מהר"ש חלק א צה

חלות הנדר הוא רק ע"י התפסה רק הא דמהני בלי התפסה הוא מדין יד שאנו גומרין דבריו כקרבן א"כ בהתפיסו בדבר איסור ל"מ עיי"ש והמח"א כ' ג"כ כזה א"כ בשלמא א"נ דבנתן לה בשתיקה ל"מ אף באומר שכוון לשם קידושין א"כ ע"כ צריך דיבורה לענין חלות הקידושין שפיר י"ל דהוי בכלל לא תלקח אבל א"נ דנתן לה בשתיקה מהני א"כ תיכף נגמרו הקידושין מצד הבעל במה שאומר שכוון לקידושין והיכי דא"צ לאמירה דידה אינו מגרע כלל ואף לשיטת רש"י שבועות דהתפסה בנדר ל"מ וע"כ הא דמתפיס בדבר האסור ל"מ הוא אף במפרש עיקר הנדר והנה אף דמלשון רש"י מוכח דנדר בלי התפסה ל"מ מ"מ הר"ן כ' דרש"י מודה דנדר בלי התפסה מהני ומ"מ בהתפיסו בדבר האסור ל"מ י"ל דש"ה עכ"פ הוא בעצמו אמר בסוף לשון הסותר וי"ל בגמר דבריו אדם נתפס אבל הכא אי נגמרו הקידושין ע"י בלי אמירה כלל א"כ לא איכפת לנו אם היא אמרה ג"כ וזה פשיטא דבאמר הוא אף דגם היא תאמר בשעת קידושין אתקדש לך מ"מ מהני ושפיר מקשה האמ"ח דא"נ דמהני כונתו לענין קידושין א"כ לא מיגרע אמירה דידי' וז"ב

אך כת"ה כ' דנהי דבעי אמירה מ"מ כיון דבעסוקין בעסקי קידושין מהני ומוכח דהוכחה מצד הענין סגי א"כ כיון שאחרים מדברים עם האשה בפני' ואח"כ נתן לה בשתיקה ג"כ י"ל דמועיל דהוי גילוי מחשבתו שנותן לה לשם קידושין וה"ה הכא כיון שאמרנו לו שיתן לה לשם גירושין בודאי כוון כפי שאמרנו לו וראי' מש"ס גיטין דכ"ב ע"ב דמשני באחרים עע"ג ומוכח דנותן אדעתינו אך דפירש"י שם בכותי הואיל דגדול הוא אינו שומע לנו זה רק בכותי אבל ישראל נותן אדעתינו. באמת פליגי הפוסקים היכי שהסופר ל"א בפי' שכותב לשמה רק כוון במחשבתו דדעת הב"ש שפסול ודעת התו"ג ומביא ראי' מתוס' גיטין ד"ב ד"ה ורבנן הוא דאצריך דכשר בדיעבד וקשה כיון שהבעל אמר לו בפי' שיכתוב הגט לשמה א"כ בודאי עשה ע"ד המצוה והוי כפירש לשמה ושייך בזה חשע"ש דאף דבד"ת ל"מ חשע"ש מ"מ כ' כמ"פ דהיכי דבודאי עשה השליחות רק הס' אי עשה כהוגן ע"ז בודאי מהני חשע"ש א"כ הכא דעכ"פ כתב הגט שייך חשע"ש. ובאמת בברכת המים אות ס"א כ' דכיון שהשליח השיב כן אעשה היינו שיכתוב לשמה וק"ע השליחות א"כ אח"כ סתמא לשמה קאי ומהני אף בחישב לשמה ואי דבעי שיהי' ידוע להעדים שכותב לשמה י"ל מכח חשע"ש חשיב כידוע לעדים. ועיין שו"ת ח"ס אה"ע סי' ט' שהעיר ג"כ בזה די"ל דכיון דאמר כן אעשה הוי כפי' שכותב לשמה ומ"מ אינו מחליט הדבר לענין הכתיבה ורק בחתימת העדים מקיל דאחר שכבר נכתב לשמה שוב סתמא לשמה קאי וכ"ד מפורש בס' ברכת המים ולענין הכתיבה אינו מקיל רק במקום עיגון וכבר ניתן ונשמע דאף שאמרנו לו שיכתוב לשמה וק"ע לעשות שליחתו דאמר כן אעשה מ"מ י"ל דכל שלא פי' ל"מ דל"ח מבורר לשמה וע"כ צ"ל דרק שם לענין כתיבת חש"ו דבאמת אומר שכותב לשמה דהא בעי שיגיד הסופר בפה שכותב לשמה רק דאנו חוששין שמא בלבו לא מכוין וסותר לדיבורו ע"ז מהני היכי דמלמדין אותו שיהי' פיו ולבו שוים אבל היכא דל"א בפה שכותב לשמה י"ל דאף שק"ע השליחות מ"מ ל"ח מבורר לשמה דשמא אח"כ חזר בו וכמ"ש בתוס' גיטין דכ"ד דבגט אף למ"ד י"ב ל"מ דל"ח מבורר לשמה א"כ הכ"נ נהי דחשע"ש מברר שכותב לשמה מ"מ נודע שיטת כמ"פ דחזקה ל"ח בירור ול"ח מבורר לשמה

והדברים ק"ו שם דבאמת אין קפידא להסופר אם יכתוב לשמה דאדרבה עי"ז שיוכשר הגט יקבל שכר כתיבה ומ"מ כל של"א בפי' אף שאמרנו לו שיכתוב לשמה מ"מ י"ל דאינו כותב לשמה מכ"ש לענין הבעל דיש לו חוב במה שמגרשה וגם בענין קידושין שמתחייב בשכ"ו דרק בג"ד לשדכן שחפץ באשה זו כ' הרא"ש קידושין דמ"ה דיוכל לקדשה מטעם זכ"י אבל בלא ג"ד א"כ נהי שאמרנו לו שיתן לה לשם גירושין מ"מ כיון שהוא לא השיב לנו כן אעשה ובפרט שעי"ז יגיע לו חוב לגרש אשתו י"ל דאינו נותן לה בתורת גירושין ואף די"ל דנתינת הגט דל"צ בפי' לשמה רק שלא יהי' להיפוך לשם פקדון א"כ י"ל דכל שאמרנו לו שיתן לה לשם גירושין וי"ל דנותן לה אדעתינו א"כ עכ"פ ל"ג מסתמא ול"ד לסופר דשם בעי בפי' כתיבה לשמה

ובאמת כמ"פ כ' דאף נתינת הגט בעי לשם גירושין ונודע הפלפול של הנוב"י לענין נתינת ב' גיטין שכ' דשייך בזה חשש ברירה והגר"א לנדא תמה דנתינת הגט ל"צ שיהי' מבורר לשמה ומ"ש לו בהמ"ח ועיין בט"ג גיטין דכ"ה ודס"ד א"כ יפה כ' הט"ז דבעי שהבעל בעצמו ידבר עם אחרים בפני' אבל אמירת אחרים ל"מ. יצא דלשיטת הטור ל"מ מה דנתן לה בשתיקה מה"ת ולשיטת הר"מ עכ"פ מדרבנן. אך לזה הי' תקנה כיון דאח"כ חזרה ונתנה לו הגט בחזרה ונתן לה באמירה א"כ הועיל נתינה הב' ומ"ש הג' מבערזאן נ"י דכיון שנתנה לו בחזרה הי' צריך שתקנה לו הגט והעיר כת"ה דהתנן בש"ס גיטין דע"ח אמר לה כנסי שט"ח קוראתו והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר ה"ז גיטך וכ' הר"ן דאי אמר לה אח"כ ה"ז גיטך מהני אע"ג דנתינה ראשונה ל"מ מ"מ כיון דבנתינה בא לידה מיד הבעל אף בתורת פקדון מיקרי ונתן בידה ול"צ לחזור וליטל הימנה מכ"ש דא"צ להקנות לו בחזרה

ובאמת מפורש בב"ש סי' ל' ס"ק א' דבקידושין ג"כ ל"מ טלי קידושך מעג"ק ורק בנתן לה בפקדון מהני דחשיב ונתן בידה וכ' בחו"י הרי"ם הטעם משום דלפמ"ש ברשב"ם ב"ב דפ"ה דחצר הנפקד קנוי למפקיד ואח"כ כשניתן לה לקידושין אמרי' חצירה וקניתה באין כאחד וכמ"ש בשו"ת מהרי"ט סי' ס"ה ובקצה"ח ונה"מ סי' קפ"ט וא"כ הוי כמונח בחצירו וכתב לה שטר מתנה דמהני בקידושין וגירושין כמפורש בש"ס גיטין דכ"א. והנה מ"ש כת"ה דבגט מהני אף היכי דנתן לה בפקדון. לפלא שלא ראה שיש מחלוקת הפוסקים בזה וכמ"ש בספר א"מ סי' קל"ז דלדעת הרשב"א והר"ן מהני אף בנתן לה בפקדון ולשיטת התוס' והרא"ש ל"מ רק הכא מיירי שהודיע להעדים שנותן לה גט עיי"ש. והנה כ' בחוי' בסוגי' דשליש גיטין רח"א שליש נאמן דהא הימניה וכ' התוס' דאף אי נתן לו לפקדון מ"מ הי' כונתו שאם יאמר השליש לגירושין יהי' באמת לגירושין. והנה באמת העירו כמ"פ דא"כ נצטרך לומר הוברר הדבר למפרע שתיכף בתחילה נתן לה בתורת גירושין והא קיי"ל א"ב. אך כ' דהיכי שאפ"ל שחל מכאן ולהבא בזה ל"צ לבוא לדין ברירה כנודע ממ"ש הר"ש והרשב"א גבי כל המתלקט ועיין בשאג"א סי' צ"ב וסי' צ"ג ובקצה"ח סי' ס"א

א"כ י"ל דכונתו שאם יאמר אח"כ לגירושין יחול מאז בתורת גירושין. אך לשיטת התוס' והרא"ש דבגט בעי שיתן לה תיכף בתורת גירושין ואם נתנו בפקדון ואח"כ אמר ה"ז גיטך ל"מ א"כ שוב קשה ממ"נ א"נ דכונתו שלמפרע יהי' בתורת גירושין א"כ שוב א"ב וא"נ דרק מכאן ולהבא יהי' בתורת גירושין דבזה מהני אף למ"ד א"ב ושוב בגט ל"מ דבעי שתיכף יתן בתורת גירושין ועוד י"ל דאף לשיטת הרשב"א והר"ן דמהני אף בנתן לה בתחילה בתורת פקדון היכי דאומר אח"כ שיהי' לגירושין וכמ"ש בב"ש סי' ל' מ"מ עיקר הטעם דעכ"פ בא בתורת נתינה מידו לידה א"כ נודע שיטת הר"מ דמינוי שליח לקבלה צריך עדים ושליח להולכה א"צ עדים ועיין בסי' קמ"א ובסי' ל"ה והטעם כ' כמ"פ דבשעת מינוי השליחות עדין ל"ח דש"ב וכ' בס' חידושי הרי"ם גיטין ד"ע דנודע דשליח לקבלה חשיב מילי ואין שליח עושה שליח א"כ בשליח לקבלה כיון דמינוי השליחות הוא במילי בעלמא נהי דשליח ראשון מהני אף במילי וכנודע קושית המח"א אהא דכ' המהרי"ט דהקדש עי"ש ל"מ. אבל עכ"פ לע"ע קודם קבלת הגט לא נעשה במקום הבעלים וא"כ עיקר גמר השליחות הוא בשעת קבלת הגט דאז נעשה ידו כיד האשה א"כ בשעת גמר השליחות אז נגמר הגט וחשיב דש"ב לכך צריך עדים אבל שליח להולכה דמינוי