מהר"ש חלק א ק

שיטת הרא"ש דסני בלי שם עירו ושי' הר"מ דבעי עכ"פ הוכחה אשם עירו היינו כשתלך למקום פלוני והב"ש מפרש דשי' הראשונה מחמיר דבעי בפי' שם עירו והחמ"ח מפרש דבעי עכ"פ שידעינן בודאי דא' הלך במקום הזה. ובאמת בזה יש צירוף שי' המבי"ט דאם ידענו דא' הלך בדרך זה ואח"כ נמצא הרוג תולין היינו שאבד היינו שנמצא ובאמת קשה לסמוך ע"ז כמפורש בשו"ת שב"י ושו"ת נוב"י ובשו"ת בי"א אך עכ"פ בכה"ג מצטרף לשמו ושם אביו

עתה נדבר מנ"ד באמת על העדות אפרים אין לסמוך דהא לא הגיד לא שם אביו ולא שם עירו ונהי די"ל דשם כינוי הוי כשם אביו כמ"ש בשו"ת הרא"מ דאברהם פארח הוי כשם אביו ועי' שו"ת מהר"ם אלשיך סי' קי"ח ובשו"ת נוב"י קמא סי' מ"ב. אבל עכ"פ ליכא שם עירו ונהי דיש גם כינוי שם חמיו אבל עכ"פ ל"ד לשם עירו גם הבתולה לא הגידה יותר נהי שאמרה שהוא מסמוך לקראקא מ"מ אם בעי שם עירו ל"מ זה. והעד פייבל נהי דהגיד שם אשתו ג"כ מ"מ עכ"פ לא הזכיר שם עירו ונהי דאפ"ל דעכ"פ ע"י שם ז' חשיב כאומדנות ומהני בצירוף שמו ושם כינויו וכינוי שם חמיו ושם ז'. אך מ"מ אאפ"ל אעדותם דהם לא ידעו בבירור שמת אותו האיש שהכירו אותו דשמא אזיל לעלמא זה האיש ואיש אחר מארקוס ווייס מת דעיר דאנציג בודאי מקרי שכיח שיירתא אך באמת י"ל דכיון דבפונקס החבורה נכתב מארקוס ווייס מק' ווישניצא מדינת עסטריוך מת א"כ לשי' מהרי"ק סגי שמו ושם עירו ואף לשי' הסוברים דבעי שם אביו ג"כ מ"מ הכא שם כינוי ווייס דמי לאברהם פארח שכ' בשו"ת הרא"מ דשם כינוי חשיב כשם אביו וא"כ יש שם אביו ושם עירו ועל פינקס הקהל בודאי דמועיל דאף בפינקס עכו"ם סמכו כמ"פ דהוי כמו ערכאות דלא מרעי נפשייהו ומכ"ש בפינקס ישראל נהי דבודאי פסולין להעיד מ"מ פסולי דרבנן כשר בעדות אשה. ועי' נמ"י פז"ב ובקצה"ח סי' נ"ב ובסי' מו' ועיי"ש בנה"מ. אך עיקר החשש שכ' כת"ה די"ל לעיר וויזניצא דשוה במבטא וזה הוי שכיח שיירתא וא"כ עכ"פ ל"ח כשם עירו וא"נ דשם עירו מעכב א"כ ל"ח כשם עירו. אך באמת כיון דעכ"פ נתברר מפי עדותו של ר"נ מקראקא דקרובו ראה בעלה של זו בק' דאנציג א"כ דמי לעובדא דמכליף בן מלל כיון דידענו דבעלה שלה בודאי הי' בדאנציג וגם עפ"י עדותו של העד פייבל נתברר שמארקוס ווייס ושם חמיו פאגילהאט ושם ז' פעפי היה בדאנציג ונהי שא"י אם מת מ"מ בנתברר אח"כ שמארקוס ווייס מווישניצא מת ע"כ צריכין לחוש שמא מעיר אחרת וויזניצא בא לשם איש א' שמו מארקוס ווייס וזה ל"ח דכיון דהוא הי' בודאי במקום הזה אין לחוש שהוא הלך למק"א ואיש אחר שלא נודע כלל אי הי' במקום הזה מת ע"ז בודאי ל"ל וזה עדיף טפי מהא דמכליף בן מלל המובא בש"ע בשם שו"ת הרא"ש ועי' ש"ות פר"מ אה"ע סי' כ"ה אך עיקר החשש מכח דכיון דעפ"י ע"א לא נגמר א"כ הוי א"ד. והנה בשו"ת ב"ע סי' ד' האריך בזה א"נ דוקא במקום דבעי תו"ע אז ל"מ ח"ד אבל הכא דתלוי רק בבירור הדברים א"כ מאי נ"מ אם הבירור הוא ע"י ע"א או ע"י ב' עדים וכמ"ש הר"מ ז"ל בסוף הל' גירושין דהיכי דידעינן בירור בלי העדים ל"צ עדות ומש"ה כ' הנמ"י דבעדות אשה רשע שאינו דחמס כשר לפי שא"ב חשש משקר רק דנזה"כ דאל תשת רשע עד והכא דל"צ תו"ע כשר ועי' בקצה"ח סי' נ"ב ובנה"מ סי' מ"ו ועי' שאי"ע סי' ל' ושו"ת בנין ציון סי' כ"ג ובשו"ת בי"צ אה"ע ת"ח סי' קמ"ז וח"ב סי' ס"ה ויש שי' כמ"פ דבעדות אשה ל"צ תחלתו וסופו בכשרות עי' בט"ז סי' י"ז

והנה באמת לשי' התוס' והבעה"מ מש"ה בשני חזקה ל"ח ח"ד משום דראו כ"מ שהיו יכולין לראות ול"ד לשערות דשם היו יכולין להסתכל בגבה ובכריסה א"כ בודאי הכא ל"ח ח"ד דהא החבורה לא יוכלו לידע יותר ממה שהגיד להם נהי דעי"ז הי' חשש שמא אחר הוא ורק ע"י שנתברר דעכ"פ בעלה של זו הי' שם מכשירין אבל עכ"פ ראו כ"מ שהיו יכולין. אך עיקר החשש לשי' הרי"ף שכ' דמש"ה עדי חזקה ל"ח ח"ד משום דמועיל לפירות ותיקשי מש"ס גיטין דס"ד כמו שהקשו בתוס' ועכצ"ל דהרי"ף ז"ל ס"ל כיון דעכ"פ הי' באפשריות שיועיל עדי אמירה לענין שבאם הגט יוצא מת"י שוב ל"ח ח"ד ה"ה הכא דעכ"פ אפ"ל אעדות פינקס הקהל ע"י חיפוש בק' וויזניצא הגם דבלא אמרו יצא עמנו מעיר פלוני ל"מ חיפוש מ"מ ע"י שמו וכיניו בודאי הי' מועיל חיפוש ושוב לשי' הרי"ף ז"ל ל"ח ח"ד א"כ א"ש לכל השי'

עוי"ל עפמ"ש בתוס' גיטין ד"י ע"ב דהיכי דמה"ת מועיל כ"א כמו חבירו ל"ח נכי ממונא וחזינן דאף דמפסוק דעפ"י שנים עדים יקום דבר נלמוד שיועיל כ"א כמו חבירו מ"מ היכי דמועיל עכ"פ מה"ת שוב מהני ה"ה הכא דעכ"פ ע"י שמו וכיניו ושם עירו עכ"פ מועיל מה"ת כמ"ש בתוס' ב"מ שוב נהי דמדרבנן ל"מ עכ"פ שוב לא מימעט מעפ"י שנים יקום דבר דב' הלימודים נלמדים מקרא הנ"ל וז"ב בס"ד

אך לכאורה י"ל דז"א דזה שייך רק אי הי' על שמו וכינויו ועירו ב' עדים שפיר הי' אפ"ל כיון דמה"ת מהימני ומה"ת סגי בזה לחוד שוב ל"ח בגדר ח"ד דאזלינן בתר ד"ת אבל הכא י"ל דפינקס הקהל ל"ח רק כע"א ועיקרו משום קולת עגונה א"כ עיקר הנאמנות רק מדבריהם ושוב כיון דמדרבנן ל"מ עדותן שיב מיקרי ח"ד וכמ"ש הפוסקים דאף דבמקדש לפני פסולי עדות דרבנן חוששין לקידושין מ"מ באם קידש קדושי דרבנן לפני פסולי עדות דרבנן ל"ח לקידושין דהם אמרו והם אמרו ומש"ה כ' בשו"ת פמ"א דבע"א מעיד שנטבע במשאל"ס אף אם ניסת תצא כיון דכל הנאמנות שלו הוא רק מדרבנן וחז"ל החמירו שלא לסמוך במשאל"ס. ועיין בשו"ת בר"א ובט"א ר"ה ד"ו ובירושלמי יבמות דלהאכיל עבדים בתרומה דרבנן מהני קנין דרבנן. אך באמת י"ל עפמ"ש הרמב"ן במלחמות ב"ק דבשלמא באחד בגבה זה בודאי אינו סי' גדלות א"כ העד לא ראה כלל סי' גדלות אבל הכא העד שמעיד על שנה הראשונה ראה אותו החזיק כאדם העושה בשלו רק שהי' מועיל ערעור להוציא מת"י אבל כשנסתלק כת הערעור ע"י עדות אחרים שוב אמ"ל דהראשון ראה אותו מחזיק בשלו ושפיר ל"ח ח"ד עיי"ש היטב. ובזה י"ל קושיא המפורסמת בהא דהקשו בתוס' גיטין דל"ג דאכתי יוכל לחפות. ותי' דאם יבואו עדים שזינתה לא יועיל הביטול והקשו דשוב הו"ל ח"ד דהא ע"ק צריכין לעידי ביאה. ועפ"ז ניחא דבאמת הע"ק ראו דבר שלם שאשה זו נתקדשה ונאסרה אכ"ע נהי דע"י פעולת ביטול הגט הי' אפשר לבטל הקידושין ועידי ביאה פועלין רק שלא יתבטל הקידושין ואמ"ל שע"ק ראו דבר שלם וז"ב ונכון

וה"ה בנ"ד דבאמת ע"י שמו וכינוי ועירו ידעינן דהוא בעלה של זו ורק דיש חשש לעז וכיון שע"י העדות האחר ליכא לעז א"כ אמ"ל דזה שנכתב בפינקס הקהל הוא בעלה של זו א"כ שפיר מיקרי דבר שלם א"כ מכל הנ"ל י"ל דל"ח ח"ד ובפרט דהעיקר בעדות אשה ל"צ דבר שלם כיון שאינו רק בגדר בירור ועיין שו"ת תומי"ש סי' ע"א ושו"ת נט"ש סי' ע"ג

עוד יש לצרף מחמת שהכירו הדמות אף די"ל דזה ל"ח ט"ע גמור היכי דאין הגוף לפנינו מ"מ י"ל דעכ"פ ל"ג מסי' בינוני ונהי דלא סמכינן אסי' בנוני מ"מ כיון דחשש ב' יב"ש בחדא לרעותא הוא רק מדרבנן א"כ נודע שי' הפני' והנוב"י דבכה"ג מועיל סי' בינוני לענין דרבנן וכמו במשאל"ס ועיין בשו"ת הרא"ש מה שמקשה אשי' הר"מ ז"ל דב' מיני טמאים הם רק מדרבנן א"כ מה קאמר הש"ס בכודנייתא ש"מ סי' ד"ת. והדברים עתיקין

וגדולה מזו שי' הנוב"י דאף בלא שהה מ"מ כיון דעכ"פ הוי ס' ושוב איתרע ח"א ושוב מהני סי'. ובתשו' כ' דאף א"נ דלמ"ד סיד"ר ל"מ אף נגד ח"א דרבנן