מהר"ש חלק ב קא

תפיסה חייב ק"ש וכתבתי דשם במקום דקלבד"מ אסור הב"ד לפסוק דיוכל לתפוס דיהי' בגדר שני רשעיות א"כ ל"ח מועיל בעדותו כיון דהב"ד לא יפסוק כלל עפ"י עדותו ונהי דתפיסתו מהני מ"מ ליכא ע"ז חיוב ק"ש אבל במשחק בקוביא כיון שמה"ת מותרין הב"ד לפסוק חיוב ע"י תפיסה וחשיב כפירת ממון שחייב ק"ש ה"ה הכא כיון שהב"ד בעצמם יכולים לומר שמהני תפיסה כיון דרצון התורה שיחזיר לו מצד קיום מצות ד"ת ונהי דאין יורדין לנכסיו מ"מ כיון שאמרו לו שמועיל תפיסה וא"כ חשיב כפירת ממון וגם כיון דעכ"פ כופין אותו לקיים המצו' ומנדין אותו עד שישלם וכ' בקצה"ח ח בשם הראב"ד דבמידי שאם יודה מנדין אותו שישלם חשיב כפירת ממון וחייב לשבע וה"ה הכא וז"ב דאם לאחר הפרעון הלוה תובע ריבית בחזרה בטענת לא לקחתי צריך לשבע ובטענת בהיתר לקחתי פטור משבועה משום חזקה דלא שביק היתרא אך י"ל היכי שתובע ממני דבר שהוא ס' ר"ק ס' א"ר והוא טוען לא לקחתי אין צריך לשבע ואף דשיטת כמ"פ דבס' ר"ק חייב להחזיר ע' בש"ך סוס"י קע"ז והטעם כמ"ש הח"ס דהכא הדרא קושיות מהר"י באסון דהוי ס' גזל ולגבי השני ל"ח ס' גזל דחייב עכ"פ לצי"ש וחשיב כפירת ממון דאי יודה יהי' חייב ומ"מ פטור דמוחזק בשבועתו יכול לומר קי"ל דא"ר הוא דבכופר מס' א"א לומר דגם אי יודה חייב ותפיסתו מהני כמ"ש בש"ך סי' קס"א דבס' ר"ק מהני תפיסת הלוה מ"מ יוכל לומר קי"ל דא"ר הוא וליכא חיוב שבועה אך קודם שקיבל הריבית מפורש בש"ע דמלוה בשטר, ומודה דשטר זה ריבית רק בהיתר צריך המלוה לשבע אף שיש חזקה דלא שביק היתרא ושטר בחזקתו עומד ומ"מ נ"מ להוציא ממון רקיי"ל ח"כ ל"מ להוציא ממון ומש"ה מי שס' כשר ס' פסול ל"מ עדותו אף שי"ל ח"כ מ"מ ל"מ לענין ממון כש כשיטת רש"י ורי"ף כתובות דכ"ב מש"ה מפורש בש"ע דבמלוה ע"פ והלוה טוען שהוא ריבית והמלוה טוען בהיתר לקחתי הלוה נשבע ונפטר דחזקה דלא שביק היתרא א"מ להוציא ממון ואף שי"ל דחזקה דלא שביק חשיב כחזקה דאאפת"ז דהוי חזקה התלוי בסברא ומהני להוציא אך דמפורש בש"ע שם דבמלוה ע"פ הלוה נשבע ונפטר וצ"ל דשם בטענת פרעון עכ"פ הי' חיוב בשום פעם ואיתרע ח"מ אבל הכא יש ס' על התחלת החיוב א"כ ע"י חזקה א"א לעשות חיוב חדש וע' בפמ"א שחולק על הט"ז בס' פרע לו מטבע מזויפת שכ' דהוי אוא"פ וראי' ממכר לו טבעת ונמצא בדיל ודחה דשם יש ס' על תחילת החיוב אבל הכא כל ס' שיסתפק בפרעון אוקמי אחזקת חיוב ועל קושית הש"ך דנימא אאמע"ר כבר כ' המפורשים דליפטור מממון אמע"ר וע' בהג"ה הג' מלבוב ז"ל נשמע דהיכי שהלוה טוען לא הי' הי"ע נשבע הלוה ונפטר

ובאמת נלע"ד לומר דהכא ל"ח רק א"ר א' כיון שהתנה רק אי ימות קודם שיהי' גראס יעהריג א"כ הוי כבצד א' בריבית דיש ס' שמא לא יבא כלל לידי ריבית ובצד א' בריבית דעת כמ"פ דל"ח רק א"ר וע' בשו"ת מח"א. ב' אף א"נ דבצד א' בריבית חשיב ר"ק מ"מ י"ל דהכא ל"ח רק א"ר דיש להסתפק אי הקנה תיכף בשעת כתיבת הקאנטראקט המעות לנכדיו רק זקף במלוה אאחר מיתתו וזה שקיבל הכנסה כל ימי חייו ל"ח אגר נטר לפי שהשאיר לעצמו זכות דירה היינו שהושאר לעצמו בית לפירות דאם אמר דמי בית יהי' שלך יש פלוגתא בש"ע אי חשיב דשלב"ל וע' בש"ס גיטין דס"ו דמי חמרא ל"ק ועיי"ש בתוס' ורק הכא בודאי הוי שיור לפירות כמפורש בש"ס ב"ב דס"ג שיורי שייר למקום מעשר אבל י"ל דהקנה להם תיכף המעות ע"י אחר היינו ע"י הקונה ובדעא"מ דעת כמ"פ דקונים מה"ת וא"כ י"ל דל"ח ר"ק כיון שהמעות שייך תיכף להיתומים קטנים והם לא הותנו על נתינת הריבית א"כ הגע עצמך אם אחד מלוה לחבירו ואחר מתנה עם הלוה שלא בידיעת המלוה שיתן ריבית בודאי דל"ח ר"ק דהא לא הי' תנאי מהמלוה ורק עכ"פ חשיב א"ר דעכ"פ לא גרע מריבית מאוחרת דל"מ בפירש לו בשביל מעותיך שיהי' בטילות אצלי בוודאי אסור ובסתם במתנה מרובה לכ"ע אסור ובמתנה מועטת הרמב"ם איסר והראש מתיר בסתם ובשעת הפרעון גם הרא"ש אוסר אף בסתם ואף לשיטת הרמב"ם כפי שפירש הה"מ דבריו משמע דגם בשעת פרעון מתיר הרמב"ם מ"מ עיקר הטעם דאחזיקי ברשיעי לא מחזיקין ותולין שנותן לו בתורת מתנה וכ"ז היכי דלא הי' שום תנאי אבל הכא דניתן מצד התנאי א"כ נראה שניתנו בתורת ריבית א"כ ודאי דאסיר וע' בחוו"ד סי' ק"ס שהקשה בהא דכ' הרמ"א בריבית מוקדמת בפי' לי בשביל שתלויני וקשה דהא עיקר חלות המתנה בשעת קיום התנאי א"כ הוי ר"ק ותירץ דמיירי שלא התנה בתנאי גמור דאף אם לא הי' מלוה ג"כ הי' חל המתנה אפ"ה חשיב א"ר דעכ"פ נודע דנותן לו בשביל הלואה וה"ה הכא דיש תנאי א"כ נודע דנותן מכח התנאי א"כ חשיב א"ר אבל ריבית ד"ת ליכא דהתנאי לא הי' מהמליה וע' בש"ס דקידושין דכ"ג ע"מ שאין לרבך רשות בי דקני רבו והקשה הראב"ד דהא עכ"פ הותנו שהרב לא יקנו וע"ז לא רצה להקנות לו ותירץ הרשב"א כיון דרבו זוכה מיד א"כ חשיב כנותן מתנה לאחד ומתנה עם אחר א"כ י"ל הכ"נ היתמי מקבלי מתנה זוכים תיכף בהמעות בשעת כתיבת הקאנטראקט נהי דזמן הפרעון הי' כשיגדלו מ"מ זכו מיד בהמעות והתנאי הי' מאיש אחר ואף א"נ דלא הקנה להם תיכף מ"מ הקנה להם שעה א' קודם מיתתו אבל עיקר חיוב הריבית נצמח בשעת שהמעות שייך להם א"כ י"ל דל"חר"ק רק א"ר וי"ל דשייך חזק' דלא שביק היתרא דוודאי הי' בהיתר והא ראי' דהיכא שהוא מוחזק פטור בלא שבועה רק דמ"מ במלוה ע"פ ל"מ להוציא ממון דח"כ ל"מ להוציא ממון וה"ה חזקה זו ל"מ חיוב חדש וידוע דעת הר"ן דהיכי דבדיעבד מהני תפיסה מהני סברא קלה