מהר"ש חלק א צז

ע"ז א"כ כיון שעשה השליחות בתנאי וכיון דלא נתקיים התנאי בטל השליחות. וכ' כת"ה דכיון דלא הזכיר אז בשעה ששאלנו לו אי עושה את זה לשליח הוי לי' דברים שבלב ועוד אף אי הי' מדברים דברים הללו לפנינו בשעת עשיית השליח מ"מ נראה דהוי פטומי מילי והביא ראי' לדבריו מש"ס ב"מ דס"ו גבי אי קיימת דידך אנא א"ר זביד פטומי מילי בעלמא וקאמר הש"ס מהו דתימא קמ"ל והכונה כיון שהיא אמרה רק פטומי מילי א"כ אף הוא לא חשב זאת לתנאי עכת"ד. הנה לפלא שלא העיר בדבר מ"ש כת"ה כיון שלא הזכיר התנאי בשעת עשיית השליחות הוי לי' דברים שבלב

הנה ז"א דבכ"מ אמרי' ע"ד הראשונה הוא עושה וכיון שמקודם הי' ג"ד דרק בעבור זה נתרצה לעשותו שליח א"כ אף עכשיו י"ל ע"ד הראשונה הוא עושה. ועי' בב"י אה"ע סי' קמ"ג ועיי"ש בש"ע סעיף י' ובתוס' קידושין ובהג"ה רמ"א שם שכ' שיש ג' חלוקים בעניני ג"ד. ומ"ש מש"ס ב"מ דס"ו לפלא שלא הביא מ"ש בתוס' שם דהא דאמרי' פטומי מילי דוקא היכי שכבר נתרצה ונגמר בדעתו לגרשה בלי שום תנאי והיא באתה לנחמו בדברים וכן כ' הר"ן שם דמיירי שכבר נכתב הגט א"כ הכא דקודם מינוי השליחות אמרו לו שיעשה זה לשליח ובעבור זה ישא את בתו י"ל דלא נתרצה בשליחות רק באופן זה ובאמת הכא עוד גרע משם דשם י"ל דעכ"פ לא הי' ת"כ אבל הכא דהי' ג"ד על השליחות ומינוי השליחות חשיב רק דיבור כמפורש בש"ס קידושין דנ"ט לל"ק דגם לר"ל מהני ביטול עד שלא תרם ועי' בכ"מ פ"ד מתרומות בשם מהר"י קורקוס. א"כ נגד הדיבור לכ"ע ל"צ ד"ת. ובפרט דרק בגיטין וקידושין מחמירין לענין ת"כ והכא לחומרא מהני אף בלי ת"כ. ובעיקר הדבר נודע שכבר פלפלו בזה גדולי הדור שלפנינו במעשה דוינא הובא בשו"ת מהרמ"ל סי' קכ"ב ובשו"ת מ"ב ובשו"ת הב"ח וב"ח סי' קמ"ח וב"ש סי' קמ"ה וכ' כולם דאין בזה חשש

אך באמת עיקר הטעם של המקילין כיון שאמר קודם הגט שמגרש בלי אונס ובלי שום תנאי וביטל כ"מ שאמר מקודם איזה דבר שיזיק להגט א"כ י"ל דביטל גם תנאי הראשון אף שיש קצת ג"ד שמה שדיבר מקודם לפני הב"ד לא ביטל ע"ז אמרינן דג"ד בגיטא לאו מילתא ועי' שו"ת ד"ח ח"ב סי' פ"ז ושו"ת בי"ש סי' קל"ד וסי' קל"ז א"כ בנ"ד דלא שאלו אותו אי מגרש ועושה שליח בלי שום תנאי וגם ל"א ביטול מודעות ושמבטל כ"מ שדיבר מקודם שיזיק לגט א"כ י"ל דנהי דהיכי דמגרש מרצונו ביטול מודעות לא מעכב כמפורש בש"ע אה"ע סי' קל"ד מ"מ הכא שג"ד מקודם דעושה אותו שליח רק באופן זה ונהי דבשעת מינוי השליחות לא הזכיר מתנאי זה מ"מ כיון דעכ"פ לא ביטל כ"מ שדיבר מקודם שיזיק להגט א"כ י"ל ע"ד הראשונה הוא עושה. אך בב"ח סי' מ"ח משמע דאף אי לא ביטל הכל אח"כ מ"מ לא משגיחין על ג"ד ועי' שו"ת ב"ע סי' א' שהחמיר בזה א"כ מטעה זה יש לערער אמינוי השליחות אך באמת י"ל דהכא כיון דהם אמרו לו דבר שאין תלוי ביד השליח דשמא בתו לא תרצה להינשא לו וכיון דידע שאין הדבר תלוי ביד השליח דמפורש בש"ע יו"ד סי' ר"מ דאין הבן מחויב לשמוע לאביו בענין נישואי אשה א"כ בודאי דלא סמך ע"ז במינוי השליחות והא דלא נתרצה באחר רק בזה לפי שסבר בדעתו שאם יעשה אותו שליח יתן לו בתו אבל לא תלה השליחות בתנאי זה ובפרט די"ל דאף אם נחוש שלא עשאו שלוח רק באופן זה א"כ בטל השליחות אבל עכ"פ אמרי' דלא ביטל רק השליחות אבל גוף הגירושין לא תלה בתנאי זה א"כ עכ"פ ע"י שמינה את השליח לגרש בהגט את אשתו ונתן לידו בתורת גירושין א"כ עכ"פ הוי כמדבר על עסקי גיטה דכ' הרמ"א דמדבר עם אחרים בפני' חשיב כעסוקין באותו ענין א"כ במה שחזר ונתן לה הגט בעצמו נהי דנתן לה בשתיקה ול"מ לשיטת הר"ן והטור אף מהת מ"מ הכא ע"י מינוי שליחות הראשון נראין הדברים שנתן להשליח בתורת גירושין שיהי' במקומו נהי דאח"כ נתבטל השליחות ע"י הג"ד מ"מ שוב הוי כמדבר עמה על עסקי גיטה ושוב מהני אף דנתן לה בשתיקה די"ל דכמו דנתינה הראשונה ליד השליח היה בתורת גירושין ה"ה נתינה הב' בודאי הי' בתורת גירושין ובאמת י"ל עפמ"ש בשו"ת הרא"ש הובא בב"י סי' קמ"ג דבמגרש ע"מ של"ת לפלוני דאין תקנה להתירה לפלוני ע"י גט שני כיון דכבר גירשה אינו עוד אישה. א"כ ה"נ כיון דלע"ע נתגרשה עי"ש ונהי דאסורה להינשא שמא לא יתקיים התנאי אבל מ"מ היכי יוכל לגרשה עוד הפעם

אך באמת המהרי"ט סי' מ"ט וסי' נ' כ' דמהני גט שני וטעם פלוגתתן י"ל דמפורש בש"ס יבמות דנ"ב לאשה דעלמא אינו גט וכ' התוס' משום דאין אמדשלב"ל ולשיטת הר"מ הטעם משום דאי נכתב בשעה שא"ר לגירושין הו"ל כלא נכתב לשמה וי"ל דסברת המהרי"ט דכי אמרי' לאשה דעלמא דהוי דשלב"ל דוקא שם דאף אחר שתתקדש מ"מ לא יחול הגט למפרע שפיר הוי דשלב"ל אבל הכא אי נשא לאותו פלוני יתברר למפרע דבטל גט הא' וחל גט הב' למפרע בכה"ג ל"ש הסברא דדשלב"ל כיון דאם יבא הדבר לעולם יהי' תל למפרע אך א"נ הטעם דאי נכתב בשעה שא"ר לגירושין חשיב של"ש א"כ אף בכה"ג ל"מ דאף בנישאת לפלוני ונתברר דחל גט השני למפרע מ"מ ל"ח לשמה דעכ"פ לא הי' מבורר בשעת כתיבה שגט זה יהי' נצרך א"כ י"ל דמש"ה ל"מ גט ב'

ועפ"ז י"ל דכ"ז באם נותנים גט אחר א"כ יש ס' על עצם הגט אם יצטרכו אותו א"כ י"ל דחשיב נכתב של"ש ועי' ב"ש סי' מ' ובמל"מ פ"י מגירושין אבל הכא דהוא בגט א' וגט זה ודאי נכתב לשמה רק הס' על נתינה השניה דשמא יתקיים התנאי ונמצא דנתגרשה עי"ש. והוי נתינה שניה שלא לצורך מ"מ נתינת הגט ל"צ לשמה לשיטת כמ"פ הא"מ והט"ג והגרא"ל א"כ ל"ש לומר כיון דנותן בשעה שא"ר לגירושין חשיב של"ש ז"א דנתינת הגט ל"צ שיהי' מבורר לשמה ואי די"ל דחשיב דשלב"ל ז"א דבכה"ג שמשכחת שיחול מעכשיו ל"ח דשלב"ל וא"ש. ובפרט דסברת הרא"ש הוא רק היכי דקיום התנאי הוא בשוא"ת דאז מותרת לינשא מיד ול"ח שתעבור על התנאי א"כ ל"ח אגידא בי' ול"מ גט אחר אבל היכי דקיום התנאי הוא בקו"ע ובפרט היכי דקיום התנאי לא תלוי בדידה בכה"ג ודאי אסורה להנשא עד שיתקיים התנאי ושוב מיקרי אגידא בי' עיי"ש במהרי"ט סי' הנ"ל ובב"ש וט"ז סי' קמ"ג סעיף ט"ו שכ' דבע"מ שתנשא לפלוני מהני גט אחר ובסעיף ט"ז בע"מ של"ת לפלוני דמותרת לינשא ל"מ גט אחר א"כ הכ"נ כיון דקיום התנאי הוא בקו"ע ובפרט שתלוי ביד אחרים בודאי דאסורה לינשא ושוב מהני נתינה השניה דעדין חשיב בעלה ע"כ אזדו כל החששות אף לדעת הרא"ש וז"ב אך לכאורה עדין י"ל דהא בעת נתינה הב' לא בדקו אותו רק שכ' דכיון דעכ"פ בשעת מינוי השליח הי' שפוי בדעתו ובשעת כתיבה נמי הי' שפוי בדעתו א"כ בנשתטה בשעת נתינה כשר עכ"פ מה"ת ול"ח לסד"ר שמא נשתטה בשעת נתינה וכ"ז אי השליחות קיים אבל עתה שאנו רוצין לסמוך אנתינה שניה וז"פ דאי נותן הגט בעצמו בעי מה"ת שיהי' שפוי בדעתו בשעת הנתינה כמ"ש בשו"ת ח"ס סי' ד' ושוב י"ל שמא אז נטרפה דעתו. אך באמת כבר כ' דבעתים חלים א"צ בדיקה כלום וכיון דלרווחא דמילתא בדקו אותו וראו שבעת שפניו הי' שמח הי' בישוב הדעת א"כ כ"ז שלא ניכר השתנות בפניו אין לחוש לטירוף הדעת דמס' אין להוציאו מחזקת פקחות ואף דזה הוי חזקה העשויה להשתנות ובפרט נגד ח"א מ"מ הכא ע"ז הזמן שניכר צהלה בפניו בזה"ז אין עשוי להשתנות ושפיר מס' ל"ח שמא נטרפה דעתו ובפרט דבאמת נראה דגם שליחות הראשון לא עשאו בתנאי וא"כ נתגרשה בגט ראשון ועכ"פ הו"ל כס"ס שמא לא בטל שליחות הראשון ושמא עכ"פ אף בשעת נתינת גט השני הי' שפוי בדעתו ובפרט דלשיטת