מהר"ש חלק א פט

אם ישאר ברשות בעלים ושפיר שייך חמ"ק אבל הכא דעכ"פ ישאר החיוב מטעם הנדר ורק הנ"מ אי יוכל לשנות למצוה אחרת וכיון דעכ"פ צריך ליתנו או לזה או לזה ל"ש ח"מ וכמ"ש בש"ך סי' צ"א דמש"ה מועיל חשע"ש בחנוני על פינקסו משום דכיון דעכ"פ צריך ליתנו ל"א מהני חשע"ש ועיין בתוס' ב"ב דפ"א שכ' דכיון דממ"נ צריך ליתנו או לכהן או ללוי ל"ש ח"מ וכיון דל"ש ח"מ שוב י"ל דל"מ ח"מ ושוב מס' ניזול לחומרא דשמא מס' אמרי' אמל"ג. נחזור להנ"ל דשי' כמ"פ דבצדקה ל"א אמל"ג והנה במח"א הביא באריכות שי' הש"ס ערכין ד"ו עד שלא מטה לידי גבאי דמותר לשנותה. והנה לענין צבור דיכולין לשנות יש בזה ג' שי' א' שי' התוס' ערכין דרק לד"מ מותר לשנות ושי' הר"ת דגם לדבר הרשות מותר לשנות ובלבד שיהי' לצרכי העיר דהוי כנודר ע"ד וכמו דמצינו בש"ס כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת ושי' הריב"ן מיגאש דרק לצורך עניים מותר לשנות

והנה לשי' התוס', בערכין הכונה דמותר לשנותה היינו למצוה אחרת. וקודם שבא ליד גבאי מותר לשנותה למצוה אחרת דאף דמחויב מטעם נדר מ"מ מותר לשנות למצוה אחרת ובפרט למצוה דעדיף מיני'. ושי' הר"מ אינו כן רק ללוותה. והנה לשי' הר"ב הפי' בש"ס כן הוא וגם לשי' הר"ת הכונה בש"ס היינו ללוותה אבל לשנות לדבר הרשות אסור אבל לד"מ אף הגבאי מותר לשנותה ומכ"ש הבעלים בודאי מותרין לשנותה כמ"ש הרא"ש בב"ב. והנה באמת בטור כ' בפי' דלד"מ מותר לשנות אפי' אחר שבא ליד הגבאי וע"כ דהטור קאי בשי' הסוברים דבצדקה ל"א אמל"ג. ואף דבש"ע מפורש רק הדין דמותר ללוותה אפ"ה אין ראי' דיסבור דאסור לשנות לד"מ דשמא קאי בשי' הרא"ש ב"ב דאף דהפי' בש"ס לענין ללוותה מ"מ בד"מ אף משבא ליד הגבאי מותר לשנות ומכ"ש בלא בא ליד הגבאי. ואף דבאמת לדידן בודאי משבא ליד הגבאי לצורך עניים ידועים בודאי דא"י לשנות דאף דנימא דגם בעני ידוע ל"א אמל"ג וכשי' הקצה"ח בסי' רי"ב וסי' רמ"א וסי' ר"נ אבל עכ"פ הגזבר זכה לצורך העני והיכי דמגיע הפסד להעני א"י לשנות אבל עכ"פ כ"ז שהוא בידו יש ס"ס להקל א' שמא הפי' בש"ס לשנותה היינו למצוה אחרת ואת"ל דהפי' בש"ס לשנותה היינו ללוותה מ"מ שמא בד"מ פשיטא דשרי כשי' הרא"ש הנ"ל ובאמת כ"מ בשו"ת שעא"פ סי' ס"ו דכ"ה שי' הר"ת וכ"ה שי' כמ"פ ועיין בשו"ת מהרי"ט סי' ס"ג

אך באמת לפמ"ש המח"א להחזיק בשי' הרדב"ז דבעני ידוע אמרינן אמל"ג ואסור לשנות רק הגבאי יוכל לשנות התמחוי לפי שאין הפסד לעניים אבל הכא דבני העיר יש להם פסידא י"ל דכבר זכו בו בני העיר וא"י לשנות בלי דעתם וגם אף א"נ דאין חילוק בין עני ידוע מ"מ לשי' האו"ת עכ"פ הדבר נשאר בס' אי שייך בצדקה דין אמל"ג ותלוי בבעי' דיש יד לצדקה א"כ שוב י"ל דמס' אסור לשנות דהו"ל גזל ובשלמא היכי דהי' ס' אם צריך ליתנו כלל שפיר היה מועיל ח"מ אבל הכא דבלא"ה צריך ליתנו רק הס' אי מותר לשנות שוב ל"ש ח"מ כמ"ש בתוס' ב"ב דפ"א וכמ"ש בש"ך סי' צ"א ושוב י"ל דנחמיר מס'. ועי' בשו"ת ח"ס סי' רל"ד שכ' דאסור לשנות מעני לעני כשי' הרדב"ז ועי' בשו"ת ח"ס בהשמטות לחו"מ סי' כ"ז שכ' דלא יוכלו לשנות מס'. והגם דשם כבר בא ליד הגבאי לצורך עניי אה"ק. אך כ' ג"כ סברא הנ"ל דכיון דבלא"ה צריך ליתנו לעניים ל"ש ס' ממון לקולא וא"כ שוב י"ל לכאורה דאסור לשנות ובאמת עפ"י הסברא שכ' בהא דאמל"ג דמשום ניחותא דמצוה ידעינן דגמר להקנות מש"ה מהני אף בדיבור בעלמא יש להבין ג"כ דברי התוס' פ' התודה שכ' דבהקדש ל"מ חזרה תכ"ד משום דהוי כמסירה להדיוט וקשה הא גם בקנין מהני חזרה תכ"ד ועי' במח"א

אך עפ"י דברי הר"ן דמש"ה בגיטין וקידושין ל"מ חזרה תכ"ד לפי שעושה אותן בהסכמה גמורה א"כ ה"נ כיון דבהקדש הוי דיבור כמסירה ע"כ משום דידעינן דגמר בלבו להקנות ושוב ל"מ חזרה וזה כונת התוס' וז"ב. אך באמת י"ל עוד דהכא שייך אומדנא דאף די"ל דהא ידע שיש לו קרוב עני ונראה דלא רצה ליתן לו מ"מ אמרינן דהוא נתכוין לידור למצוה היותר גדולה שיגן בעד ז' ואולי ידע הדין שמוכרין בהכ"נ עבור נישואי יתומה ועני' וע"כ דהוא מצוה רבה בודאי היה נודר לטובת היתומה ובאמת מפורש הדבר בש"ע סי' רנ"ד דאם הענו הקרובים אח"כ ל"מ אומדנא אף בלא בא ליד הגבאי דבודאי לא הי' רוצה שלא יחול זכות הצדקה עד שייענו קרוביו ובשו"ת פמ"א סי' ק"ג כ' דגוף הקרן אסור לשנות עבורם דרצה שיהיה הקרן קיים לעולם אבל מהריוח ינתן להם דהם קודמים דבזה לא יתבטל זכותו עד עכשיו. ועי' בשו"ת הר הכרמל חיו"ד סי' י"ט שהביא משו"ת מהר"ם ב"ב דמידי דנולד אח"כ לא יוכל לבטל זכות ההקדש שחל כבר ומשמע דבכה"ג כמו הכא דנולד האומדנא תיכף בשעת הקדש דהו"ל כמו טעות בהקדש דאלו ידע דמצוה גדולה להשיא אשה קרובתו מלידור לצורך בהכ"נ בודאי דלא הי' נודר א"כ דמי לעובדא דר"ש בן מנסיא. וע"ע בשו"ת שעא"פ שמביא בשם מהרש"ק אומדנא זו ועי' בתוס' חולין דפ"ב דבנמצא ההורג עד שלא נערף ל"ח הקדש בטעות דהוי כמו נולד ועיי"ש ברמב"ם ובכ"מ דנולד דשכיח הו"ל הקדש בטעות אבל הכא הוי כמו טעות בעיקר ההקדש. ואף א"נ דל"ח אומדנא ברורה אבל עכ"פ חשוב ס"ס שמא ל"א בצדקה אמל"ג וממילא מותר לשנות למצוה אחרת אפי' אי ל"ש אומדנא ושמא שייך האומדנא ודעת כמ"פ דס"ס מועיל אף להוציא ממון ובפרט דהכא נהי דל"ח הבעלים מוחזק לפי שעכ"פ צריך ליתנו או לזה או לזה אבל עכ"פ העני ג"כ ל"ח מוחזק ושוב מועיל ס"ס וחוץ לזה דלדעת הרלב"ח אם ל"א בפי' בתנאי אם יחיו בני רק נדר סתם אף שהיה בעת צרה מהני התרה והכא לא כ' אם הי' נדרו בתנאי ועי' שו"ת מהר"ם שי"ק סי' ר"י. וחוץ לזה לשי' הרמ"א בדיעבד מהני התרה ושוב לענין לכתחלה בודאי דמועיל כל הני ס' וכבר נודע מ"ש בר"ן פ' הכותב דהיכי דבדיעבד יועיל תפיסתו מהני סברא קלה להגבותו לכתחלה ואף דשי' הש"ך דגם בדיעבד אינו מותר מ"מ מביא שי' כמ"פ דמועיל התרה וא"כ יש כמה צדדים להתיר וחוץ לזה נ"ל ברור דאף דנימא דנדר בעת צרה ל"מ התרה אף בדיעבד מ"מ עיקר הטעם כ' הש"ך ז"ל דהוי כנודר ע"ד חבירו וקיבל טובה ממנו דא"י להתיר בלי דעת חבירו וה"נ כיון דנדר ע"ד השי"ת וקיבל טובה שנתרפאה ז' לא יוכל להתיר ולפ"ז כ"ז ניחא באם רוצה לחזור לגמרי מהנדר י"ל דהש"י אינו מסכים בהיתר כיון דקיבל טובה בעד הנדר אבל הכא כיון שרוצה ליתן המעות לצורך נישואי ענ"י דהוא מצוה היותר גדולה דהא מוכרין בהכ"נ בשביל נישואי ענ"י א"כ בודאי הש"י מסכים להתרה ושוב בודאי מועיל התרה וגם לפמ"ש בח"י דלטעם הש"ך דמש"ה ל"מ שאלה בבא ליד הגבאי דקודם שמסרו חשיב רק דיבור וא"כ לפמ"ש בתוס' גיטין דס"ז דהיכי דע"י דיבור נגמר הדבר חשיב מעשה א"כ י"ל דבנודר בעת צרה והועיל הנדר שנתרפאה ז' חשיב כמו מעשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה. א"כ לפמ"ש הפוסקים דנגד דיבור ל"צ ד"ת וכ' בשו"ת ח"ס אה"ע סי' קע"ז דגם בקידושין אם המעות נשאר בתורת מתנה ואין החזרה רק מהקידושין חשיב רק דיבור ול"צ ד"ת ועי' בשו"ת מהר"ם מינץ סי' כ"ד ועי' בשו"ת נוב"י אה"ע מה"ק סי' י"א בגירשה משום חשש זנות מועיל אמתלא לפי שהמעשה בעצם אינו מורה על זנות רק מצד הדיבור ומועיל אמתלא ועי' בישוע"י יו"ד סי' א' מ"ש לתרץ קושית הט"ז מהא דטבח שעשה סימן בראש הכבש. א"כ ה"נ בשלמא אי הי' רוצה לחזור לגמרי מהנדר אז הי' אפ"ל כיון שהנדר פעל שז' נתרפאה הו"ל כמעשה ולא אתי דיבור ומבטלו אבל בנ"ד דבלא"ה רוצה ליתן לנשואי ענ"י ובודאי אם הי' נודר לצורך הנשואין ג"כ היה פועל שתתרפא דהיה מצוה יותר גדולה א"כ זה שנדר