ת דעיקר הטעם דבעי ד"ת משום דמצד הסברא לא אתי דיבור ומבטל מעשה רק דילפינן מבני גד ובני ראובן בעי דומיא דהתם אבל באם יש חלות להמעשה במקצת שוב מצד הסברא מהני תנאי כזה וממילא ל"צ ד"ת ומש"ה כ' הפנ"י דנגד הדיבור ל"צ ד"ת וא"כ י"ל דלפמ"ש הריטב"א דאף דר"ק יוצאה בדיינים מ"מ באם מקדש בו את האשה מקודשת ומשמע דנהי דמחויב להחזיר מ"מ יש לו בהחפץ קנין גמור ודעת הרשב"א והריב"ש דליכא שיעבוד נכסים א"כ שוב י"ל דאף אם תלה המתנה באם ילוה דאף בכה"ג דהמתנה תלוי בקיום התנאי וא"כ שוב הוי ר"ק מ"מ מחיוב לקיים התנאי דזה לא הוי תנאי' סותר למעשה דדוקא באומר הילך אתרוג זה ע"מ שתחזירהו לי למ"ד ע"מ לאו כמעכשיו אז שפיר כיון דלא יחול המתנה כלל באם יצטרך לקיים התנאי וא"כ התנאי סותר המעשה לגמרי בכה"ג שוב מצד הסברא אינו תנאי דלא הוי דומיא דב"ג וב"ר אבל הכא נהי דיצטרך לקיים התנאי מ"מ לא יתבטל המתנה לגמרי דנהי דיצטרך להחזיר מ"מ קודם חזרה יש לו בו קנין גמור לקידושין ולכ"מ ושוב לא הוי תנאי סותר למעשה ושוב מועיל התנאי ושוב לא חלה המתנה רק ע"י ההלואה ושוב י"ל דהוי ר"ק

אך באמת לפימ"ש המח"א דדוקא לאביי דס"ל אע"מ אז שפיר נהי דגילתה התורה דר"ק יוצאה בדיינים מ"מ קודם חזרה יש לו קנין גמור אבל לרבא דס"ל אעל"מ א"כ אין לו קנין כלל בהחפץ אף קודם חזרה ומש"ה דעת הר"י דאינו יכול לקדש בו את האשה ויש שיעבוד נכסים א"כ שוב ל"ש לומר בזה דחשיב ר"ק דממ"נ בתנאי דמעכשיו חל המתנה משעה ראשונה וממילא ל"ח ר"ק ובתנאי דאם שוב כיון דע"י התנאי שוב לא יחול המעשה כלל א"כ שוב הוי לי' תנאי סותר למעשה ולא חל התנאי כלל וא"צ להלוות לו ואפ"ה המתנה קיימת ושוב כיון דהמתנה אינו תלוי בהלואה שוב ל"ח ר"ק ומיושב קושית החוו"ד בס"ד לנכון

ועפ"ז י"ל דברי הרמב"ם שכ' בפ"ה ממלוה ולוה הלכה י"א אסור להקדים הריבית או לאחר אותו כיצד נתן עיניו ללות ממנו והי' משלח לו סבלונות בשביל שילוהו זהו ריבית מוקדמת לוה ממנו והחזיר לו מעותיו והי' משלח לו סבלונות בשביל מעותיו שהי' בטילין אצלו זהו ריבית מאוחרת והבינו כולם בדברי רבינו דאוסר אחר פרעון אפי' סתם ואפי' מתנה מועטת והיפך מדברי הרא"ש שמתיר לאחר הפרעון מתנה מועטת בסתם רק מתנה מרובה אסור דהוי כמפרש והקשו דא"כ דברי רבינו סותרין דבשעת פרעון כ' הטור דהרא"ש אוסר בסתם והרמב"ם מתיר וא"כ וכי בשעת פרעון עדיף. וחוץ מזה מדוע כ' הרמב"ם דבסתם אסור הא במתני' משמע דרק במפרש אסור

והנה הפרישה והב"ח והט"ז והלמ"ל כולם כו' דבאמת בשעת פרעון הרא"ש אוסר בסתם גם למלוה והרמב"ם מתיר מטעם דאחזוקי איניש ברשיעי לא מחזקינן ובוודאי נתנו לשם מתנה אך כ"ז על המלוה דאיהו מותר לסמוך ע"ז שנותנו לשם מתנה אבל הכא קאי על הלוה דאם הלוה מכוין לשם ריבית אסור אפי' בסתם ואפי' לאחר הפרעון והטור מתיר אף במתכוין וי"ל דפלוגתתם תלוי אי בריבית דרבנן עובר הלוה על עצם איסור או לא דא"נ דהלוה עובר גם בריבית דרבנן א"כ שפיר י"ל דאף דהמלוה מותר לקבלו מ"מ באם הלוה יודע בעצמו שנותן לשם ריבית עושה איסור אבל א"נ דהלוה א"ע רק בלפ"ע שפיר י"ל דדוקא במתנה מרובה דאז כ"ע יודעים שנותנו לשם ריבית והמלוה אסור לקבלו שוב עובר בלפ"ע אבל במתנה מועטת כיון דהמלוה מותר לקבלו דיוכל לסמוך דנותנו לשם מתנה שוב אף במתכוין לריבית ג"כ מותר דל"ש לפ"ע כיון שהמלוה נוטלו בהיתר וא"כ י"ל דתלוי בפלוגתת הרא"ש והרשב"א אי עובר הלוה בריבית דרבנן

אך עדן תיקשי מדוע נקט הרמב"ם ז"ל הכא דין זה ושינה מלשון המתני'. אך לעד"נ דבאמת מודה הרמב"ם ז"ל דאחר הפרעון כשנותנו בסתם בוודאי מותר דהמלוה יוכל לסמוך דנותנו לשם מתנה והטעם דאחזיקי איניש ברשיעי לא מחזיקין וי"ל דגם בשעת הפרעון מתיר בסתם כמו שהבין הטור וי"ל עוד דאף אם מתכוין הלוה בתורת ריבית ג"כ אין איסור דבריבית דרבנן אין הלוה עושה איסור רק דעובר בלפ"ע והכא שהמלוה אינו יודע מחשבתו ויוכל לסמוך שהוא מתנה ממילא ליכא לפ"ע כמ"ש בחוו"ד דמש"ה מותר בפייסו דכיון דהמלוה א"י מהפיוס שוב ליכא לפ"ע והא דמוכח בפ"ה דגם בסתם אסור אף לאחר הפרעון שם מיירי רק במתנה מרובה דהוי כמפרש: