מהר"ש חלק א צט

אסברת כנכ"ה שם בכתובות דע"ו. ותי' דרק בחיסור מהני אבל בממון ל"מ וקשה מדוע לדידן בחבי ברננאי יוכל להוציא השטר הא ס"ל אותיות אין ניקנין במסירה. וע"כ דהכא ליכא חשש הוצאת ממון שלא כד"ת דבדיעבד יועיל תפיסתו. ואף שי"ל דהכא ל"ח נגד ח"מ לפי שממ"נ הלוה חייב לשלם ועפמ"ש הש"ך הנ"ל

אך עכ"פ איך דייק רבא דסומכין אהא דכנכ"ה שמא דוקא הכא דבדיעבד מהני תפיסתו סומכין אסברא קלה. ואף שי"ל עפי"מ דמפורש שם ברמ"א דרק באומר לו בע"פ אז מהני תפיסתו אבל בלא"ה לא א"כ י"ל דהחשש שמא מסר לי' ול"א לו בכה"ג ל"מ תפיסתו אך באמת לפמ"ש בתוס' קידושין דמ"ז דגם מ"ד דס"ל אותיות ניקנין במסירה מ"מ צ"ל בע"פ קני לך איהו וכל שיעבודא א"כ מאי משני אביי אותיות ניקנין במסירה שמא ל"א לו וע"כ דפשיטא להש"ס דע"ז ליכא למיחש דכיון דמסרו לו בתורת קנין בודאי א"ל עכ"פ בע"פ א"כ כיון דמועיל לשי' אביי שוב עכ"פ לרבא מועיל תפיסה ושוב סומכין אסברא קלה דכנכ"ה לענין להגבותו ובדיעבד שוב יועיל תפיסתו אף אם השטר הוא של אחר ולענ"ד הוא קושיא נפלאה. אך באמת י"ל דכיון דהכא מיירי בחדא לריעותא א"כ עיקר החשש משום לעז א"כ שפיר ס"ל לרבא דסברת כנכ"ה מסלק החשש לעז כמו דמהני שם הסברא דכנכ"ה לענין להגבותו לכתחילה ה"ה דמועיל הכא לסלק החשש לעז ובזה א"ש בהא דפוסקין כרבא והקשה בנמ"י דהא לא קיי"ל כרבא ומה שתי' דבאיסור מהני קשה דהא באמת בש"ס משמע דגם בשטרי מהני ותיקשי לדידן באמת מדוע מהני בשטר בשני יב"ש הא לד דן בממון בודאי הסברא דכנכ"ה ל"מ

ועפ"ז א"ש דשם בשטר מהני הסברא דכנכ"ה רק לענין להגבותו ובדיעבד שוב יהי לו זכות בלא"ה והכא מהני רק לסלק החשש לעז. אבל באמת י"ל בתרל"ר דהוי חשש ד"ת ויש חא"א גם לרבא ל"מ סברת כנכ"ה אף דמשני בכתובות דע"ו רישא כנכ"ה וסיפא כנכ"ה שם באמת יש חזקת הגוף המסייע להאב וקיי"ל כר"ג דחה"ג מועיל להוציא ממון ורק ס"ל לרבא דכיון דרשות אב איתרע גרע כח חה"ג ול"מ להוציא ממון כמ"ש הפוסקים דחה"ג היכי דלא איתרע חשיב בירור ושי' המהרש"א נדה די"ט דמהני אף בס' ברה"י וא"כ מועיל להוציא ממון אבל היכי דאתרע נהי די"ל השתא הוא דאתרע מ"מ נלמוד זה רק מנגע ול"ח בירור ושי' הג' רב"פ בהג"ה לאה"ע סי' י"ט דחזקה דמעיקרא היכי דאתרע ל"מ במיתה ומכ"ש בממון אבל בנמצא ברשות הבעל א אתרע חה"ג שלה ברשות אב שפיר מהני חה"ג להוציא ועיי"ש בתוס' ד"ה חדא במקום תרתי ור"א ס"ל דאף בנולדו המומין ברשות אב מ"מ הי' מהני חה"ג ורק משום דחזקה שלה ל"מ לגבי אבי' אבל באמת נגד חא"א ל"מ סברת כנכ"ה. ועפ"ז י"ל קושית הרמב"ן ז"ל לפי"מ דמסיק דסמכינן אסברת כנכ"ה א"כ מדוע בהא דשומשמין חוששין שמא פינן

ולפ"ז א"ש דהיכי דיש באמת חשש הוצאת ממון שלא כד"ת לא סמכינן אהא דכנכ"ה וז"ב. ועפ"ז י"ל מה שהקשה הנוב"י דהא לענין חשש שאלה ל"ח בממון ובאיסור חייש א"כ הכא דל"מ סברת כנכ"ה בממון מדוע יועיל באיסור א"א. ועפ"י א"ש דעכ"פ כיון דמועיל לענין להגבותו לכתחלה ואחר שגבה שוב יהי' לו זכות עפ"י דין ה"ה דמועיל לענין חשש לעז ונשמע דבאמת היכי דיש חשש איסור ד"ת ל"מ סברת כנכ"ה. ומש"ה א"ש בהא דנפל למים והעלו רגלו והוא מהארכובה ולמעלה והתירו את אשתו וכ' הפוסקים דמיירי שמכירין הרגל בט"ע וקשה אמאי לא נסמוך אכנכ"ה. ולפ"ז א"ש דהכא כ' הפוסקים דמיירי בלא שהה עד שת"נ א"כ יש חשש איסור ד"ת ומש"ה מוכרח להכיר הרגל בסימן מובהק וא"ש הכל בס"ד על נכון

ומ"ש הגאבד"ק בערזאן נ"י לתקן שיטת הי"א שבטור דס"ל דרק בתרתי לטיבותא ל"ח וקשה מדברי אביי ומתרץ דבצורבא מרבנן אף בשכיח שיירתא מתירין א"כ הכא גם בשכיח שיירתא רבא מתיר וע"ז פליג אביי ע"כ. וקשה דא"כ מאי קאמר יבדוק כל העולם כולו הא שם לא הי' צורבא מרבנן וא"כ גם לרבא צריך בדיקה עכ"פ במקום דשכיח ומדוע קאמר משום כבודו דאבוה דשמואל הא ע"כ מיירי בשכיח דבלא"ה גם לאביי ל"ח וע"כ דעכ"פ בנהרדעי גופא הי' שכיח כמ"ש הרמב"ן דאביי ס"ל דבשאר מקומות לא הי' שכיח ורבא ס"ל דגם ממק"א שכיח. א"כ לשי' מאי ראי' מייתי אביי הא באינו צורבא מרבנן גם רבא מודה דחוששין בחדא לריעותא. אך באמת י"ל דבאמת מודה הי"א דפלוגתת אביי ורבא הוא בחדא לריעותא. רק דס"ל כפי' הרמב"ן והרשב"א דבמקום דל"ש כנכ"ה גם לרבא חוששין או דנהי דרבא מיקל בחדא לריעותא מ"מ נהי דקיי"ל כרבא מ"מ הכא דתלוי בפלוגתא דרבה ור"ז מחמירין כר"ז אף נגד רבא

וראיתי עוד להג' הנ"ל שמביא דעת הרי"ף דמיקל בחדא לריעותא וכ' הבעה"מ דיש חילוק בין מיתה לגט דבגט ל"ש דייקא והקשו דהא בש"ס רבא מדמה להו. וכ' הג' הנ"ל דבאמת הקשה בנמ"י דהא לא קיי"ל כרבא בהא דכנכ"ה. ותי' דרק בממון לא קיי"ל כן והא באיסור יש חא"א ועכצ"ל משום דייקא ולפ"ז יש חילוק בין מיתה לגט אבל רבא לשי' דס"ל דגם בממון מהני כנכ"ה א"כ גם בגט מהני סברת כנכ"ה עכ"ד

הנה דבריו צע"ג דהא באמת לשי' הרמב"ן היכי דשייך סברת כנכ"ה א"כ גם בגט מפורש שם דמהני בנמצא במקום שנכתב ומזה ליכא שום סתירה ועיקר הקו' אשי' הרי"ף מה דסותר להא דפוסק כר"ז א"כ ע"כ דהבעה"מ לא מפרש לדבריו של הרי"ף מכח סברת כנכ"ה רק בפשיטות דפוסק דלא כר"ז וקשה הא שם פוסק כר"ז וא"כ הג' הנ"ל ארכב דברי הבעה"מ עם דברי הרמב"ן וז"א דלשי' הבעה"מ מהני במיתה אף בלי הסברא דכנכ"ה ובאמת לשי' הרמב"ן ז"ל סברת כנכ"ה מהני אף בגט. אך לפמ"ש ל"מ אפי' באיסור א"א ורק הכא לסלק החשש לעז מהני אבל נגד חא"א ד"ת ל"מ בודאי אף דח"ח ל"ש דכך לי ח"ח של זה כמו ח"ח של אחר כיון דעכ"פ ראו אותו חי א"כ ל"ח חזקה שלא נתבררה כמ"ש הנוב"י אבל עכ"פ נגד ח"א ד"ת ל"מ הסברא דכנכ"ה ודברי הג' הנ"ל צע"ג

והנה נודע דשי' כמ"פ דחדא לריעותא ל"ח ויש עוד דעות דגם בהוחזקו ל"ח ורק שכ' הב"ש בכונתו דמיירי דידעינן דהאחד בודאי הלך במקום הזה ועל האחר יש ס'. ולשי' הרמב"ן בעי שיהי' שייך ג"כ הסברא דכנכ"ה ועפמ"ש הש"ש דהכא הוי כמו מקומו ממש שכ' ברמב"ן ב"ב דכ"ד דרוב וקרוב דמקומו עדיף מרובא. ובדעת הר"מ נסתפקו דהרא"ש מפרש בשי' הר"מ דסגי בשמו ושם עירו והמהרי"ק נסתפק די"ל דסגי בשמו ושם עירו ורק היכי דראינו שנשתנה צורתו אז נהי דיש לתלות בנשיכת נחש מ"מ רק ביש שם אביו ושם עירו ג"כ אז תולין השינוי אבל בליכא רק שמו ושם אביו או עירו לחוד נהי דמהני מ"מ ביש שינוי אין תולין ומש"ה כ' בתשו' דהיכי דיש שינוי בשם עירו דהיינו שאומר שהוא מקראקא כמו בנ"ד ובאמת אינו מקראקא נהי דאפ"ל לפי שהוא מעיר קטנה כנה א"ע בשם עיר גדולה הסמוכה וכדמצינו כמ"פ בשו"ת עי' בשו"ת רח"כ ובא"מ בתשו' מ"מ עכ"פ ל"ח שם עירו וכיון דבעי שם עירו ל"מ ועי' בט"ז חו"מ סי' ל' דדוקא בהכחשה בחקירות מתרצין דברי העדים כדי שלא יפסלו אבל בבדיקות לא מתרצין דהא לא יפסלו עיי"ש. או שי"ל בכונת הר"מ ז"ל דבעי שם עירו ג"כ רק הכא כשאמרו כשתלך למקום פלוני משמע דהעידו אאיש מאותו עיר והוי כהזכרת שם עירו

והנה במחבר מביא עובדא דיצחק בן מיכאל והוא לשון הר"מ. וברמ"א מביא ג' שיטות שי' הראשונה דבעי שם עירו ג"כ ושי' השני' מקיל ושי' הג' דבעי או שם אביו או שם עירו. ובט"ז מפרש דליכא רק ב' שיטות