מהר"ש חלק א צ

לבנין בהכ"נ זה לא פעל הרפואה ול"ח רק דיבר ומועיל שאלה. ובפרט למ"ש הש"ך דהוי כקיבל טובה והכא דאינו רוצה לחזור מעיקר הנדר בודאי דמועיל שאלה. ועיין שו"ת מהרש"ם סי' ל"ב שכ' דאף בנדר בעת צרה עכ"פ מותר לשנות מעני לעני היותר גדול ע"י התרה דודאי השי' מסכים להתיר לצורך מצוה היותר גדול וז"ב

ע"כ ז"פ דע"י שאלה וע"י חרטה כד"ת ויעשה מהחרטה פתח בודאי דיוכל לשנות. ומ"ש הגאבד"ק בערזאן נ"י ליתן גם חלק מה לבנין בהכ"נ זה נכון מאד כמ"ש כעין זה בשו"ת ח"ס בהשמטות לחו"מ סי' כ"ז ליתן חלק לעניי א"י והשאר לשנות לעניי העיר ועכ"פ ע"י שאלה וישארו חלק חמישית לבנין בהכ"נ בודאי שרי וכמ"ש הג' הנ"ל כנלענ"ד ברור בס"ד לדינא

בעה"ח ה' נשא י' סיון תרנ"ו ראדימושלא. והנני גיסו ידידו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן לב לכבוד ידידי הרב הגאון החו"ב הישיש ירו"ש המפורסם וכו' כש"ת מוה' יהודא ליבש ליכט נ"י האבד"ק פרשעדבורז במדינת רו"פ

בדבר שאלתו באים א' אשר הוא חולה כמה שנים על חולי המרה שחורה ואז כשתגבר עליו החולי קשה לדבר אליו והוא כאונס שותק גם א"י לישן אז ולעתים יטיב לבו ופני זעם אין לו וניכר שסר ממנו המר"ש רק הדיבור קשה ופניו גם אז אך בפניו ניכר שהוא שמח וגם ישן כדרך האנשים וגם ידבר לפעמים איזה דיבור רק לכל היותר ב' תיבות. וגם ניכר הבדל שבעת שתגבר עליו המר"ש שפתיו נעות ומדבר לעצמו בחשאי איזה דיבורים ובעת אשר יטיב לבו בתחלה עדיין מדבר לעצמו ואח"ז שוב אין שפתיו נעות ואין מדבר כלום. ובאיזה זמן הלכו הבד"צ לבודקו אם הוא מבין מה שמדברים אליו וגם אם מבין איזה דבר בטובו של עולם והראו לו איזה מטבעות וכתב על הנייר סכום כ"א מהמטבעות. ועוד ניסו אותו בכמה דברים וראו כי מבין כל מה שמדברים אליו. ואח"כ הלכו לפניו לסדר הג"פ וכשראה אותם והבין שבאו ע"ד הג"פ חזר אליו המר"ש ובלילה סר ממנו המר"ש והתחילו לסדר הג"פ והראה לו הסופר ושאלו אותו אם עושה אותו שליח לכתוב גט ואמר הן אח"כ שאלו אותו על עד הראשון אם עושהו שליח לחתום הגט שיכתוב הסופר לגרש את אשתו ולא רצה להשיב תיכף ואחר בקשה ממנו זמן רב אמר הן וכך הי' בעד ה"ב. וענין הבקשה הי' שנתנו לו איזה דבר מאכל ומשקה שאוהב ואחר כתיבת וחתימת הגט אמרנו לו החזק הגט בשני ידיך עד שנאמר שתתן לה ותכוין בשעת נתינה שבגט זה תהי' מגורשת ממך ותהי' מותרת לכ"א ולקח הגט והחזיקו בב' ידיו ואמרנו שיאמר ה"ז גיטך ויתן לה והוא ל"א כלום רק נתן לה בשתיקה וחזרנו ולקחנו הגט ונתנו לידו וחזר ונתן לה בשתיקה כן הי' כמ"פ ואחר זה נתן לה עוד הפעם ואמר הרי זה ותיבת גיטך ל"א ולרוב הבקשה אמר תיבת גיטך בחשאי וע"מ לא שמעו תיבת גיטך רק אנשים אחרים שהי' רגילים עמו אמרו בתו"ע ששמעו תיבת גיטך ובלילה כשסדרו הגט עוד הי' שפתיו נעות והי' עדין מדבר לעצמו ורק בשעת הנתינה שוב לא הי' מדבר לעצמו זה הי' בעת סידור גט ה"א אח"ז סדרו גט ב' עיי"ש להולכה עפ"י ציווי הג' מבערזאן נ"י וקודם שסדרו גט הב' ראו כי פניו שמח וגם לא הי' מדבר לעצמו כלל גם בדקו אותו ונתנו לו נייר חזק ואמרו לו כי זה גט ואמר לא אח"ז הראו לו גט ושאלו אותו אי זה גט ואמר הן ומי שיהי' שליח לא שאלו אותו גם שאלו אותו אם עושה את הסופר שליח לגרש אשתו ואמר הן וכן על כ"א מהעדים השיב הן ושאלו אותו אם עושה זה שליח לגרש אשתו בגט זה שיכתוב הסופר ואמר הן ובכל עת הכתיבה וחתימה הלך א' עמו ושר ניגונים ולפעמים כשחיסר איזה תנועה הראה לו כי חיסר איזה תנועה ואחר שגמרו הגט חזרו ונתנו הגט בידו ואמרו לו שיתנהו לזה השליח שיהי' שליח במקומו לגרש אשתו והשיב הן ונתנו להשליח והשליח מסרו ליד האשה כד"ת ואחר שנתן השליח הגט לידה חזרה ונתנה האשה הגט לבעלה ואמרה לו כי מקנית לו הגט בחזרה ולקח מידה ואח"כ אמרו לו שיתן לה בתורת גירושין ולקח הגט ונתנו לידה ורק בשתיקה ול"א ה"ז גיטך. אח"ז נודע שבעת מינוי השליחות בקשו מאתו שיעשה א' לשליח ולא רצה ואמרו לו שאם יעשה אותו שליח יתן לו בתו אחר הגט ונתרצה לזה יעשה אותו לשליח זה תורף שאלתו בקצרה

והנה יש בזה לדון בין על גט הא' ובין לגט הב'. על גט הא' יש לדון א' אי הוא בכלל חלים שראוי לגרש ב' יען שנתן לה איזה פעמים בשתיקה והאשה לא הקנתה לו בחזרה את הגט שיהי' חשיב גט שלו. ג' שהע"מ לא שמעו תיבת גיטך ואי שעדים אחרים שמעו יש חשש גם מכח דיש קא"פ. וגם כי הי' הפסק רב בין תיבת ה"ז לתיבת גיטך. ועל גט הב' יש ג"כ לפקפק א' כיון שפעלו אצלו עבור דבר מועט שיתרצה לגרשה ונראה מזה כי שוטה הוא. ב' כיון שלא בדקו אותו בשעת נתינה אם הוא שפוי בדעתו. ג' דלא נתרצה בעשיית השליחות רק בשביל שיתן לו בתו א"כ עשה השליחות בתנאי וכיון דלא נתקיים התנאי בטל השליחות ומה שחזר ונתן לה הגט בעצמו שוב הי' בשתיקה ול"מ. כ"ז יש לפקפק בגט הנ"ל והש"י יצילנו משגיאות

והנה ז"ב דשוטה גמור א"י לקדש ולא לגרש כמפורש בש"ס יבמות ריש פ' חרש ובש"ע אה"ע סי' מ"ד. והטעם כיון דבקידושין וגירושין בעי קנין והוצאה מרל"ר יכיון דל"מ קנינו במו"מ דלא נחשב לבר דעת ממש ואין לו דעת להקנות ולהוציא חפץ מרל"ר, ה"ה דא"י לקדש ולגרש ואדרבה לענין עדות דאינו רק מגלה מה שראה בעיניו הו"א דכיון דאין דעתו מטורפת בכל ענינים יש לחוש שמא עדותו אמת ובפרט היכי דשניהם מודים בקידושין רק שגזה"כ דבעי עדים הו"א דיוטיל עדות השוטה היכי דאינו מטירף בכ"מ מש"ה כ' הר"מ ז"ל דעכ"פ התורה פטרו אותו ממצות היכי שדעתו מטורפת בדבר א' עכ"פ או בד' דברים המפורשים בש"ס חגיגה ד"ד או עכ"פ בדבר אחר כ"א לפי שיטתו א"כ התורה פטרה אותו מעונש וכיון דאינו בר עונשין אינו בגדר עדות דדמי לקטן ובפרט לפמ"ש ברש"י ב"ק דע"ד דבעשאאי"ל יש חשש משקר ומכ"ש היכי דאינו כלל בלאו דלא תענה יש חשש משקר ושוב אף בד"מ דל"צ עשאי"ל מ"מ היכי דאינו בר עונשין כלל יש לחוש למשקר וא"ש דעת הר"מ ז"ל

אבל באמת לענין קנין פשיטא דל"מ. ובזה אזדא מ"ש הג' הנוב"י בספר אור הישר די"ל דחשיב גט עכ"פ באם הב"ד מלמדין אותו שיעשה לשם גירושין ועפמ"ש בתוס' גיטין דכ"ג וחולין די"ג. ויפה כ' בזה הבי"מ סי' קכ"א דהכא בעי הוצאה מרשות הבעל לרשותה ובזה ל"מ אף באחר מלמדו דאין לו דעת להוציא חפץ מרל"ר ואף שכ' ברשב"א קידושין ד"ו דמש"ה ל"ח בקדשה בהנאת הרווחת הזמן רק א"ר משום דגופו ל"ק לי' י"ל דרק לענין ריבית בעי שיתן לו דבר שהוא בעין אבל הכא דעכ"פ יש לו בה זכות ממון בעי הוצאת חפץ מרל"ר ול"מ בשוטה. וחוץ לזה כ' בשטמ"ק כתובות דנ"ט בשם הרשב"א בהא דקונם שאני עושה לפיך וקאמר הש"ס הכא אין בידה לגרש א"ע והוקשו בתוס' דהא בידה לומר א"נ וב' השטמ"ק כיון דכ"ז שניזונית