מהר"ש חלק א צב

ז"א דאף אי נחשב הדבר לס' אי הוא בן דעת ג"כ א"א מס' לחייבו דשמא הוא חולין בעזרה ואף דפשיטא דלר"ה בעביד דבר א' דאמרינן אימור י"ל דחייב בראי' אף די"ל דעכ"פ הוי ס' וא"א להביא קרבן מס' מ"מ י"ל כיון דבחזקת פיקח עומד מס' א"א להוציאו מחזקת פיקחית וגם דהוי נגד הרוב דרוב אנשים פקחים הם. ואף די"ל דדמי למ"ש התב"ש בסי' כ"ט גבי מים בראש דל"ש לאוקמי אחזקה כיון דרוב בהמות כשירות וזו יצאה מהרוב כיון דרוב בהמות אין להם כלל מים בראש עיי"ש א"כ הכ"נ רוב אנשים אין עושין הני דברים ושוב יצא מהרוב וא"כ אי הא דתולין בהך דקאמר הש"ס אימור חשיב ס' י"ל דפטור מן הראי' אך באמת כ' התב"ש שם דלענין דרוסה שיש חזקה בתולדה אף בנולד ריעותא אוקמינן אחזקה. וחוץ לזה החוו"ד והישי"ע חולקים על התב"ש א"כ שפיר לר"ה מס' אין מוציאין אותו מחזקת פקחית אבל ר"י דלא סמך אהך אימור א"כ בודאי דכיון דאין במה לתלות וא"כ עכ"פ מוחזק הוא לשוטה בדבר א' ושוב ליכא חזקה ושוב אף אי ס' הוא אם שוטה לכ"מ מ"מ מס' א"א לחייבו בקרבן ושוב מאי אשמעינן איזהו שוטה הא באמת אם יקדש אשה י"ל דתה"י מקודשת דשמא יתברר אח"כ שהוא חכם לד"א ואי לפטור מראי' זה גם בס' יופטר וע"כ דלר"י בעביד א' מהני דברים דרך שטות אז אף בנתברר אח"כ שהוא חכם לד"א מ"מ ל"מ לשום דבר דהואיל דבדבר הללו אין במה לתלות שוב נתברר שדעתו מטורפת ואין לו דעת צלול לשום דבר דאף שועה עושה לפעמים איזה דבר בדעת

וכ"מ בסמ"ע סי' ל"ה ס"ק כ"א החילוק בין פתי לשוטה דשוטה יש לו דעת לכ"מ ומ"מ ל"מ עשייתו בשום דבר ועיין בתב"ש סי' א' שהעיר על הסמ"ע ממ"ש התוס' דכיון שהוא שוטה באחת בודאי יש להחזיקו לשוטה לכ"מ משמע דא"א שיהי' שוטה בדבר א' וחכם בד"א. ובאמת כונת התוס' דכיון שרואין שדעתו משובש באחד מדברים הללו תלינן דאף מה שמדבר בדעת אינו בדעת צלול דאלת"ה א"כ מאי פריך הש"ס אפי' חדא נמי וכ' התוס' דאאפ"ל דל"ח רק לאותו דבר ואי מיירי דאין מדבר בדעת בשום דבר א"כ פשיטא דחשיב שוטה וע"כ כשיטת הסמ"ע דבהוחזק באחד מהדברים המפורשים בש"ס או בשאר דברים לשיטת הר"מ א"כ אף מה דעביד בדעת ל"ח דעת. אך בעיקר הדבר דשיטת כמ"פ דבעי דוקא א' מהדברים אשר בש"ס מפורשים וכ"ה דעת הרא"ש והרי"בש והר"א והא דמשחרר לעבדי' מתרצים דחשיב כמאבד מה שנותנים לו דגרסי משחרר לכולהו עבדי. ושיטת הר"מ דגם באחד מד"א אם עושה דרך שטות ואין לתלות בשום שוב הוי שוטה לכ"מ. ועיין בח"ס שכ' בשיטת הר"ש דרק בנשתטית בעי סי' הללו דאם אין בה א' מסי' הללו היא ודאי בכלל יודעת לשמור גיטה ורק יש חשש גרירה בזה שוב בזה סומך הר"ש על הסוברים דבעי דוקא א' מסי' המפורשים בש"ס וגם דלר"י עיקר חולק רק אמאבד מה שנותנים לו. והסברא דל"מ להסוברים דמשום חשש גרירה מהני בעבר וגירש א"כ הא כ' הר"ן ב"פ הכותב דהיכי דבדיעבד יהי' לו זכות עפ"י דין מהני סברא קלה להגבותו לכתחילה א"כ הכ"נ סמכינן דל"ח שוטה ואף להפוסקים דמחמת חשש גרירה ל"מ הגירושין אף בדיעבד מ"מ עכ"פ הוי לי' ס' דרבנן ול"ש לומר דהוי נגד חא"א ז"א א' עפמ"ש הר"ש בפ"ב דמקוואות ב' דבס' דדינא ל"ש חזקה דבשביל חזקה לא ישתנה הדין כנודע. אך באמת מדברי הב"י בסי' קכ"א שכ' אהא דמביא שיטת הר"מ ז"ל וזה דלא כדעת הר"ש ונשמע דהר"ש קאי גם אאיש שנשתטה וגם מדברי הד"מ סי' קי"ט שמביא דהוא דלא כדעת מהר"י משמע דר"ש ס"ל דהך ד' דברים דוקא ואל"ה ל"ח שוטה אף לחומרא. יצא דשיטת כמ"פ דהך ד' דברים דוקא ואם מוחזק לשוטה באחד מד' דברים אז אף שנראה שמבין איזה דבר בטוב מ"מ מחזיקין לדעה משובש

ובאמת י"ל דאף לר"ה דבחד מהנך דברים לא מחזקינן לי' לשוטה דוקא היכי דבד"א מדבר כהוגן אז אבל כיון דגם באלו הדברים יש לתלות על צד הדוחק דאינו עושה ע"ד שעות כמו דאמר בש"ס אימור אז נהי דהוא על צד הדוחק אבל עכ"פ א"א להחזיקו לשוטה לד"א כיון דבאמת נראה דעתו כהוגן אבל בסתם היכי דאינו ידוע שהוא בר דעת בד"א בודאי אי עושה דבר א' דרך שטות אף לר"ה לא תלינן בדבר רחוק ומחזיקין אותו לשוטה לכ"מ אך הש"ס שפיר קאמר איזהו שוטה היינו שועה האמור בכ"מ דל"מ אף מדבר כהוגן בד"א ע"ז קאמר ר"ה דבעי שיעשה כל הדברים אבל בחד מהני כיון די"ל דאף זה לא עשה דרך שטות עכ"פ אין להחזיקו לשוטה בד"א שעושה כהוגן. ועי' בחוו"ד סי' קצ"א שהקשה דהיכי שראתה פ"א במר"ג בשעה שהי' שותתת וטהרנו את הדם א"כ הוי כחזקתו מלוכלך א"כ בעד מלוכלך אף בבדיקה טהור. ותירץ דכיון די"ל דגם בשעה שהיא שותתת הדר מר"ג למקור ורק דהוא בגדר מועט אבל עכ"פ אין להוכיח מזה היתר להיכי שראתה אח"כ על עד הבדיקה עיי"ש

ועפ"ז א"ש בהא דק"ל דהא מוכח בש"ס דבלא עביד דרך שטות אף בכולהו ל"ח שוטה וכיון שכן לר"ה דתולין באימר א"כ ל"ח עבד דרך שטות וא"כ אף כולהו נמי ועפ"ז א"ש דבאמת ר"ה נמי מודה דהך אימור הוא ע"ד המיעוט. ובאמת י"ל דעכ"פ באותו דבר חשיב שוטה רק להחזיקו בד"א זה בעי בירור דעכ"פ אותו דבר ודאי עשה דרך שטות ובדבר א' כיון שיש לתלות אף על צד הדוחק עכ"פ לא נוכל להחזיק אד"א אבל בג' דברים אז לתלות באימור הוי בגדר מיעוט דמיעוטא ומהני להחזיקו שוטה לכ"מ ועי' שו"ת בי"ע בהא דשבועות דל"ב בנשים של שתיהן גוססין

נחזור להנ"ל דלדידן דקיי"ל כר"י אף בדבר א' אין תולין בדבר רחוק ומוחזק לשוטה. והנה בש"ע חו"מ סי' ל"ה מובא לשון הר"מ ומשמע דאף בד"א הדומים לאלו אי יש הוכחה שעושה דרך שטות מוחזק לשיטה בכ"מ וגם בפתי דעת הר"מ דחשיב כשוטה ובשו"ת מהרי"ט ח"ב סי' ט"ז כ' דזה רק לענין עדות שמא אינו זוכר העדות אבל בגיטין וקידושין ומו"מ מהני וראי' מש"ס ב"ב דקנ"ה דקאמר רבא בהא דשדיא קושיתא כיון דמסבר לי' סבר בר דעת הוא ומוכח דאף בחסר דעה אי מבין רק מה שמסבירין לו מהני. והנה הקשה התו"נ דהא מוכח דרק משום דתולין בחוצפא יתירא ובלא"ה לא הי' מהני הקנין והנה מש"ס הנ"ל כ"א מביא ראי' לשיטתו דבאמת קשה לר"י דגם בחד מדברים הללו מוחזק בשוטה ואין תולין בבעל מחשבות א"כ ה"נ אמאי נתלי בחוצפא יתירא אדרבה נוקמא אח"כ דלא הי'. מעיז פנים נגד רבא וע"כ דבאמת בזה גופא דשדיא קושיתא אינו מוחזק בשוטה ורק הכא כיון דהוא פחות מבן כ' ובעי יודע בטוב מו"מ וכיון שנראה קצת שטות עכ"פ יצא מכלל חכם אבל אחר שראה דמדבר דברי חכמה ע"כ דיודע בטוב מו"מ ושוב ע"כ לתלות בחוצפא יתירא ואף דר"י ס"ל דאין חילוק זה רק היכי דאפשר להחזיקו בשוטה אבל הכא שוטה בודאי אינו ורק דעכ"פ ל"ח בכלל יודע בטוב מו"מ וכיון שנראה שהוא חכם בד"א מש"ה תולין דגם בזה הדבר אינו שוטה ועכ"פ מביא המהרי"ט ראי' שפיר דלענין שאר מילי אף פתי כשר דאל"ה א"כ בזה דשדי קושיתא היינו יכולין לדונו לשוטה ושוב לא היינו תולין בחוצפא יתירא וא"ש ראיות המהרי"ט ובאמת התב"ש העיר בזה דבקטן י"ל דאף בדבר א' חשיב שוטה בפ"א ודחה דא"כ איך מביא ראי' מהא דשחרר עבדו דחשיב שוטה והח"ס העיר בזה וכ' דהביאו ראי' רק מלשון הש"ס דקאמר שטות יתירתא ובאמת לפמ"ש הרשב"ם שם דהא דשיחרר עבדו דחה הש"ס די"ל דתוך זמן כלאחר זמן ועי' שו"ת בית אפרים סי' פ"ט ובשו"ת בי"ש סי' פ"ט א"כ שוב בגדול בעי מידי שיהי' נחשב שוטה ושפיר הביאו ראי' מכאן דאף בד"א נחשב שוטה ולשיטת הר"א מוכרחין לומר דמשחרר כל עבדיו דמי למאבד מה שנותנים לו דחשיב שוטה לכ"ע. ונשמע דאין להביא