מהר"ש חלק א צו

השליחות הוא על מעשה ויוכל לעשות שליח אחר א"כ ע"כ דתיכף מקבל כח הבעלים א"כ עיקר גמר השליחות הוא תיכף ואז עדין ל"ח דש"ב עיי"ש. א"כ עפ"ז י"ל בשלמא אם נתן ליד האשה בעצמה בפקדון ואח"כ אמר לגירושין עכ"פ הי' נתינה מידו לידה אבל בנתן ליד שליש נהי שכבר עשתה אותו שליח לקבלה מ"מ כ"ז שלא נתן לו בתורת גירושין לא נעשה ידו כידה רק אח"כ בשעה שאמר לגירושין אז נעשה יד השליח כידה א"כ מתחילה הי' הנתינה ליד אחר ולא בא מעולם הגט מיד הבעל לידה או ליד השליח דבשעה שנתן לפקדון לא הי' חשיב ידה א"כ ממ"נ א"נ דכונתו הי' מתחילתו שיהי' לגירושין ואז שפיר יהי' חשיב ונתן בידה בזה שוב א"ב וא"נ דיחול מכאן ולהבא שוב ל"ח ונתן בידה וא"ש הכל בס"ד

נחזור להנ"ל דנתינה בתורת פקדון ואח"כ אומר לגירושין תלוי במחלוקת אבל עכ"פ היכי דמחזרת לו וחזר ונתן לה למ"ל שתקנה לו בחזרה הא לא קנתה כלל הנייר אך לכאורה י"ל עפמ"ש המהרמ"ל בע"ז דס"ג דלר"י דס"ל ד"ת כסף קונה נהי שחז"ל הפקיעו הקנין מ"מ רק החפץ מרשות הלוקח הפקיעו אבל המעות נשאר ביד המוכר ועיין תוס' ב"מ דמ"ג ובלח"מ פ"ג ממכירה. א"כ י"ל דלשיטת הר"מ דמה"ת מהני בגט אף בנתן לה בשתיקה א"כ מה"ת הנייר שלה ונהי שחז"ל פסלו הגט אבל עכ"פ זכות האשה שזכתה מה"ת בהנייר לא הפקיעו ושוב כיון דמדרבנן צריכה גט שנית א"י לגרשה בנייר שכבר הוא שלה כן י"ל כונת הג' הנ"ל. ובאמת י"ל דהנה בש"ס גיטין ד"כ בעי בנייר שלה וגט כתב עלה מי אמרי' אשה ידעה לאוקנויי אי לא וקפשוט מהא דאשה עצמה כותבת את גיטה והובא הדין באה"ע סי' קכ"ד וכ' הב"ש דנלמוד מכאן דאשה ידעה לאקנויי אבל אם לא הקנתה ל"מ דשלה לא הקנו לו רבנן וכמ"ש בסי' ק"כ ובשו"ת רש"ך בשם הרשב"א כ' דבשלה נמי אקנויי לי' רבנן. א"כ הכא לשיטת הרשב"א ל"צ כלל להקנות לו דחז"ל הקנוהו לו. אך דבאמת אנן מחמירין דצריכה להקנות לו ולא סמכינן אשיטת הרשב"א וכ"ז היכי דיש בזה חשש ד"ת אבל הכא ממ"נ א"נ כשיטת הטור והר"ן דגם מה"ת ל"מ בשתיקה א"כ לא קנתה הנייר א"כ בודאי דחשיב שלו ורק שי"ל לשיטת הר"מ דמה"ת מגורשת וא"כ לא הפקיעו זכותה בהנייר וא"כ ל"ח שלו אך כיון דעיקר דבעי גט שני הוא רק מדרבנן ולענין דרבנן נוכל לסמוך אשיטת הרשב"א דבשלה ממש נמי אקני לי' רבנן. ובפרט שי"ל דכיון דליכא בזה רק חשש דרבנן שוב נוכל לסמוך אשיטת הטור והר"ן דמה"ת אינו חל הגט בשתיקה וא"כ לא קנתה הנייר והוי שלו ואי די"ל לשיטת הר"מ ז"א דלענין חשש זה הוי לי' ס' פלוגתא דרבוותא ובדרבנן ס' לקולא. נמצא דהי' מהני מה דנתן לה אח"כ ואמר ה"ז גיטך

אך באמת כיון דהי' הפסק גדול בין תיבת גיטך לבין ה"ז י"ל דנראה שעדין הי' מסופק אי לגרשה ובאיש כזה י"ל בהפסק גדול ע"כ יפה כ' הג' הנ"ל שצריך גט שנית. עתה נדבר מגט הב'. והנה קודם שסדרו גט הב' ראו כי הי' פניו שמח ולא דיבר כלום לעצמו ואח"כ בדקו אותו והראו לו נייר ושאלו אותו אי זה גט ואמר לא אח"ז הראו לו גט ואמר כי זה גט אח"ז שאלו אותו אם עושה שליח את הסופר וגם על כ"א מהעדים ואמר הן גם אם עושה זה שליח לגרש בו את אשתו בגט זה שיכתוב הסופר ואמר הן ובכל עת הכו"ח הלכו עמו אנשים ושרו ניגונים ולפעמים כשחיסרו איזה תנועה מהניגון אזי הבין והראה להם החסרון. ואח"ז לקחו הגט ומסרו לידו ואמרו לו שיתנהו לשליח זה שיהי' שליח במקומו לגרש בו את אשתו ואמר הן ונתנו לשליח והשליח מסרו לידה כד"ת ואמר בפ"נ. ואחר שמסרו השליח לידה חזרה האשה ומסרה הגט לידו בחזרה והקנתה את הגט בחזרה לבעלה ולקחו הבעל מידה ואח"כ אמרו לו שיתנו לשם גירושין ונתנו לידה בשתיקה. ובאמת הי' בדיקה יפה קודם סידור הגט כי ראו שהי' פניו שמח ולא דיבר כלום לעצמו וזה סי' חלימתו וגם ראו שמבין בטוב ומבחין בין גט לד"א. אך ח"א פקפק יען שלא בדקו אותו אחר הנתינה ושמא בשעת נתינה לא הי' שפוי בדעתו

הנה באמת אף בנשתתק מתוך חליו אף להחוששין לטירוף מ"מ כ' הב"ש דבנשתתק לאחר הכתיבה אין חשש דל"מ לשיטת הר"מ דבמינה שליח בעודו בריא ונשתטה בשעת כתיבה ואף היכי דלא סמיא בידן מ"מ כשר מה"ת והטעם דכבר קיבל כח הבעלים וכ"ז שאגידא בי' לא פסק כח השליחות א"כ בודאי דליכא למיחיש לטירוף הדעת אח"כ ובפרט אי הי' שפוי בדעתו עד אחר הכתיבה בזה כ' הב"ש דאף לשיטת הטור כשר מה"ת והסברא י"ל כמ"ש הרי"ם דכ"ז שלא נכתב הגט עדין חשיב מילי ולא נעשה עוד במקום הבעלים ובעי לייחס הפעולה להמשלח ומש"ה בעי שיהי' שפוי בדעתו אבל אחר שנגמר הגט נעשה הוא במקום הבעלים ולא איכפת לנו במה שנשתטה אח"כ ואף שמדרבנן פסול מ"מ בפסול דרבנן מס' ל"ח לשמא נטרפה דעתו

והנה עפ"ז י"ל קושית התוס' עירובין דל"ב בהא דשולח עירובו ביד חש"ו אינו עירוב ואי אמר לאחר לקבלו ממנו ה"ז עירוב ופריך ודילמא לא ממטי' לי' ומשני בעומד ורואהו ופריך ודילמא לא שקל מיני' ופירש"י ולא מערב לו אף שהבטיחו ומשני חשע"ש והקשה בתוס' דהא מרישא נלמוד מדתנן שולח ביד חש"ו א"ע ומשמע דשולח ביד פיקח ה"ז עירוב וע"כ מטעם חשע"ש. ונ"ל דהא הקשה המלמ"ל די"ל דמהני בעירוב משום ס' דרבנן להקל אך שכ' השעה"מ דהוי נגד חזקת תחום ביתו וגם דהוי סד"ר דסתרי אהדדי דאם ירצה לילך למקום העירוב נימא סד"ר להקל ואי ירצה לילך לצד תחום ביתו נימא להיפוך סד"ר להקל שלא הניח העירוב ובס' דסתרי ל"א סד"ר להקל. והנה הישי"ע בשם כמ"פ כ' די"ל דתיכף שעשה שליח לערב הפסיד תחום ביתו אך י"ל כ"ז שלא נעשה השליח במקום הבעלים עדין לא הפסיד תחום ביתו אך אחר שקיבל השליח כח הבעלים שוב הפסיד תחום ביתו

א"כ א"ש הכל דבשולח ביד פיקח אצ"ל מטעם חשע"ש רק דא"ש בפשיטות דכיון דכבר מסר העירוב לשליח א"כ בשליחות במעשה נעשה השליח במקום הבעלים ושוב הפסיד תחום ביתו ושוב אצ"ל רק לענין האלפים אמה שמצד העירוב ושוב י"ל סד"ר להקל אך הכא פריך ודילמא לא שקל מיני' היינו כ"ז שלא קיבל השליח העירוב לא נעשה עוד במקום הבעלים ולא הפסיד תחום ביתו ושוב א"א להקל מטעם סד"ר דהא סתרי אהדדי וע"כ צ"ל מטעם חשע"ש ומיושב קושית התוס' ע"נ וז"ב

נחזור להנ"ל דעכ"פ בנ"ד שהי' שפוי בדעתו בשעת כתיבה ליכא חשש ד"ת ושוב ל"ח לטירוף הדעת, ועיין שו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סי' קס"ד. ועוד דלדעת הרשב"א בעתים חלים א"צ בדיקה ועוד כיון שראו קודם הכו"ח שהי' פניו שמח ואז ראו שהי' שפוי בדעתו א"כ ידוע שבעת שאין המר"ש עליו הוא בר דעת א"כ הוי כמוכיחו קיים ובשלמא בחולי שכל שעה החולי מתגבר י"ל שמא עתה תגבורת החולי גרם טירוף הדעת אבל הכא כבר נתבר שבעת שפניו שמח הוא שפוי בדעתו א"כ כ"ז שלא ניכר המר"ש בפניו אין לחוש להשתנות. וכעין זה מצינו בש"ע יו"ד סי' קצ"א לענין אשה שרואית במר"ג דצריך בדיקת מהרי"ו והרגשת כאב וכ' בשו"ת נוב"י מהד"ק סי' מ"ג דבאמת הבדיקה הוי בדיקה יפה רק שאח"כ יש חשש שמא פסק לילך דם ממקום מר"ג ורק במרגשת כאב נהי דאין כאב כמכה מ"מ אחר שנתברר דממקום הכאב יש דם א"כ כ"ז שלא פסק הכאב יש בירור שעדין לא פסק מר"ג מלהוציא משם דם ועיין נקה"כ סי' קפ"ז א"כ הכ"נ כיון שנתברר שבשעה שפניו שמח הוא שפוי בדעתו א"כ כ"ז שאינו במר"ש אין לחוש להשתנות ובפרט דכבר נכתב בשעה שהי' שפוי בדעתו ע"כ גם משום זה אין חשש: ומ"ש ח"א לפקפק ע"ד השליחות שלא רצה למנות שליח עד שאמרו לו על א' שאם יעשה את זה שליח יתן לו בתו והוסכם