מהר"ש חלק א פח

סימן לא לכבוד גיסי ה"ה הרב הה"ג חו"ב חו"פ המפורסים בנש"ק וכו' כקש"ת מוה' אלטר הורוויץ נ"י אבד"ק סטריזיב ולבד"צ דשם יע"א

בדבר שאלתו באיש א' מגליל פריסטיק שנדר בעת חולי אשתו ל"ע מעות לצורך בנין בהכ"נ ב"ק הנ"ל וב"ה נתרפאה ז' והנה הנודר הנ"ל יש לו בקהלתכם דוד וצריך להשיא בת אשר היא בת ל' והוא עני גדול והנודר הנ"ל מתחרט ע"ז ורוצה לשנות המעות לצורך הכנסת כלה ועכ"פ אם יוכל לו להתיר הנדר ע"י רשות היתר ב"ד ע"י פתח והביא כת"ה דברי הש"ע דמותר למכור בהכ"נ להכנסת כלה יתומה ומובא באש"א ובפת"ש דענ"י ה"ז כיתומה ע"כ י"ל דמותר לשנות

הנה לכאו' יפה כ' הגאבד"ק בערזאן נ"י די"ל דכ"ז הוא רק אם הציבור רוצין לשנות אז יכולין דהא אם רוצין לשנות אז י"ל דל"ח הורדה מקדושה דנתנו אדעתא דציבור ובאמת מוכח בש"ע דבני העיר יכולין לשנות נדבת יחיד אפי' לדבר הרשות וכ"ש לד"מ אפי' דפחיתא מיני' דבזה ל"ש הורדה מקדושה. אבל אם אין הצבור מסכימים י"ל דלא יוכל לשנות בלי דעתם א"נ דכבר זכו באותן מעות והוי כמו גזל וממון חבירו אסור ליקח בלי דעתו ואף במקום פ"נ ונודע שי' הראב"ד הובא בשטמ"ק ב"ק ד"פ דבממון חבירו אסור להתרפאות אפי' במקום פ"נ ועיין בשטמ"ק כתובות די"ח בשם שי' ישינה דבגזל אמרי' יהרג ואל יעבור ועיין תוס' ב"ק ד"ס ובפר"ד דרוש דרה"ח ועיין שו"ת ח"ט חחו"מ סי' א'. ועיין במהרש"א שבועות ד"ל דלענין עשה דכבוד התורה עדיף רק הדיין לחודה דוחה עשה דכבוד התורה דידי' לעשה דדיינין בישיבה אבל אין להדיין לעבור על עשה בשביל עשה דכבוד התורה של אחר. אך העיקר שיש לדבר בזה אי מותר לשנות קודם שבא ליד הגזב והנה מקודם נבאר אי אמרי' בצדקה אמירה לגבוה

הנה מקור הדברים בש"ס ב"ק דל"ו דקאמר ר"י אנן יד עניים אנן. ומוכח לכאו' דל"ש בזה דין אמל"ג דבלא"ה ל"ל לומר אנן יד עניים אנן. והנה במח"א ה"ל צדקה כ' דמוכח דעת הרי"ף שכ' דכבר זכו בו עניים. ומוכח דשייך בצדקה אמל"ג. והנה באמת לכאו' מוכח איפכא שכ' ולא מצי למיהדר משום בפיך זו צדקה ומוכח דרק חיוב נדר עליו אבל לית בי' קנין לעניים ועוד ראי' שכ' שם דאי רוצה לשנות למצוה אחרת דכוותי' ש"ד וא"נ דכבר זכו בו עניים א"כ שוב ממון עניים שכבר זכו בו אסור לשנות וע"כ דל"ש בזה אמל"ג ובאמת בשו"ת מהרי"ט סי' כ"ב מפורש ראי' זו. ונודע מ"ש בשו"ת הרשב"א ראי' מש"ס הנ"ל דבצדקה ל"א אמל"ג מדלא קאמר רק במעמ"ש והוקשו דהא כבר יישב הרי"ף דשם הוי דבר שא"ב. והנה באו"ת מיישב דכיון דעכ"פ שייך קנין ע"י מעמ"ש א"כ שוב יועיל אפי' בלא מעמ"ש כמו דמשכחת קנין עכ"פ ע"י מעמ"ש שוב נימא דאמל"ג כמסירה להדיוט באוה"מ כמ"ש הריטב"א דשט"ח יועיל הקדש בדיבור בעלמא וע"כ דל"א בזה אמל"ג. הנה באמת י"ל כמה סברות א' י"ל עפ"י שי' הר"ן קידושין שכ' בהא דקאמר נשבית ופדתיו א"נ וקדשתיו וגרשתיו נאמן והוקשו נימא מיגו. ותי' דבמידי דחידוש ל"א מיגו ודי שנאמן היכי שאומר כן אבל לא שנאמר עוד ע"ז מיגו ועיין בתוי"ש כתובות ד"כ

א"כ י"ל דאף דאמרי' אמל"ג כמסירה להדיוט דהיינו דאמרי' דהוי כאלו השלים דיבורו וכ"ז רק במידי דמשכחת קנין המועיל מצד הסברא אז אמרי' דבגבוה כיון דשייך בי' קנין אמרי' ככבר הקנה באוה"מ אבל במעמ"ש דהוי הילכתא בלא טעמא והוי חידוש א"כ די שמועיל היכי דבאמת הקנה במעמ"ש אבל לא שנאמר עוד דהוי כהקנה במעמ"ש אף דלא הקנה זה ל"א וז"ב. עוי"ל בטעם דל"א דהוי כהקנה במעמ"ש דהנה בעיקר הדבר דאמרי' אמל"ג י"ל הסברא עפמ"ש בתוס' בכורות די"ח דבמידי דמצוה קני בדיבור בעלמא וחזינן דעיקר הא דל"מ קנין בדיבור בעלמא משום דאמרי' דלא הקנה בדיבור בעלמא דלא גמר ומקני א"כ מכח ניחותא דמצוה בודאי סמך אדעתי' להקנות בלב שלם וקונה בדיבור בעלמא ועיין ר"ן קידושין ד"ק ובא"מ סי' ל' ועיין במק"ח סי' תל"ד ובמנ"ח מצוה של"ו ועיי"ש בקומץ למנחה. וא"כ שפיר בהקדש דעכ"פ יש חיוב מטעם בפיך זו צדקה שוב בודאי גמר ומקני ושוב הוי כהקנה באוה"מ וכדמצינו דמועיל ידות בנדר ושבועה דכיון דפיו ולבו שוין לאסור א"ע בנדר אנו גומרין דבריו כקרבן ה"ה הכא כיון דמוכח דגמר בלבו להקנות בלב שלם שוב אנו גומרין דבריו וכאלו הקנה באוה"מ

וא"כ י"ל לפמ"ש בתוס' כתובות די"ח לענין פ"ד דאי גם אחר שנפליג הדיבר לא יועיל רק מדרבנן ל"א פ"ד ועיין בשו"ת בר"א שהקשה דבהרגתיו לא נימא פ"ד כיון דע"א בעדות אשה ל"מ רק מדרבנן. וכן כ' בתשו' לפרש שי' הרמב"ן דהא דמועיל ידות הוא רק בנדר שא"נ דמועיל יועיל מה"ת אבל בנדר אדבר שאין בו ממש דל"מ רק מדרבנן בזה ל"א דהוי כאלו גמר דבריו היכי דלא יועיל רק מדרבנן. א"כ הכ"נ כיון דגם מעמ"ש ל"מ רק מדרבנן א"כ די לנו שמועיל היכי דבאמת הי' מעמ"ש אבל לומר עוד דהוי כאלו הקנה במעמ"ש זה ל"א דכיון דלא יועיל רק מדרבנן ומש"ה י"ל בהא דשי' הריטב"א דבהקדש שט"ח די בדיבור בעלמא והרשב"א כ' דבעי כומ"ס ולפ"ז י"ל דהריטב"א לשי' דס"ל מכירת שט"ח מהני מה"ת א"כ שפיר הוי כאלו הקנה באוה"מ אבל א"נ דל"מ רק מדרבנן ל"א נעשה. והנה עפ"ז שוב שפיר י"ל דבאמת בצדקה אמרי' אמל"ג. והנה באו"ת חידש דאי בצדקה אמרי' אמל"ג תלוי בפלוגתא דיש יד לצדקה וא"כ הו"ל ס' וא"כ לענין מכירת שט"ח דל"מ רק מדרבנן שוב הו"ל סד"ר. והנה באמת בעיקר פלוגתת הרשב"א והר"ן אי בממון עניים מחמירין בס'. כ' המח"א דא"נ דשייך בזה דין אמל"ג ויש להעני קנין ממון. א"כ י"ל דשייך חמ"ק אבל א"נ דהו"ל רק ענין נדר א"כ ל"ש בזה ח"מ דגם אי מחמירין מ"מ עדין שייך להבעלים ורק שמחויב ליתנו וחל עליו חיוב הגוף אבל ליכא בזה עוד סתירת ח"מ דהא גם אי חל הנדר מ"מ עדין ליכא זכות ממון להעני וליכא בזה סתירת חזקה ול"ש ח"מ והוי כעין שאמרו בש"ס שמא ימות חיישינן וכמ"ש הפוסקים דסמוך לוסתה הוא מה"ת דעדין ליכא בזה סתירת חזקה טהרה. ובתשו' כ' דעכ"פ שי' התוספתא דטמא אינו יורד מטומאתו עד שיעלה מהמים א"כ ל"ש חזקת הטמא נגד חזקת המקוה דלענין חזקת המקוה הו"ל בשעת טבילה חזקה ממש ולענין טומאה הו"ל רק כמו שמא ימות

והנה עפ"ז מיושב קושית הר"ן מהא דס' לקט וכן מהא דנחתומין יומא ד"ח. ועפ"ז א"ש דבשלמא לענין צדקה שבא ע"י נדרו בזה י"ל דאין להעני זכות ממון כ"ז שלא הגיע לידו כיון שבא רק מנדבת הנודר וא"כ י"ל דל"ח נגד ח"מ ושפיר הו"ל ס' איסור ולחומרא אבל לענין לקט או מעשר עני דבע"כ צריך ליתנו לעני י"ל דיש להעני תיכף זכות בגווה דמתנות שלא הורמו כהורמו דמי ועיין ברשב"א גיטין ד"מ שכ' דמש"ה מהני תרומת אפוטרופס דהוי רק כמברר חלקו של כהן ועני ועיין בתוס' פסחים דל"ח שכ' דטבל הטבול למ"ע חלקו של עני ל"ח לכם ועיין בקצה"ח סי' רמ"ג א"כ לענין זה שוב כשדנין על מ"ע א"כ הו"ל להעני תיכף זכות ממון ושפיר מועיל ח"מ וס' לקולא וא"ש הכל בס"ד

נחזור להנ"ל דשי' הרשב"א דבצדקה ל"א אמל"ג ולפי הבנת המהרי"ט גם שי' הרי"ף ז"ל הוא כן דל"א בצדקה אמל"ג ורק חיוב נדר עליו ולפי שי' האו"ת הדבר נשאר בס' אי בצדקה אמרי' אמל"ג. והנה לכאו' הי' אפ"ל דעכ"פ כיון דנשאר הדבר בס' שוב י"ל דמס' א"א להוציא מחמ"ק כמו שהוא שי' הר"ן דבבעי' דיש יד לצדקה אזלינן לקולא. אך באמת י"ל דבשלמא בבעי' דיש יד לצדקה הס'