מהר"ש חלק א פא

לא פקע אבל כשהי' ביד עכו"ם א"כ להעכו"ם בעצמו הכל הוא היתר א"כ הוי כאלו לא דנו עדין על הדבר ושוב אח"כ כשבא לרשות ישראל כבר נפגם והוא כעין שיטת האו"ה דבלא נודע ל"א חנ"נ והסברא כיון דעדין לא דנו על הדבר ל"ש לומר דחל שם איסור ואף לדידן דס"ל דלא כאו"ה עיי"ש בש"ך סי' צ"ט הטעם כיון דעכ"פ עתה נתגלה דמקודם הי' עליו שם איסור וההיתר נתחדש ע"י ההיתר שניתוסף ורק חסי"ד הי' אבל הכא אף עכשיו נתגלה דע"ע הי' שייך לעכו"ם ולא הי' לנו שום נ"מ על התערובות בעודו בשבחו שפיר לא חל שם איסור. ועיין שו"ת נוב"י מה"ק אה"ע סי' ל"א שכ' לענין לא ראה חי מבערב דל"ח חזקה שלא נתבררה

ובאמת עיין בתוס' חולין דצ"ה שכ' דאם לקח עכו"ם מן הקבוע שלא בפנינו דאזלינן בת"ר. והסברא דכיון דבשעה שלקח העכו"ם לא הי' לנו שום נ"מ שוב ל"ח קבוע וגדולה מזו דעת כמ"פ דאף בלקח העכו"ם בפנינו מ"מ ל"ח רק קבוע דרבנן עיין בר"ן חולין שם ובש"ע סי' ק"י ומה שהקשו אשיטה זו מהא דמפורש בתוספתא דבהא ד"ט שרצים וצפרדע א' ופירש בפנינו ונגע דטהור ברה"ר וקשה הא א"נ דמה"ת ל"ח קבוע א"כ רוב לטמא אף ברה"ר טמא כמפורש בש"ס כתובות דט"ו וברש"י שם וחז"ל ל"א להקל וכבר כ' בחי' דבאמת דעת כמ"פ דברה"ר אף רוב לאיסור ל"מ דרוב ל"ח בירור כנודע ויש בזה פלוגתא דתנאי ורק חז"ל החמירו כשרוב נוטה לאיסור אף בס"ט ברה"ר וכיון שכן לענין חומרת חז"ל שוב מהני קבוע דרבנן וכמפורש באה"ע סי' מ"ב דקדושי דרבנן לפני פסולי עדות ל"ח לקידושין והארכתי בזה. עכ"פ נשמע דבלקח עכו"ם ל"ח ס' נולד במקום הקביעות דכ"ז שהוא ברשות עכו"ם אין לנו שום נ"מ וכיון שכן ל"ח חל עליו שם איסור ושפיר מותר מטעם שהוא לפגם עכ"פ נשמע דשיטת כמ"פ דיש בזה היתר משום שהוא לפגם

אך באמת רבו האוסרין בזה כמ"ש בש"ך סי' ק"ג. אך עכ"פ יפה כ' בשו"ת ד"ח יו"ד ח"ב סי' נ' דעכ"פ שייך ההיתר מטעם ס"ס שמא לא נתערב כלל ושמא כשיטת הסוברין דהוי לפגם ול"ח ס"ס מש"א דהא יש נ"מ בין הס' דלצד הס' שנתערב א"כ עכ"פ הי' נאסר קודם ששלקן אף דעתה חוזר להתירו דחשיב כאלו עדין לא חל עליו שם איסור אבל עכ"פ יש נ"מ אי הי' עליו ש"א בשום פעם. ובפרט א"נ דהשביח ולבסוף פוגם אסור אף כשהי' ברשות עכו"ם א"כ שפיר חשיב ס"ס דהוי ס"ס בד"ת וס' א' בדרבנן דממ"נ מה"ת יש ב' ס' להיתר דהשביח ולבסוף פוגם אינו רק מדרבנן ולענין דרבנן סגי בס' א' שמא לא עירבו וכדמצינו בש"ך סי' פ"ג לענין ס' אם נמלח עם ציר דגים טמאים דמהני ומקורו מש"ס פסחים ד"ט ולפ"ז ל"ח מש"א דהא יש נ"מ לענין דרבנן. ונשמע דאדרבה א"נ דהשביח ולבסוף פוגם מותר בשל עכו"ם א"כ בכה"ג דיש ס' אי חשיב לפגם לא יהי' חשיב ס"ס דהוי מש"א אבל א"נ דעכ"פ מדרבנן אסור א"כ בס' נתערב חשיב ס"ס ועיין בישי"ע יו"ד סי' ק"ג מ"ש לענין חממו בו מים ובישי"ע או"ח סי' תמ"ז בהא דבכלי חמץ ל"א סתם כלים אב"י שכ' ג"כ עד"ז וז"ב

ובפרט דלדעת הרמב"ם ז"ל מהני ס"ס משום א'. ובפרט לפמ"ש הד"מ באו"ח סי' תל"ט דהיכי דצריכין לדון על התחלת הריעותא לכ"ע מהני ס"ס מש"א א"כ הכא שפיר חשיב ס"ס וא"כ היכי שיש ס"ס להיתר ל"צ לברר כמ"ש כמ"פ ול"צ טעימת קפילא ועיין בשו"ת נוב"י מה"ק יו"ד סי' נ"ז ובש"פ. וגם יש בזה שאר היתרים שכ' בשו"ת הרמ"א סי' נ"ד ועיי"ש בשו"ת ד"ח סי' נ' ובסי' נ"א ועיין שו"ת מהרי"א הלוי סי' ע' וסי' קי"ג. ואף כו עתה שיצא קול יש לחוש לזה מפני חומר איסור מ"א. עכ"ז מפורש בש"ס חולין דצ"ז דטעימות קפילא מהני ודעת כמ"פ דקפילא ל"צ מסל"ת דחזקה לא מרע אומנתו חשוב כודאי ואף דשם עכ"פ ודאי נפל איסור לתוך התערובות והס' שמא נאבד היינו דיש ס' א"כ עכ"פ איתרע ח"ה דהא עכ"פ נפל איסור ונודע שיטת תוס' יבמות דפ"ב דל"ש בזה חזקה ומקצת פוסקים הבינו לפי שלא נעשה מההיתר עצם איסור. אך באמת מוכח דגם בב"ח ונשפך אסור אף דשם עיקר איסורו נולד ע"י טעם המעורב וע"כ צ"ל דכיון דעכ"פ נפל הורע חזקתו ואפ"ה סמכינן אקפילא מכ"ש הכא דלא ידענו אי נתערב כלל ול"ח הורע חזקתו א"כ בודאי דקפילא הי' נאמן א"כ מ"ל אם קפילא מבחין ע"י טעימה או ע"י חכמת הכעמי' אם מפריד חלקיו ואומר שאין בו שום תערובות מין אחר בודאי דגם בזה שייך הסברא דאומן לא מרע אומנתו ובודאי דמועיל

ואין לומר דחכמת הכעמי' ל"ח בירור וכדמצינו ביו"ד סי קפ"ז דאין להאמין לרופא עכו"ם ברדמ"ת אך ז"א א' דשם ג"כ מפורש דקודם שנתחזקה נאמן הרופא ועוד דשם כ' בח"ס דהרופא א"י לדון על גוף פרטי דאיכא גופא דלא מקבלי סמא אבל הכא דנתברר בחכמת הטבע דנוכל לידע כמה חלקי מורכב נמצא בכ"ד א"כ חשיב כאתמחי קמיע ובפרט דמצינו גם לענין היתר עגונה אף דעכו"ם ל"מ רק במסל"ת מ"מ אם יש טועין שיין מקוים מהממשלה מהני דחשיב כמו ערכאות ובודאי לא משקרי ואי דעכו"ם אינו בגדר עדור הא כבר כ' הר"מ ז"ל דבעדות עגונה ל"צ תו"ע רק בירור הדברים א"כ מהני עדות ערכאות ומכ"ש באיסורין דעדיף טפי כמ"ש החוו"ד סי' צ"ח בישוב שיטת הט"ז דשם בעגונה נהי דסגי בע"א עכ"פ בעי הגדה בב"ד והוא דומה לתו"ע ואפ"ה מועיל בערכאות מכ"ש לענין איסורין דל"צ הגדה בב"ד בודאי דמועיל ערכאות ואף דשיטת מקצת פוסקים דגם בקפילא בעי מסל"ת כמפורש בסי' צ"ח מ"מ כ' הט"ז דאם אין מודיעין לו שיש בזה נ"מ לענין או"ה דחשיב מסל"ת א"כ הכ"נ יש לשאול אותו אם אין בו תערובות שום דבר ול"ד לשאול על שומן חזיר ואף שכ' כמ"פ דבעי דוקא ידוע דלא מקבלי שוחדא מ"מ אם יכתוב לאיזה מקום בלי ידיעת הסוחר א"כ ליכא חשש קבלת שוחד ועי' שו"ת ח"ס אה"ע סי' מ"ג ובפרט דלשיטת כמ"פ כ"ז שא"י דמקבלי שוחד שפיר מהני אמירתן ורוב הפוסקים הסכימו דקפילא ל"צ מסל"ת ואדרבה במסל"ת ל"ח קפילא. ואף דמפורש בש"ע דעכשיו אין סומכין אטעימת קפילא מ"מ זה רק היכי דעכ"פ נפל בו איסור בודאי רק הס' שמא יש ס' א"כ עכ"פ חשיב איתרע החזקה א"כ שפיר אין סומכין אבל הכא דיש ס' שמא לא נתערב בו איסור כלל ויש חזקה להיתר ובפרט דיש ס"ס להיתר א"כ בודאי דיוכל לסמוך על אמירת הכעמי' אם יגיד שאין בו שום תערובות איסור רק שמן בומיל ויכתוב לו בלי ידיעת הסוחר אז בודאי שרי ובפרט שהוא הפ"מ כנלע"ד ברור בס"ד לדינא

בעה"ח ג' שלח תרנ"ח ראדמומישלא. והנני ידידו דו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן כח להרבנים המאה"ג חו"ב מוה' שמואל נייגרעשיל ומוה' נפתלי מיללער נ"י מוצד"ק גארליץ יע"א

בדבר שאלתם באשה אחת שיצא עליה קול שברחה עם ערל א' מבית בעלה ואח"ז באתה בחזרה ואח"ז ברחה פעם הב' עם הערל הנ"ל ושהתה עמו כז' חדשים ואח"ז בא בעלה לפני כבודם וסיפר להם שזי מ' העריל ברחה מביתו פ"א עם ערל א' והיה ידיעה ממנה