מהר"ש חלק א פז

מהא דפריך בש"ס ב"ק דק"י באשם שמתה ת"ל והא לגבי הקדש ל"א אומדנא. באמת לק"מ דשם כיין שהקדיש סתם ורוב חולין לחיים א"כ הוי לי' להתנות שאם יחי' יתבטל ההקדש וא"כ י"ל דהוי דברים שבלב ורק לפי דיש אומדנא שאין אדם נותן כל נכסיו הוי לי' כדברים שבלב כל אדם ושוב לא הי' לו להתנות ומש"ה דעת הרא"ש דבהקדש י"ל דכונתו הי' שזכות ההקדש יגן עליו לרפואה וא"כ עכ"פ ל"ח דברים שבלב כל אדם והוי' לי' להתנות וע"כ מדלא הותנה אין האומדנא ברורה והוי דברים שבלב ועיין קצה"ח סי' ר"נ ושו"ת ח"ס יו"ד סי' ר"מ אבל באשם שמתו בעליו אדרבה לא הי' לו להתנות דאדרבה רוב בריאים לחיים עומדים וכיון שכונתו הי' שיתכפר א"כ בודאי אדעתא שיזיל לאיבוד לא הקדיש וא"ש הכל בס"ד

ומ"ש כת"ה דכיון שהבן שתק וחולק ההכנסה סבר וקיבל וי"ל דהוי כנדרי עצמו ושיטת ר"ת דבצדקה מהני קבלה בלב ועיין רשב"ם ב"ב דקכ"ו ובש"ך סי' פ"א ס"ק ט'. אך כבר כ' בתשובה דאף א"נ דצדקה מהני בלב מ"מ בזה בודאי ל"ק העני רק שחיוב נדר מוטל עליו ושוב יוכל לשנות. ובפרט דלגבי הבן חשיב עכ"פ כלא יצא מרשותו ושוב בלא יצא מרשותו עכ"פ מהני האומדנא לזה שמותר ליתן הריוח לקרוביו העניים. כמ"ש בשו"ת פמ"א סי' ק"ג ובשו"ת הר הכרמל סי' י"ט. ע"כ נלענ"ד דמותר ללוות על הבית ולהשיא הבתולה העניה ומן הריוח ישלם להקאסע עד שישלם החוב ואח"כ יחזור הזכות לעניים כמקדם וליותר שאת יחלק בתוך זמן הנ"ל ביום היא"צ עכ"פ סך מועט לעניים וכמ"ש בשו"ת ח"ס חו"מ סי' כ"ז. כנלענ"ד ברור בס"ד לדינא

בעה"ח ה' בשלח תר"ס לפ"ק פה"ק ראדאמישלא. והנני ידידו דו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן ל שוכ"ט להרב הגדול חו"ב חו"פ בנש"ק וכו' כקש"ת מוה' שלום נ"י אבד"ק ניסקא יע"א

בדבר שאלתו בטיגנו בצלים שנחתכו בסכין של בשר בכלי של חלב אב"י ואח"כ נתנו מים וטגנו אותם שנית בכלי של בשר ועשו מהם קרעפליך ובישלו עם מים ועירו רוטב רותחת לתוך הקערה שהיו בה הקרעפליך זה תורף שאלתו בקצרה וזה תשובתי בס"ד

הנה באמת אף שמפורש בש"ע יו"ד סי' צ"ו דבדבר חריף ל"מ טעם פגום ונ"ט בר נ"ט מ"מ כ' בספר בית מאיר יו"ד סי' צ"ו דאם חתכו בצלים בסכין של בשר אב"י ונתנו לתוך חלב דמותר בדיעבד דכיון דיש היתר מטעם נוטל"פ ונ"ט בר נ"ט מצרפין דל"ח דבר חריף רק קורט של חילתות ועי' בס' בינ"א בשאלה מ"ח מ"ט שפסק כן א"כ לשיטה זו לא נאסרו הבצלים כלל ואף א"נ דבצלים חשיב דבר חריף ול"מ אף טעם פגום ונ"ט בר נ"ט מ"מ הא מבואר בפמ"ג יו"ד סי' ס"ט ס"ק כ"א לענין טאלפון שחתכו בסכין של חלב ומלחו בו בשר דמתירין מס"ס שמא יש ס' נגד המלח ושמא ל"ח דבר חריף ובצירוף נ"ט בר נ"ט מתירין א"כ הא נודע מ"ש בס' חידושי הרי"ם חולין דצ"י דבכל איסור שבלוע כ"ק יש ס' שמא יש ס' בהקליפה עצמה נגד הנבלע בו א"כ הכא כיון שבשעת הטיגון לא הי' מים א"כ בליעה מכלי אף שמן א"י רק כ"ק ועי' במג"א סי' תנ"א א"כ יש ס' שמא בהקליפה עצמה הי' שיעור לבטל ושמא בצלים ל"ח דבר חריף. ובפרט כיון שיש שיטת כמ"פ דבדבר שצריך קליפה ולא קלפוהו ובישלו כך מותר בדיעבד וכ' בס' חידושי הרי"ם הטעם דאח"כ יהי' בודאי ס' נגד הנבלע בהכ"ק ורק שי"ל דהקליפה נ"נ ולענין חנ"נ דרבנן שוב אמרינן דבהקליפה עצמה יש ס' א"כ ה"נ כיון דאח"כ נתוסף קמח ובשר עם מים א"כ בודאי שיש ס' נגד הנבלע בהבצלים מהכלי בלי רוטב רק כ"ק בהבצלים ורק די"ל דקליפת הבצלים נ"נ ושוב יש ס' שמא בהקליפה עצמה יש ס'. ובפרט דנגד קליפת הבצלים בודאי בהקרעפליך עצמם יש ס' ורק די"ל דהוי בהבצלים איסור דבוק ובעי ס' נגד כל הבצלים. אך באמת הא כ' הט"ז בסי' צ"ב ובפמ"ג בכמ"ק דבאינו דבוק בתולדה דמקילין בס' דהוי ס' דרבנן וא"כ ה"נ נהי דבב"ח אמרינן חל"נ מה"ת מ"מ זה הוא רק בדרך בישול אבל הכא דלא בלע רק דרך טיגון דלשיטת המהר"ם שי"ף והמנ"י אינו רק דרבנן וא"כ שוב חנ"נ הוא רק מדרבנן ושוב מקילין הואיל דאינו דבוק בתולדה. ואף די"ל דזה אינו דנהי דתחלת הבליעה בהבצלים היה רק דרך טיגון מ"מ אח"כ כשבא להמים שוב נאסר מה"ת וכמ"ש הפמ"ג בסי' ס"ה והחוו"ד בסי' ק"ה דגם ס' כבוש בבב"ח דמתירין מ"מ אסור לבשל ועי' תוס' מנחות ק"א ובתוס' פסחים כ"ה

אך באמת כיון דבאינו דבוק בתולדה ל"ש החשש שממהר לבלוע וכמ"ש הפמ"ג ורק הטעם שמא הוציא פ"א חוץ לרוטב ואז שוב לא הוי דרך בישול ואינו אוסר מה"ת וא"כ שוב הוי רק ס' דרבנן ובפרט דלשיטת כמ"פ הא דדבר חריף אוסר בנוטל"פ הוא רק מדרבנן וכמ"ש בשו"ת פמ"א ח"א סי' ס"ד ומה שתמה ע"ז בשו"ת שיבת ציון סי' ל"ב דכיון שעמדו על הנסיון דנרגש טעם משובח א"כ שוב אסור מה"ת אך באמת כבר כ' בתשו' שי"ל דהוי כמו טעם יותר מס' שכ' האו"ה הובא בש"ך סי' צ"ח דאינו רק דרבנן וע"כ הטעם דל"ח רק טעם קלוש וכיון שכן שהוא רק דרבנן שוב ל"ח לאיסור דבוק היכי דאינו דבוק בתולדה ועי' בפ"ת סי' צ"ו ובפרט דהוי תרי דרבנן א) דבדבר חריף דאסור בנוטל"פ אינו רק דרבנן ודרך טיגון ג"כ אינו רק דרבנן ובפרט דכיון דבליעה מכלי בלי רוטב א"י רק כ"ק ועי' בשו"ת דרכי נועם סי' ה' שכ' דכל איסור כ"ק הוא רק דרבנן ועי' ברש"י חולין ד"ח ע"ב ועי' בס' בינ"א ובס' גו"ר הספרדי ובהג"ה יד"ש סי' כ"ב

אך עכ"פ הוי תרי דרבנן ובתרי דרבנן עי' בשו"ת כ"ס סי' נ"ב שכ' דל"א חנ"נ לפי שמותר להוסיף ולבטל ועי' פמ"ג בפתיחה לאו"ח ובס' דע"ת הל' שחיטה בסי' כ"ב אות ו' ושוב סגי בס' נגד קליפת הבצלים. ובפרט שיש לצרף שיטת הפוסקים דבדבר שנאסר רק כ"ק וגם היכי דהקליפה עצמה הוא רק משום חומרא מותר בדיעבד בבישלו בלי קליפה וכמ"ש במג"א סי' תס"ז ובחוו"ד סי' צ"א א"כ הכל לא נאסר ובפרט לענין הכלים אחר שנעשו אב"י בודאי דיש להקל דנודע מ"ש כמ"פ דבכ"ח שאב"י יש להקל היכי שיצטרך לשבור הכלי חשיב כדיעבד ונהי דעיין בפמ"ג סי' ק"ג שחולק ועי' בס' ישוע"י מ"ש דבכ"ח נקרא שם האיסור על הכלי אבל הכא דכל האיסור הוא רק משום חומרא יש להתיר הכלים אחר מעל"ע ועי' בשו"ת תשואת חן סי' י"א ובחוו"ד סוס"י צ"ה וביא"פ סי' צ"ב שכ' דבאם הכלי בלע רק בעירוי שנפסק הקילוח יש להקל לאחר המעל"ע והכא אף שבלע בעירוי שלא נפסק הקילוח מ"מ הכא כל האיסור הוא רק מחמת חומרא א"כ פשיטא דהכלים עכ"פ מותרים ועי' שו"ת מוהרש"ם סי' ע' ע"כ לע"ד ברור דלאחר מעל"ע הכלים מותרים

בעה"ח ו' עש"ק בראשית תרס"ח ראדמומישלא. והנני ידידו דו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל.