מהר"ש חלק א פב

ע"י ט"ג שתבוא לבית אביה ובליל ש"ק באתה לכפר קאבא לאנקא ושם דר בעלה ולנתה בבית ערל א' ובש"ק הלכה לבית אביה והיתה שם ב' שבועות ואח"ז באתה לבית בעלה ופייסה אותו בפיוס רב ואמרה שמהיום והלאה לא תשוב בדרך זה ושבה עמו ב' חדשים ואח"ז בא הערל לשתות שם וחשש הבעל שהוא בידיעתה ורצה לילך להזאנדארין ליקח אותו מביתו ובקשה היא ממנו שלא ילך באלמות. ואח"ז נתוודע שהערל הי' בהכפר ח' ימים והיא נסעה עוד הפעם עם הערל בש"ק ולקחה עמה ילד א' וקודם נסיעתה הלכה להכומר ונשקה ע"י ושאל אותה איך תוכל לעזוב הילדים והשיבה שילד א' תקח עמה וגם ערל א' שאל אותה איך שדבקה עצמה לערל שאינו עשיר הושיבה שעיקר עשייתה לעקור מדת ישראל לדתיהם ואח"ז נשמע שהיתה עם הערל בעיר יאסלא ומשם נסעו לרומאניע כ"ז סיפר בעלה משום שרצה ליקח היתר מק"ר ואח"ז בא הוא ואשתו לפכת"ה לשאול אי מותרים לדור ביחד ושאלו אותה כ"מ אם אמת הוא מה שסיפר הבעל. והשיבה שהכל שקר שבאתה לכפר קודם ש"ק ושלא לנתה אצל ערלות אלמנה וגם אח"כ כשברחה בש"ק היתה ג"כ אצל ערלות ולא היתה אצל כומר ולא נסעו ביחד ג"כ ורק משום שהי' לה ע"נ מבעלה עי"ז ברחה ממנו. וגם בעלה ל"א שראה כ"ז רק ששמע מערלים כי בכפר הנ"ל לא דר שם יהודי כ"א בעלה ורק זאת אמר הבעל שמצא כתב מהערל שצריך לראות עמה. והיא אומרת שגם זה שקר ומשום שהי' קול גדול בעירם שנסעה כוכ"פ עם הערל וצוה כ,מ להכריז בביהכ"נ שאם יש אחד שיודע איזה דבר מכוער יבא להעיד עליה ובא בחור א' ואמר שראה אותם בק' טארנא והערל ביקש מהקאנדוקטער שיתן לו חדר מיוחד עבור אשתו שהיא חולה ונתן להם והלך הערל עם האשה להחדר והב' הנ"ל לא רצה להעיד בפני ב"ד רק דיין א' שאל אותו וסיפר לו כל הנ"ל. וקדל"פ שהוא בכאן שהוא בכאן שהיא נסעה עם הערל מקורו מהב' ומערלים. ובעלה הלך בערכאות על הערל שרצה לדבק עמה והושיבו אותו בתפיסה עוד בא איש א' ואמר שהוא הי' במרחץ והיתה שם האשה ג"כ ושם היה הנו"א יהודי ואמר לו מה זאת שהאשה יש לה חליפי אגרת עם ערל ובקשה מנו"א שיראה לו האגרת שיבואו לה והבטיח לו שיראה אותו ולמחר אמר לו הנו"א שהערל בא לכאן וראה שהלכה עמו ליער ולהטיאטער. וגם הוא לא רצה להעיד בפני ב"ד וזה המעשה הוא כד' שנים וגם יש קול שבעת שהיתה במרחץ בא הערל משם והב' שהעיד הוא ממגלחי פיאה וגם יש עליו קול שחילל שבת ועל כ"ז היא אומרת ששקר הוא. ומה שבקשה מבעלה שלא יילך עם הערל באלמות כדי שלא יחזק הקול. וגם יש חשש גדול באם שבעלה יגרש אותה ותמיר דתה זה תורף השאלה ומד' אבקש עזר שלא אכשל ח"ו בדבר הלכה

והנה לכאורה יש לדון בזה מחמת כמה דברים. הנה הדבר פשוט וברור דאין אשה נאסרת על בעלה בשביל קול בעלמא אף אם יצא קול של זנות דלא מבעיא לשיטת רוב הפוסקים דס"ל דהא דקאמר בש"ס הלכתא כרבי בקלא דלא פסק היינו רק לאוסרה לבועל אבל לבעל אף באין לה בנים אין צריך להוציא רק בעדי טומאה ממש אבל בעדי כיעור וקדל"פ ל"מ לאוסרה על בעלה רק אם רצה להוציאה יוכל לגרשה ואין בזה משום חדר"ג כמ"ש הרשב"א ז"ל דהיכי דעכ"פ מצוה לגרשה לית בי' חדר"ג. א"כ הכא פשיטא דאין כאן בית מיחוש. ואף לשי' השאלתות דמשמע בזה לפי הבנת כמה פוסקים בדבריו דעדי כיעור הוי כעדי טומאה. והנה, בנוב"י קמא סי' ע"ב מביא ראי' לשיטת השאלתות דבעל ובועל שוים מסוגי' דסנהדרין דקאמר שם ר"ח עדי נערה המאורסה אינן נהרגין מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו ופריך ואלא אשה חבירה דמיקטלה היכי משכחת לה ומשני כשזינתה וחזרה וזינתה ופריך והא יכולין לומר לאוסרה ובעל בועלה שני אנו. הקשה בנו"ב דהא אי הי' רצונם לאוסרה על הבועל הי' סגי להם להעיד בדבר מכוער בשלמא לשיטת השאלתות א"כ ע"כ דר"ח ס"ל כרב דבעי ע"ט ממש גם לבועל דהא אי נימא דס"ל כרבי א"כ ל"ש לומר לאוסרה על בעלה באנו דהי' סגי בדבר מכוער וע"כ דס"ל כרב אבל לשיטת הרי"ף והרמב"ם א"כ לכ"ע לבעלה בעי עדי טומאה ממש א"כ אין הכרח דר"ח ס"ל כרב א"כ שוב ל"ש לומר לאוסרה על בועלה באנו דלזה הי' סגי בראיית דבר מכוער. והנלע"ד דהנה עוד העירו המפורשים על המהר"א ששון שחידש דלבועל שני לא נאסרה הואיל דאינו גורם איסור לבעל ול"ש כשם וכמ"ש הב"ש דבאונס לא נאסרה על הבועל וא"כ מה פריך והא יכולין לומר לאוסרה על בועל באנו הא בזנות שני לא ואסרה ועי' במ"ל ובנו"ב מ"ש בזה והנלע"ד דלכאורה צריכים להבין פלוגתת הרי"ף והשאלתות אי ע"כ לרבי מהני אף לבעל. והנלע"ד דכבר נודע מ"ש בש"ש בישוב קושית התוס' נדה דמנ"ל דס' טומאה ברה"ר טהור אף בלי חזקה וברה"י ל"מ חזקה ממ"נ אי דסוטה יש חזקה א"כ לא נשמע דברה"ר טהור בליכא חזקה וחידש דלגבי בעל שייך חזקת היתר ולבועל הואיל דנולד ריעותא בשעה שעדיין אסורה משום א"א שוב שייך לומר מחזיקין מאיסור לאיסור ועכ"פ ל"ח חזקה להיתר ונשמע דברה"ר טהור אף בלי חזקה מהא דמיתר לבועל ומהא דטמאה לבעלה ברה"י נשמע דל"מ חזקה עיי"ש ובשו"ת טור האבן

אך באמת מפורש בש"ס יבמות ל"א דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אל תאסרנה מס' נשמע דאף בנולד ריעותא מחיים חשוב חזקה להיתר וכמ"ש הרשב"א ז"ל שם דבס' במעשה האוסר אמרינן עליך הראיה. אך בש"ך סי' נ' כ' דנחלקו בזה אביי ורבא עיי"ש ולפ"ז י"ל דשפיר י"ל דע"י עדי כיעור ל"ח רק כשכיח לאיסור וכ' הפמ"ג בסי' נ' דל"מ נגד חזקה ורק לבועל דליכא חזקת היתר שפיר יש לאסור ע"י דבר מכוער דעכ"פ משוי לה לס' שמא זינתה אבל לבעלה דיש חזקת היתר ל"מ אבל לשיטת רבה דגם בנולד ריעותא מחיים חשיב חזקה להיתר א"כ ע"כ דבעל ובועל שוים ומדנאסרה ע"כ לבועל ה"ה לבעל. א"כ לשיטת הסוברים דבנולד ריעותא מחיים ל"מ חזקה א"ש שיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל

והנה במנחת חינוך העיר דלשיטת התוס' בכמה מקומות דהיכי דא"א להיות טומאה ודאי היינו כמו בב' נזירים ואומר אחד ראיתי טומאה שנזרקה ביניכם דכיון דא' ודאי טהור אין טמאין רק מס' א"כ הא מפורש בירושלמי דיכול לקנא לה משני בני אדם ואם נסתרה עם שניהם טמאה ודאי לשניהם וקשה דאף אם שהתה כדי טומאה עם שניהם מ"מ לשיטת מהר"א ששון שלבועל שני לא נאסרה וא"כ לאחד ודאי טהורה וא"כ אינו דומיא דסוטה. ותירץ דדוקא לבעל דיש חזקת היתר אז בעי שיהי' דומיא דסוטה אבל לבועל דליכא חזקת היתר ל"ב שיהי' דומיא דסוטה. ובאמת היכי דקנא לב' נשים ונסתרו עם אחד ולא שהו כדי טומאת שניהם אז באמת לבעליהם אינם טמאים רק מס' ולבועל אסורין מכח ודאי עיי"ש נשמע דא"נ דלגבי בועל ג"כ שייך חזקת היתר א"כ שוב נשמע מדברי הירושלמי מדיכול לקנא לה משנים ואם נסתרה עם שנים כאחד טמאין מודאי א"כ נשמע דלא כמהרא"ש דגם בבועל שני נאסרה ומשכחת היכי דשהתה כדי טומאת שניהם. אך אי נימא דלבועל ל"ש חזקת היתר א"כ שוב י"ל דלבועל שני לא נאסרה ורק דהיכי דליכא חזקה להיתר ל"ב שיהי' דומיא דסוטה ולפ"ז הכל ניחא דבש"ס דסנהדרין דפריך והא יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו וקשה קושית הנוב"י דלזה הי' סגי להעיד על דבר מכוער לשיטת הרי"ף ועכצ"ל דהמקשה קאי בשיטת רבה דבנולד ריעותא מחיים ג"כ שייך חזקה להיתר וא"כ גם לגבי בועל שייך חזקה וא"כ ע"כ דבעל ובועל שוים וא"כ מדר"ח ס"ל דלבעל בעי ע"ט ה"ה לבועל ושפיר פריך והא יכולין לומר לאוסרה על בועלה באנו וא"כ