מהר"ש חלק א עז

באמת השטר נכתב כהוגן דבשעת מעשה לא הי' תנאי לפחות מהסכום הנכתב בשטר רק תנאי שיוכל לעשות קונדיגונו וזה התנאי נכתב בשטר א"כ אף דאח"כ ויתר לו מאה ר"כ מ"מ בזה לא איתרע כח השטר דבאמת השטר נכתב כהוגן א"כ על שאר השנים ליכא שום ריעותא בשטר ובפרט לפמ"ש הקצה"ח שם דטעמו של הרמ"א דבתנאי הלוה נאמן משום דלדבריו לא התחיל החיוב כלל ולא התחיל כח השטר כלל א"כ כ"ז שם דלדברי הלוה לא התחיל החיוב כלל אבל הכא עכ"פ הי' להשטר חלות על שנה הראשונה על סכום המבואר שם רק דטוען דאח"כ פקע חיובו שפיר י"ל דמוקמינן לי' בחזקת חיוב הראשון וכמ"ש הפמ"א בהא דכ' הט"ז בס' פרע לו מטבע מזויפת דחשיב א"י אם נתחייבתי ומביא ראי' מדברי המרדכי במכר לו טבעת ונמצא בזול ודחה הפמ"א דשם יש ס' על תחלת החיוב אבל כאן עכ"פ הי' עליו פ"א חיוב א"כ כל ס' שיסתפק בפרעון מוקמינן לי' בחזקת חיוב הראשון והארכתי בזה בחי' א"כ ה"נ כיון דעכ"פ אף לפי דברי השוכר הי' להשטר חלות בשנה הראשונה ולית בי' שום ריעותא א"כ מחילה הוי טענה גרועה ועכ"פ לא עדיף מטענת פרוע ויש שני דעות אי יוכל לחייב שבועה ועכ"פ בשבועה בודאי נאמן דהא לית לי' מיגו דפרעתי דהוי תוך זמנו א"כ בשבועה שלא מחל לו בודאי נאמן ויוכל לבטל השכירות

ובאמת הכא לא הוי נשבע ונוטל רק נשבע ונפטר דהא שבועתו הוא לבטל השכירות אף דכתבתי דבכה"ג חשיב השוכר מוחזק משום דהמשכיר אין לו קנין הגוף מ"מ כ"ז שאינו משלם בודאי דל"ח מוחזק ונאמן בשבועתו שלא מחל די"ל עכ"פ שניהם לא חשיבי מוחזקים כמ"ש הנוב"י דמוציא השטר נהי דל"ח מוציא מ"מ ל"ח מוחזק ג"כ עיי"ש היטב ואם יהי' בזה הדין עד המסייע פוטרו לפע"ד יש לפוטרו משבועה מ"מ עכ"פ יש דעת כמה פוסקים דעכ"פ צריך לקב"ח דמזה אין עד המסייע פוטרו הגם יש בזה הרבה דעות אבל עכ"פ בכה"ג נלע"ד דיש לחייב את המשכיר עכ"פ קב"ח שלא ויתר לו על ג' שנים הנשארים ואולי צריך לישבע כפי ראות עיני המורה. אבל בשבועה עכ"פ לע"ד בודאי דנאמן כן נראה לע"ד ברור להלכה ולמעשה

בעה"ח אור יום ד' ר"ח חשון תרנ"ה לפ"ק פה"ק ראדמישלא. הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן כד להרב החריף ובקי המפורסים החו"ע וכו' כש"ת מוהר"ש וואגנער ז"ל מוצד"ק בילגורייא במדינת רו"פ

בדבר שאלתו באשה אחת שאחר לידתה נקובה ערך ששה שבועות טבלה ושימשה בליל טבילה וראתה בשעת תשמיש ובאתה לפניו לעיין בדינה ושואל רו"מ אי אסורה לשמש בליל טבילה עכת"ד. והנה לכאורה הדין מפורש בש"ע דבראתה פ"א בליל טבילה אסורה לשמש בליל טבילה שני' כדין הרואה בפ"א דחוששת עכ"פ. אך לכאורה יש כאן היתר דהא הוי בימי טוהר ומפורש בש"ך ז"ל דבימי טוהר ל"ש הדין דרדמ"ת ולכאורה נראה דכיון דאף בראתה ג"פ אינה חוששת בימי טוהר מכ"ש דבשביל ראי' דפ"א דקיל טובא בודאי א"צ לחוש

לכאורה י"ל דנודע קושית המפורשים דאמאי ברמ"ת בימי טוהר ח"ח הא קיי"ל מעון א' הוא וא"כ כיון דרדמ"ת בימי טוהר איתחזק דגם אח"כ תראה וכ' בשו"ת נוב"י מהד"ת סי' צ"ה ובסד"ט סי' קפ"ז דכיון דרדמ"ת איסורו משום וסת וקיי"ל דמימי טהרה לימי טומאה לא קבעה וסת. ובאמת בשו"ת ח"ס סי' קמ"ג תמה ע"ז דהא קיי"ל דגם בימי עיבור והנקה לא קבעה וסת לענין דנעקר בפ"א ואפ"ה קיי"ל דגם בימי עיבור שייך דין דרדמ"ת והטעם דעכ"פ למיחש צריכה וה"ה במימי טוהר קיי"ל כדעת הראב"ד דנהי דא"ק מ"מ צריכה לחוש וא"כ אמאי אינו נוהג בימי טוהר דין דרדמ"ת. ובאמת י"ל דכונת הש"ך היכי דלא בדקה א"ע מקודם תשמיש דבאמת דעת הראב"ד ז"ל דהיכי דלא בדקה א"ע קודם תשמיש ל"ש דין דרדמ"ת מטעם דהוי סד"ר ותולין דהי' הדם מקודם תשמיש וביארתי בתשו' דעפמ"ש בפתיחת הפמ"ג לטריפות דהיכי דמקודם הי' קדירות איסור וקדירות היתר ונפל איסור ל"א מהם ומעיקרא הוחלטנו שלתוך האיסור נפל ואח"ז נפל איסור לקדירות היתר ואם גם איסור הראשון נפל יש עכשיו שיעור ביטול אמרי' סד"ר להקל ונשמע דאף דהוחזקנו ע"ע שנפל לקדירות איסור ואמרנו דקדירה שני' הי' מותר מ"מ עתה אמרי' להיפוך דע"ע הי' איסור כדי שעכשיו יהי' מותר וה"ה הכא אף דקודם תשמיש הוחזקנו אותה בטהורה ועכשיו נצטרך לומר דע"ע היתה אסורה מ"מ מחזיקין איסור למפרע כדי שעכשיו תהי' מותרת. ואף להחולקים ע"ד הפמ"ג הנ"ל עיין בפמ"ג בשפ"ד סי' קי"א ס"ק י"ח ובשו"ת טוטו"ד מהד"ת סי' א' משום דהוי נגד החזקה וה"ה בדינו של הראב"ד דכיון דהותרנו לה לשמש והוחלטנו מכח החזקה דודאי טהורה היא א"כ עכשיו אאפ"ל להיפוך ואף בסד"ר נגד החזקה אזלינן לחומרא. מ"מ י"ל דכ"ז דוקא כשהיא בימים שראוי לטומאה. אבל בימי טוהר דאז ל"ש לומר דכבר הוחזקנו אותו בחזקת טהורה דבאמת לא הי' שום נ"מ בשום פעם אי תראה א"כ ליכא ח"ט הסותרת ושפיר י"ל דבלא בדקה לפני תשמיש תולין שהדם הי' מקודם תשמיש ואף לפמ"ש ה"ג רח"כ הובא בשו"ת נוב"י מה"ק יו"ד סי' ס"ג דגם בימי טומאתה שייך ח"ט דהוי חה"ג שלא ראתה ע"ע וא"כ י"ל דגם בימי טוהר שייך חזקה זו מ"מ בימי טוהר דשכיח דמים א"כ איתרע חזקתה ועיין בס' נתיבות לשבת דכ' דמש"ה אינה טובלת בכמ"ק עד ס פ' לפי שאותן ימים הוא בחזקת רואה והוי נגד ח"א דל"ש ת"י התוס' גיטין ד"ב דאינה בחזקת רואה וה"ה הכא י"ל כן

נחזור להנ"ל דהח"ס כ' דבאמת דעת הט"ז דבשביל חשש וסת שא"ק אין אוסרין לבעלה וא"כ לכאורה הי' אפ"ל דבימי עיבורה דא"ק וסת רק דחוששות א"כ לא יהי' שייך דין דרדמ"ת דבשביל חשש אין אוסרין לבעלה רק דכיון דיש כמ"פ דס"ל דקבעה וסת בימי עיבורה מש"ה אוסרין אוסרין אותה לבעלהאבל בימי טוהר דלכ"ע לא הוי וסת קבוע רק חששא בעלמא כ"ע מודים דבשביל חשש אין אוסרין אותה לבעלה. א"כ הי' אפ"ל דרק היכי שראתה כבר ג"פ ואנו רוצים לאוסרה לבעלה שפיר י"ל דבשביל חשש וסת שא"ק דימי טוהר אינה נאסרת לבעלה אבל הכא דרק פ"א ראתה ועדין אין אנו רוצים לאוסרה רק לחוש פ"א שפיר י"ל דגם בימי טוהר חוששת. אך באמת י"ל דשפיר א"ח דהא קיי"ל דדוקא וסת כזו דבג"פ יהי' קביעות אז בפ"א חוששת עכ"פ אבל היכי דבג"פ לא יהי' קביעות אז בפ"א א"ח מש"ה בוסת דקפיצה א"ח לפ"א וגם בימי עיבור והנקה דעת הנקה"כ דא"ח לפ"א וגם בוסת מ"ת דעת הש"ך דמש"ה א"ח לפ"א דהוי כמו וסת דקפיצה וה"ה לענין וסת דימי זיבה כ' הנוב"י דכיון דימי זיבה א"ק וסת נהי דמיחש מיחשא מ"מ זה רק בג"פ וה"ה בימי טוהר דלא הוי רק חשש בודאי בפ"א א"צ לחוש וא"כ דוקא היכי דכבר ראתה ג"פ אז יפה הקשה הח"ס דכיון דאז עכ"פ צריכה לחוש לוסתה א"כ תאסר ומש"ה מוכרח הח"ס לחדש דבשביל חשש אין אוסרין אותה אבל הכא דראתה רק פ"א א"כ אף דל"ש בזה סברת הח"ס דהא אין אנו רוצים לאוסרה מ"מ