מהר"ש חלק א צג

ראי' מהא דשדי קושיתא לשיטת הר"מ דאף בד"א חשיב שוטה די"ל להיפך דאי הי' אפשר לחושבו לשוטה לכ"מ אף לקדושין אז לא היינו תולין בחוצפא יתירא אך כיון דבלא"ה לא הי' נחשב שוטה לקידושין וגירושין ורק דל"ח יודע בטוב מו"מ וכיון שנראה שהוא חכם בד"א שפיר תלינן בחוצפא יתירה לפי שנראה שהוא חכם

נחזור להנ"ל דמש"ס הנ"ל אין ראי' לשיטת הר"מ וגם מהא דשיחרר עבדיו אין ראיה די"ל דזה דמי למאבד מה שנתנו לו. עוד י"ל דכמ"ש בתוס' דלר"ה בעושה דבר דרך שטות יש להחזיקו לשוטה לאותו דבר ולא לד"א רק שדחה התוס' דכיון שמוחזק לשוטה בדבר א' הוי כשוטה לכ"מ א"כ י"ל דאף להחולקים על הר"מ י"ל רק דבד"א א"א להחזיקו לשוטה לד"א א"כ בדבר שמדבר כהוגן חשיב בר דעת אבל באמת עכ"פ בד"ז שעושה דרך שטות ל"מ מעשיו וא"כ א"ש בהא דשיחרר עבדו כיון דנראה דעכ"פ אין לו דעת בעניני מו"מ עכ"ע ל"מ מכירתו. ועפ"ז א"ש מה שהעירו כמ"פ דלמ"ל בדיקה בנשתתק כיון שאינו עושה א' מד' דברים ולפ"ז א"ש דעכ"פ יש ס' שמא אין לו דעת להבין בענין גט וחשיב עכ"פ שוטה לאותו דבר. נחזור להנ"ל דכל הפוסקים החליטו דלא כשיטת הר"מ כמ"ש בשו"ת בית אפרים ובספר אור הישר. וכת"ה הביא שח"א פקפק די"ל דזה גופא הוי שטות מה שנתרצה לגרש בדבר מועט ולא ביקש הרבה מעות. וכת"ה השיב דלשיטת הר"א בודאי ל"ח שוטה

ובאמת י"ל דכיון דבההיא דמשחרר עבדו מפורש בש"ס דהוי שוטה וכ' הפוסקים דזה דמי למאבד מה שנתנו לו כיון שמפסיד ממון בחנם א"כ ה"נ י"ל כיון שנתרצה בדבר מועט והפסיד הרבה מעות י"ל דדמי למאבד מה שנתנו לו ועי' שו"ת מהרי"א הלוי סי' קט"ז שכ' דאשה שקיבלה גט בלי החזרת נדוניא דחשיבה שוטה עיי"ש שמביא דברי הש"ס יבמות ד"פ כיון דתחילתו וסופו לקוי ל"א הבריא בינתים. אך באמת יש לחלק דרק שם דהפסידה ממון מכוסה זה הוי בכלל מאבד מה שנתנו לו וה"ה במשחרר עבדו אבל הכא דלא הפסיד מעות מכיסו רק מניעת הריוח ז"א בכלל שוטה די"ל דרצונו לעשות מצוה לא לעגן בת ישראל כיון שא"ר לדור עמה דבאמת במום וגדול כזה בודאי אי הי' בר דעת יהי' אפשר לכוף אותו לגרש כמו בנכפה א"כ נהי דאינו בר דעת ואינו בר כפיה מ"מ י"ל דרצונו לציד"ש ומצינו דמניעת הריוח ל"ח הפסד ועי' תוס' ע"ז די"ג שכ' דהנאת ממון שיש בידו ורק שהי' צריך ליתן ל"ח נהנה אם אינו נותן. ועי' שו"ת בי"ע דמי שנתן לחבירו ממון שהי' סובר שמחויב עפ"י ד"ת ואח"ז נודע לו שא"ח רק לציד"ש דל"ח בכלל מחילה בטעות דאמדינן לדעתי' שבודאי רצה לצי"ש ועי' בקצה"ח סי' ע"ה ומקורו מש"ס ב"מ דס"ז א"כ הכא אמרי' דמה שלא ביקש ממון לפי שלא רצה לגזול ממונה וכיון שראה שא"א שתדור עמו רצה בטובתה ובפרט שיש לו בנים ממנה בודאי גירשה בדעת גמור נמצא דפקפוק הנ"ל אזדא דל"ד לנידון המהרי"א הלוי דלהפסיד מעות מכוסה עבור טובת בעלה אין לה דנודע דאסור ליקח ממון חבירו אף במקום פק"נ כמ"ש בתוס' ב"ק ד"ס ובשטמ"ק ב"ק ד"פ ובשטמ"ק כתובות די"ט ובפר"ד דרוש דרך החיים אבל הכא דלא הפסיד כלום בודאי מצוה עליו לבל לעגן בת ישראל א"כ בודאי גירשה בדעת גמור א"כ לשיטת הר"ש והר"א והרשב"א והריב"ש בודאי דהכא ל"ח שוטה ובפרט לפמ"ש הנוב"י דאף לדעת הר"מ רק לענין עדות חשיב אינו בר עדות ואף דל"ח שוטה לכ"מ היינו במה שעושה בדעת מהני מעשיו אבל עכ"פ כיון דבדבר א' מוחזק בשוטה עכ"פ בשעת מעשה אינו בר מצות ושוב עדות ל"מ וכמ"ש בשו"ת ח"ס סי' ד' אבל לגיטין מועיל ואף א"נ דלשיטת הר"מ חשיב שוטה לכ"מ מ"מ לפמ"ש בשו"ת ד"ח סי' נ"ג וכבר קדמו הח"ס דוקא באם עושים מעשים בפועל בעניני שטות אז אף במה שמדבר כהוגן ל"מ דאף שנראה שיש לו דעת מ"מ כיון שנראה שעושה דברים בטירוף הדעת א"כ אמרינן אין דעתו בלי טירוף ואף מה שעושה בדעת זה ל"ח דעת שלם אבל מי שאינו עושה בפועל מעשה שטות רק שנראה שחסר דעה הוא זה אין לו שם פסול רק הוי כקטן שנולד דנמי בלי דעת הוא א"כ נהי דפשיטא דמי שאין לו דעת א"י לקדש ולגרש אבל בדבר שרואין שיש לו דעת שפיר מהני דהא באמת הוא אינו מטורף בדעתו רק הוא בכלל חסי"ד ולדבר שיש לו דעת מהני וזה הוא בדיקה שנשתתק דנהי דאינו עושה א' מד' דברים הללו מ"מ יש לחוש שמא אין לו דעת כלל ואי אין לו דעת א"י לגרש אף אם אינו שוטה וא"ש קושית הבעה"ט דא"נ דבנשתתק יש חשש שוטה א"כ מאי מהני בדיקה שמא בעת שבדקו הי' חלים ואח"כ הוא שוטה דשמא הוא עתים חלים ועתים שוטה ולפ"ז א"ש דבאמת אם הי' בכלל שוטה היינו שעושה א' מד' דברים אז הי' אפ"ל דל"מ בדיקה ואף שמשיב כהוגן מ"מ הוא בכלל שוטה רק אף בעתים חלים ובשעת כתיבה ראו שחלים הוא מ"מ י"ל שמא בשעת נתינה חזר לשטותו כיון שדרכו בכך ואדרבה כל שלא חזר ע"ע לבריאתו ועתה רואין שבבריאות הוא אין לחוש שמא יחזור לקלקולו אבל בדרכו בכך שפיר י"ל שמא עתה דעתו מטורפת אבל באמת הכא ל"ח שוטה רק שצריך בדיקה שמא אין לו דעת כלל וכיון דנראה שיש לו דעת לגירושין אז אין לחוש לשינוי דהא אינו מטורף בדעתו

נחזור למ"ש הח"ס דאם אינו עושה מעשה שטות בפועל רק שנראה שהוא חסר דעה והוא בשוא"ת רק בלי דעת אז אם לפעמים יש לו דעת באיזה דבר מהני מעשיו א"כ באיש זה שלא נראה שיעשה מעשה שטות בפועל לא א' מד' דברים שבש"ס ולא באחד מהדברים שברמב"ם אף שנראה שחולי המר"ש עליו מ"מ זה הוא בכלל חולי גדנפרוס דרק היכי דיוצא יחידי בלילה וי"ל דעושה דרך שטות לא תלינן בחולי הבא מחמת דאגה אבל היכי שנראה שהוא זה א"כ ל"ח. שוטה אף לדבר א' א"כ י"ל דאף בשעה שהמר"ש שורה עליו מ"מ אינו בכלל שוטה ואם באותו שעה הי' אפשר לבודקו כדין נשתתק אפשר הי' מועיל הגט. אך באמת אז א"א לדבר עמו מעניני גט ועכ"פ בעי בדיקה כמו בנשתתק דלשיטת כמ"פ בנשתתק מתוך חליו ג"כ חוששין לטירוף הדעת ועכ"פ בעי בדיקה לידע אי מסכים לגרש וכמו שהובא השיטות בב"י סי' קכ"א ובב"ש שם דלדעת הבעה"ט גם בנשתתק מתוך ברוא א"ח לטירוף ומש"ה אם צוה לכתוב גט ונשתתק אח"כ א"צ בדיקה אף כשלא עשה שליח על הנתינה ונותנו בעצמו דאז ודאי דצריך להיות שפוי בדעתו בשעת נתינה מ"מ אין לחוש וכמ"פ כ' דבנשתתק מתוך חליו ל"ח לטירוף ובנשתתק מתוך בריא חוששין לטירוף וכמ"פ אף במחמת חליו חששו ורק היכי דבשעת ציווי היה מדבר א"כ לשיטת הר"מ אף בנשתטה בשעת כתיבה כשר מה"ת ובפרט בנשתטה רק בשעת נתינה כ' הב"ש דאף לדעת הטור כשר מה"ת והטעם די"ל דעל מילי לבד עוד לא נתפס כח הבעלים אבל בכבר נגמר הגט חל עליו תורת בעלים ומש"ה א"צ בדיקה אבל עכ"פ הכא בתחלה הוי בעי בדיקה ואז א"א לבדוק ובפרט לדעת הר"ן דמינוי שליח בעי שישמעו קולו ומש"ה כ' כמ"פ דמינוי שליח בכתב ל"מ והא דמועיל בנשתתק כ' הרא"ש בתירוץ א' לפי שא"א בע"א והכא דלפעמים מדבר י"ל דל"מ כלל מינוי שליחות ע"י הרכנה אבל עכ"פ כיון שאיש הנ"ל נראה שהוא בכלל עתים חלים ועתים שוטה דהיינו בעת שפניו שמח אז מבין כד"ש ולא מדבר לעצמו כלל א"כ אף אם הי' עושה מעשה שטות בפועל בעת שהיה המר"ש עליו מ"מ בשעה שניכר שסר ממנו המר"ש הי' נחשב לבר דעת מכ"ש בנ"ד דאף בשעה שהמר"ש עליו אינו עושה מעשה שטות ורק שאחוז בחולי המר"ש ומה שמדבר לעצמו הוא בכלל בעל מחשבות א"כ בעת שניכר שסר ממנו המר"ש בודאי דהוי בר דעת ממש ואף שמדבר לעצמו עוד מ"מ ז"א מחמת שטות רק מחמת שאחוז עוד קצת במחשבות