מהר"ש חלק א צח

הר"מ דנתן לה בשתיקה מהני מה"ת א"כ מה"ת בודאי מהני נתינה השניה אף דהי' בשתיקה ולשמא נטרפה דעתו ל"ח כמש"ל דכ"ז שלא ניכר השתנות בפניו הוי כמוכיחו קיים כמ"ש בחוו"ד סי' קצ"א ואו דמדרבנן מעכב האמירה ע"ז שוב סומכין אנתינה הראשונה דל"ב כח השליחות מחמת הג"ד דלענין דרבנן סמכינן דלא נתבטל השליחות ואף לדעת הטור מ"מ י"ל דע"י מינוי השליחות ונתינת הגט לידו בתורת גירושין חשיב עכ"פ כמדבר עמה על עסקי גיטה דסגי כשמדבר עם אחרים בפניה או עכ"פ שהודיעו לה ושוב מועיל מה שנתן לה בשתיקה אח"כ

ע"כ מכל הנ"ל נלע"ד דיען שיש מקום עיגון גדול שיש להתיר את האשה מכבלי העיגון ובפרט שי"ל דנתגרשה אף בהגט הראשון עכ"פ בצירוף כ"א מהשני גיטין בודאי דיש מקום להתיר כנלענ"ד בס"ד להלכה ולא למעשה עד שיבא הדבר לפני כבוד הרב הגה"צ מאסטראווצי שליט"א. ויעיין בזה ויסכים להתירה אזי גם אנכי מצטרף לזה. ומה טוב שיצרף לזה עוד רב גדול א' כי היכי דלמטיא שיבא מכשורי והש"י יצילנו משגיאות

בעה"ח ה' ב"ב תרס"א פה ראדומישלא. והנני ידידו דו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל סימן לג להרב הה"ג חו"ב כו' כש"ת מוה' אלטר יחיאל נעבינצאהל נ"י כעת ראבד"ק סטאניסלאב יע"א

בדבר שאלתו באיש א' ששמו מרדכי דוד וכינה שמו מארקוס ווייס וכן הי' נקרא בפי ההמון ואשתו פעריל כונה בשם פעפי ונסע מביתו לק' לאדז ואח"ז נסע משם ושמע איש א' ששמו ר' נטע מקראקא מאיש קרובו שראה את האיש הנ"ל בדאנציג והוא הכיר אותו עוד מעת שהי' ריש דוכנא בקראקא. ואח"ז נשמע שהאיש הנ"ל מת בדאנניג ונסע חותנו לשם וגבה עדות א) העיד ר' אפרים כי הכיר לאיש א' שמו מארקוס ווייס ושם חמיו פאגילהאט ב) העידה בתולה אחת כי הכירה לאיש א' מארקוס ווייס ושם חמיו פאגילהאט ויש לו אשה אצל קראקא. שוב העיד א' שמו ר' פייביל אשר הכיר את הר' מארקוס ווייס ונודע לו כי ז' נקראת בשם פעפי ושסופר לו כל הקורות עד שהוכרח לעזוב את ביתו אך הגיד לו שהוא מקראקא. גם בפינקס הקהל נכתב מארקוס ווייס מווישניצא במדינת עסטרייך מת ונקבר. גם הביא חותנו פאטאגראף של חתנו וכולם הכירו כי הוא צורת זה האיש מארקוס ווייס שמת פה זה תורף שאלתו. וזה תשובתי בס"ד

הנה מקור הדברים בש"ס יבמות דקט"ז ההיא גברא דאפקיד שומשמי א"ל הנהו אחריני נינהו ומי חיישינן שמא פינן והתנן א' מעשר ומוכח דל"ח שמא פינן ומשני שם פליגי בד"א אבל באמת חוששין שמא פינן. יצחק ריש גלותא הוי קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק אביי אמר חוששין ורבא אמר א"ח. אמר אביי מנא אמינא לה דהאי גיטא דאשתכח בנהרדעי וכתוב בה בצד קלוני' מתא אנא אנדרינלאי נהרדעי פטרית ותכרוכית ושלח אבוה דשמואל קמי' דר"י נשיאה ושלח לי' תיבדוק נהרדעי כולה. ורבא אמר אם איתא יבדוק כל העולם כולה מבעי' לי' אלא משום כבודו דאבוה דשמואל הוא דשלח לי' הכי. א"ר מנא אמינא לה דהנהו שטרא דנפיק במחוזא וכתיב בהו חבי ברנאי ואגבו בי' והא חבי ברנאי במחוזא שכיח טובי. ואביי למאי ניחוש לה אי לנפילה מיזהר זהיר אי לפקדון כיון ששמו כשמו לא מפקיד מאי אמרת שמא מסר לי' אותיות נקנין במסירה ורבא ס"ל. אותיות אין נקנין במסירה א"כ שפיר דייק מדל"ח שמא מסר לי' והשתא ירצה לחזור וע"כ דל"ח לתרי יצחק עכ"ל הש"ס השייך לענינינו

והנה מקודם שנדבר בביאור הסוגי' נדבר מפירש"י ותוס' דסוגיות הש"ס מיירי בשכיח שיירתא ולא הוחזק ופליגי בפלוגתא דרבה ור"ז ונשמע לפי פי' התוס' ב"מ ד"כ דחשש בחדא לריעותא הוא רק מדרבנן א"כ פליגי אביי ורבא אי מדרבנן חוששין לתרי יצחק ואף לפמ"ש הנוב"י דרק למ"ד סי' ד"ת אז החשש בחדא לריעותא הוא רק מדרבנן אבל למ"ד סיד"ר החשש ב' יב"ש הוא מה"ת וחילו מהא דקאמר בש"ס נ"מ לאהדורי גט אשה בסי' והא באיסור דרבנן בודאי מהני סי' אמצעי וע"כ דזב"ז תלוי. א"כ י"ל דבאמת לאביי דמשני ביבמות דק"כ דמתני' דמצאו קשור ס"ל סי' ד"ת ורבא משני דכ"ע ס"ל סיד"ר ולפ"ז נשמע דלאביי החשש הוא רק מדרבנן ולרבא באמת הי' החשש ד"ת ורק דס"ל כרבה דל"ח בחדא לריעותא

והנה בתוס' הקשו בהא דמייתי ראי' מהא דשטרי הא ל"ד איסור לממון כדמשני בב"מ. ועוד הא בהוחזקו מודה רבא. ותי' דמדמה רבא איסור בלא הוחזק לממון בהוחזק. והנה לכאו' לפמ"ש בתוס' ב"מ שם דבאמת ממון חמיר ורק בממון ל"ש לעז. א"כ כ"ז היכי דלא הוחזק דהוי רק חשש לעז שפיר ממון קיל אבל בהוחזק דהוי חשש ד"ת שוב ממון חמיר א"כ בשלמא אי הי' פלוגתת אביי ורבא אף בהוחזק א"כ הי' א"ש ראיות רבא דבהוחזק דהוי חשש גמור ממון חמיר אבל לפי"מ דמוקמי' דמיירי בלא הוחזקו שפיר קשה דחשש לעז ל"ש בממון. גם תי' התוס' דיליף איסור דלא הוחזק מממון דהוחזק יוקשה באמת מדוע לא ניחוש שם הא היכי שיש חשש ד"ת אז ממון חמיר. אך באמת י"ל עפמ"ש בש"ך חו"מ סי' צ"א דמש"ה מהני בחנוני על פינקסו חשע"ש משום דממ"נ צריך לשלם או לזה או לזה ל"ח ח"מ ועיין בתוס' ב"ב דפ"א א"כ י"ל באמת דמודה רבא בהוחזק חיישי' משום דהוי נגד חא"א ורק הכא ל"ח נגד ח"מ משום דממ"נ הלוה צריך לשלם והיכי דלא הוי נגד ח"מ שוב סומכין אהא דנפיק שטרא מת"י אף דבשטר ל"ש לומר חזקה כ"מ שת"י האדם הוא שלו דהא אינו מוחזק בגוף הממון וכמ"ש בש"ך סי' מ"ז מ"מ עכ"פ כיון דל"ח נגד ח"מ שוב סומכין אהא דיוצא מת"י ונשמע דעכ"פ בחדא לריעותא ל"ח דאי בחדא לריעותא עכ"פ יש חשש לעז שוב בתרל"ר הוי בגדר ס' ושוב נהי דל"ח נגד ח"מ מ"מ כיון דל"ש חזקה בשטר לא הי' מועיל ונשמע ע"כ דמהני

אך באמת הרמב"ן והרשב"א מפרשים דהכא הטעם משום דשייך הסברא דכנכ"ה ובאמת היכי דנמצא הגט במקום שנכתב ג"כ מקילין. ומביא ראי' מהא דשטרי דסומכין אחזקה דכנכ"ה דג"כ שייך הסברא דכיון שנמצאו תחי' סומכין דודאי שלו הם אף דבאמת לענין שטרות ל"ש חזקה דהוא שלו מ"מ עכ"פ שייך החזקה דכנכ"ה. אך ק"ל עפ"י דברי הרי"ף שפסק דהיכי דלוה ואח"כ קנה ויש עליו ב"ח וכתובה לב"ח יהבינן לי' לפי שיותר שאיש רוצה לישא אשה רוצית להינשא והקשה הריטב"א והא שורת הדין דיחלקו וכי בשביל סברא קלה יגזלו האשה ותי' דכיון בדיעבד בגבה מהני תפיסתו שוב סומכין אסברא קלה להגבותו לכתחילה ואסר שגבה שוב יש לו זכות עפ"י דין נשמע דבמקום דמהני תפיסה סומכין אסברא כל דהו. והנה נודע שי' המחבר בסי' ס"ו דבשטר במסירה לחוד עכ"פ בגבה אין מוציאין מודו א"כ מהיכי דייק רבא מהא דשטרי דסומכין אחזקה דכנכ"ה שמא רק שם דאין החשש רק שמא מסר לי' וא"כ עכ"פ בדיעבד מהני תפיסתו ושוב סומכין אסברא קלה דכנכ"ה לענין להגבותו לכתחילה ובגבה שוב יש לו זכות עפ"י דין אף במסר לי' אבל הכא דיש חשש א"א שפיר ל"מ סברת כנכ"ה דהא באמת הקשה הנמ"י דהא אנן לא סומכין