מהר"ש חלק א פו

גוף לידת הס' הוא בענין שיש בו ח"מ וכיון שמקילין מכח החזקה שצדקה לא דמי להקדש שוב אף כשמקרה ס' זה היכי דל"ש ח"מ מ"מ כבר הוחלטנו ס' זה להיתר וכמ"ש בספר הפלא"ה בפ"ק דכתובות דט"ו ועיין שו"ת ח"ס יו"ד סי' שמ"ג שנסתפק אי באבילות בעי מעל"ע דשעות וכ' דל"ש כדברי המקיל באבל כיון שהפלוגתא אף לענין ד"א. אך באמת ז"א דזה רק היכי די"ל שהחזקה מברר הס' שפיר י"ל דמהני אף לענין ד"א אבל הכא אאפ"ל שהחזקה מברר הס' א' דח"מ כ' בשו"ת מהרי"ט דל"ח חזקה המכרעת רק גזה"כ דא"א להוציא ממון מס' אבל עכ"פ הס' נשאר במקומו ובפרט בס' דדינא בודאי אאפ"ל דהחזקה מכריע הס' דבשביל חזקה לא ישתנה הדין כנודע מ"ש הכנה"ג דבס' דדינא מהני אף ס' א' בגוף וס' א' בתערובות משום דאאפ"ל שכבר הוחלטנו הס' לודאי דהא הס' דדינא במקומו עומד וא"כ כיון שעדין לא הוחלטנו הס' לודאי היתר א"כ אף דנגד ח"מ ל"מ מ"מ אם יצמח אח"כ הס' לענין אי מותר לשנות מעני לעני או למצוה אחרת א"כ ליכא בזה ח"מ ושוב יש להחמיר מס' ועפ"ז א"ש דברי התוס' נדה ד' ג' ד"ה מודה שמאי בשוטה והוקשו דהא שוטה הוי דבר שאבד"ל ותירץ כגון אדם שנגע בה ורוצה לעסוק בטהרות ואיהו ישבד"ל וקשה כיון דלידת הס' הי' בשוטה וטהור א"כ אף האיש שנגע בה יהי' טהור ולפ"ז דבדשאבד"ל מעולם לא הוחלטנו הס' להיתר רק דגזה"כ דבדשאבד"ל אינו מקב"ט מס' כמ"ש ברשב"א שם א"כ עדין הדבר נשאר בס' ומש"ה האיש שנגע בה טמא וא"ש. עכ"פ נשמע דבבע"י זו אי בצדקה אמרינן אמל"ג יש להחמיר מס'

ובאמת בעיקר פלוגתת הר"ן והרשב"א אי בס' בצדקה אזלינן לחומרא כ' המח"א דכ"ז א"נ דבצדקה שייך דין אמל"ג ויש בו קנין ממון להעני א"כ תיכף אנו דנין אי יש להעני זכות ממון ושפיר שייך חמ"ק אבל אי ליכא בזה רק חיוב נדר א"כ לע"ע אין הס' לענין ממון דגם אי חל הנדר מ"מ הוא רק חיוב הגוף א"כ אין החמ"ק מכריע לענין החיוב נדר. ועפ"ז מיושב קושית הר"ן מהא דס' לקט ומהא דנחתומין ועפ"ז ניחא דבשלמא בצדקה דבא רק מנדבת הנודר י"ל דאין להעני קנין כ"ז שלא בא לידו וממילא אין הח"מ מכריע בזה הס' וממילא הוי כס' איסור ולחומרא אבל לגבי לקט או מעשר עני דבע"כ צריך להפריש י"ל דיש להעני תיכף זכות בגווה דמתנות שלא הורמו כהורמו דמי ונודע דעת המהר"י קורקס הובא בכ"מ פ"ד מתרומות דל"ש אתי דיבור ומבטל דיבור לפי דבע"כ צריך להפריש ונודע דעת הרשב"א דמש"ה מהני תרומת אפוטרופסין דהוי רק כמברר חלקו של כהן ועיין תוס' פסחים דל"ח ובקצה"ח סי' רמ"ג א"כ אם אנו דנין לענין מעשר עני א"כ הוי תיכף הס' לענין קנין ממון ושייך חמ"ק. עכ"פ שיטת הרשב"א והמהרי"ט הבין כן בשיטת הרי"ף דבצדקה ל"ש דין אמל"ג ורק חיוב נדר מוטל עליו ועיין קצה"ח סי' פ"ו וסי' רי"ב וסי' רמ"א וסי' ר"נ אך לשיטת האו"ת הדבר תלוי בס' בבע"י הנ"ל. והנה אי מותר לשנות מעני לעני הנה לפמ"ש בשו"ת מהרי"ט סי' כ"ב דבצדקה ל"א אמל"ג ובפרט בנודר לעניים שאינם מבוררים דבודאי ליכא בזה קנין משום דא"ב ולא עדיף ממסירה להדיוט ורק די"ל דחיוב נדר מוטל עליו בודאי מותר לשנות ובפרט דהוי מצוה גדולה להשיא בתולה עניה כמפורש בש"ע או"ח סי' קנ"ג דמוכרין בהכ"נ לצרכי נישואי יתומה וכ' הש"א שם דה"ה עניה ובשלמא בנודר לעני ידוע י"ל דכבר זכה בו העני וא"י לשנות בלי דעתו אבל בנ"ד שצוה לחלק הריוח בכל שנה וזה ודאי הוי לעניים שא"י דלא ידע מי יהי' העניים לדורות א"כ בודאי עוד לא זכו רק דחיוב נדר מוטל עליו בודאי דמותר לשנות למצוה אחרת כמ"ש במהרי"ק שורש ה' ובשו"ת מהרי"ט סי' ס"ג ובשו"ת שער אפרים סי' ס"ו ובשו"ת ח"ס חו"מ בהשמטות סי' כ"ז שכ' דבהקדש גוף המעות לחלקם לעניים של עיר חשיב כעניים ידועים אבל בנדר רק לחלק הרווחים מדי שנה בשנה שפיר מותר לשנות. והנה בהא דערכין ד"ו דעד שלא בא ליד הגבאי דמותר לשנותה יש בזה כמה שיטות דלדיעה א' רק ללוותה שרי אבל לשנות לגמרי אסור אף לדבר מצוה ושיטה א' דאף לשנות למצוה אחרת מותר דכ"ז שלא בא ליד הגבאי עוד לא זכה בו העני דבעני שא"י בודאי ל"א אמל"ג עושה קנין

והנה אף דמפורש בש"ע רק הדין דללוותה שרי מ"מ אין ראי' דס"ל דאסור לשנות לד"מ אחרת שמא קאי בשיטת הר"ת ואף דבפי' הש"ס מפרש הכוונה ללוותה מ"מ ס"ל דלד"מ מותר לשנות. ואף דאנן קיי"ל דבא ליד הגבאי כבר זכה עבור העני ואף גבאי שאינו קבוע מ"מ כיון דעכ"פ מוטל עליו חיוב ליתנו לעני מטעם נדר שוב הוי כחוב ואמרי' בי' תן כזכי. מ"מ בלא בא ליד הגבאי בודאי מותר לשנות דהוי ס"ס להקל שמא הפי' בש"ס לשנותה שרי ושמא כשיטת הר"ת דלד"מ ודאי מותר ובנ"ד לכ"ע ל"ש קנין להעני דהא צוה לחלק הריוח בכל שנה א"כ הוי כעניים שא"י. וחוץ לזה מפורש ברמ"א סי' רי"ב דבכבר בא ליד גבאי ל"מ שום אומדנא ובלא בא ליד גבאי מהני אומדנא אי הי' הקרובים תיכף עניים בשעת ההקדש אבל בנעשה עניים אח"כ ל"מ אומדנא דיש אומדנא להיפוך דלא רצה לעכב ההקדש עד שיהי' בניו עניים. ומ"ש כת"ה דהמרדכי מיירי בכבר בא ליד גבאי. הנה כן הביא המהרש"ך ועיין שו"ת שעא"פ סי' ס"ו אך מדברי הרמ"א דמסיק דאף בלא בא ליד גבאי אפ"ה אם נעשו אח"כ עניים א"י לשנות ונשמע דהפי' במרדכי דאף בלא בא ליד הגבאי מ"מ ל"מ האומדנא

אך עיין בשו"ת פמ"א סי' ק"ג שכ' דבצוה רק ליתן מהריוח שפיר שייך אומדנא דנהי דכונתו הי' דלע"ע ותחלק לרחוקים בעד כפרת נפשו אבל הי' דעתו שבעת שבניו יהי' עניים יהי' הריוח לבניו ועיין שו"ת הל הכרמל סי' י"ט שהביא בשם מהר"ם ב"ב דבהעני בניו אח"כ אסור ליתן להם מהריוח דממ"נ בנולד דל"ש אין מבטלין ההקדש בנולד דשכיח הוי לי' להתנות ומיין תוס' חולין דפ"ב לענין הקדש בטעות דאם לא הי' מעלה בדעתו בשעת ההקדש ד"ז שנאמר שבאופן זה לא יחול ההקדש ל"ח הקדש בטעות ומ"מ כ' שם בשו"ת הה"כ דרק בצוה למוסרו לגבאי א"כ ידע דאחר שבא ליד הגבאי א"א להוציא עפ"י אומדנא זו דהא אין האומדנא ברורה ושוב הוי לי' להתנות ומדלא הותנה ע"כ דגמר והקדיש בכל ענין ועיין רשב"ם ב"ב דצ"ב שכ' ג"כ ברובא לרדיא דהוי' לי' להתנות אבל לרב כיון דרוב מהני לא הי' לו להתנות דידע שיועיל רוב אבל נשאר ביד בנו א"כ לא הי' צריך להתנות דגם מס' יחזיק בנו לעצמו ושפיר י"ל דבהעני בניו אח"כ יוכל ליתן להם מהריוח משום אומדנא. ויפה כ' כת"ה דלשיטת כמ"פ בעי דוקא גבאי קבוע ואף דבשו"ת נוב"י מהד"ת חו"מ סי' נ' כ' דבמסר ליד אדם שאינו גבאי אם נתנו לו ט"ה כח לחלק כפי דעתו יש לו דין גבאי. מ"מ בנ"ד עדיף טפי דמעולם לא בא ליד בנו עבור העניים דהא גוף הבית לא נכתב ע"ש העניים ודמי שכירות נמי לא בא ליד הבן דדמי השכירות הוי דבשלב"ל ונהי דמהני בזה קנין דהוי כהקנה בית לדמי שכירתו שכ' בשטמ"ק כתובות דנ"ט דהוי קנין לשעה כדי לקנות בו ד"א אבל מ"מ ל"ח כבא ליד גבאי דגוף המעות עוד לא בא ליד הבן א"כ ודאי מהני אומדנא שיכולין ליתן הריוח לבנו העני ובפרט להשיא בתו עניה. ועיין שו"ת ח"ס חו"מ מסי' ק"ז עד סי' קט"ו מ"ש בזה ועיין בעיקרי הד"ט מ"ש בזה

עכ"פ כיון דהוי לעניים שא"י א"כ אף א"נ דיורשיו מחויבין לקיים הנדר משום מלקד"ה כמ"ש בשו"ת מהרי"ט סי' ס"ג מ"מ כיון שהוא רק מדין מלקד"ה שוב מהני האומדנא דאף במידי דתלוי בדעת שניהם שכ' בתוס' כתובות דמ"ז דל"מ אומדנא מ"מ כ' בשו"ת נוב"י מהד"ק יו"ד סי' ס"ט דאם עדין לא נגמר הדבר רק שמוטל עליו חיוב לקיים מהני אומדנא לפוטרו מחיובו. ומ"ש כת"ה מהא דבעי בש"ס בשכ"מ שהקדיש די"ל כל לגבי הקדש גמר ומקני והקשה