מהר"ש חלק א עד

דס' צדדין וס' טבילה גורם ועיין שו"ת ח"ס סי' קפ"ג שמצדד הרבה בההיתר דניתלי בליל טבילה ומצרף שם ההיתר דיש לה וסת עם שהי"ל תשמישין של היתר. א"כ בנ"ד שייך ההיתר דהוחזקה בביאת של היתר ונהי שהי' בבעל אחר מ"מ כ' לעיל דחשיב ח"ה דלחומרא ל"א אין כל האצבעות שוות ושוב היכי דאין לתלות השינוי מחמת הרשות שפיר מחזיקין מרל"ר וגם יש לה וסת וגם דהרגישה כאב וי"ל לענין איסור דרדמ"ת דקיל י"ל כאב כמכה והעיקר די"ל שכבר הי' הדם קודם תשמיש א"כ בודאי יש לתלות בליל טבילה וי"ל דמותרת לשמש בליל ב' של הטבילה ועכ"פ יכולה לסמוך ארופא כיון דלא נתחזקה עדין לראות בכל התשמישין להתיר השימוש בליל ב' של הטבילה וגם בבדיקה קודם תשמיש ואחר תשמיש דעכ"פ חשיב נולד ריעותא ול"ג ממצאה במופלג מתשמיש שכ' החוו"ד דאף באשה שיש לה וסת מ"מ צריכה פ"א לשמש בבדיקה א"כ יש לנו כמה צדדי היתר

עוד י"ל בנ"ד הואיל שכבר דרשה ברופאים ולפי"ד הרופאים שנתרפאה ותולין סיבת הדם מחמת כי לא הי"ל בנים מבעל ראשון קצר המקום להכניס שם האבר ומחמת שהולך בדוחק מחכך הרבה ומוציא דם ועי"ז מרגשת הכאב ובאמת עפי"ד הרופא א"א לאסור דאינו אומר אי החיכוך מוציא דם מהמקור שמא הוא מצדדין אך מ"מ עתה מחליט שכבר נתרפאה אך י"ל דאחר שנחזקה באיסור י"ל דרופא נכרי א"נ כמ"ש דהרופא לא משוי רק לס' ורק בפק"נ ס' פק"נ נמי דו"ש אבל הכא א"י להגיד רק על כוללת העולם שיוכל להיות במציאות שע"י סיבה כזו מביא דם ובזה תתרפא אבל על גוף פרטי א"י לדון דאיכא גופא דלא מקבלי סמא ועיין בח"ס שהאריך בזה. ואף דלכאורה הי' אפ"ל דכיון דעכ"פ הרופא משוי לס' א"כ רדמ"ת דהוי רק איסור דרבנן ניתלי להקל מ"מ ז"א דחוץ מזה דדעת החמ"ח בסי' קי"ט דרדמ"ת הוי ד"ת וכ' הח"ס שאפשר לצמוח מזה איסור כרת היינו אי תרגיש באמצע תשמיש והוא יפרוש באבר חי. גם כיון שכבר הוחזק איסור דרדמ"ת רק שס' שמא נתרפאה א"כ הוי לי' סד"ר נגד ח"א ואזלינן לחומרא אבל לעולם י"ל דעכ"פ דיבור הרופא עכ"פ משוי לס' ועיין שו"ת ח"ס סי' קע"ה שהאריך בזה ועכ"פ דיבר הרופא לס' יחשב ועיי"ש בסי' קנ"ח שצירף ג"כ קצת עפי"ד הרופא ונהי שכ' דאין להקל מטעם סד"ר נגד ח"א אך הכא דיש עוד כמה ס' להקל ולומר שלא התחיל האיסור שפיר עכ"פ ל"ח ח"א וכמש"ל שחזקה אינו רק בדבר ברור א"כ יש לסמוך אדיבר הרופא דמשוי לס' ול"ש לומר דהוי ח"א דעכ"פ אינו דבר ברור שהתחיל האיסור ועיין בס"ט שמביא דברי הרדב"ז דאם כל ימי' שימשה בלי צער ועכשיו בצער יש לסמוך ארופא ומותרת לשמש פ"ד. כללו של דבר דבנ"ד יש כמה צדדי היתר. א) שיטת המרדכי דביש לה וסת שלא בשעת וסתה ל"ח כלל רדמ"ת. ב) שי"ל לענין רדמ"ת דרבנן מהני כאב כמכה וכיון שהרגישה צער בשעת תשמיש י"ל דאינו מהמכה. ג) הואיל שהוחזקה בבעל הא' בביאת של היתר ולפמ"ש הוי כהוחזקה בבעל זה בביאת של היתר ויש בזה דעות להקל. ד) הואיל שב"פ לא בדקה א"ע קודם תשמיש א"כ דעת הראב"ד להקל ולשיטת המנ"י היכי דלא בדקה כ"ע מודים דאין הביאות מצטרפות. ובפרט ביש לה וסת כ' לעיל דאף הש"ך מודה שהראיה שהי' בלי בדיקה אינו מצטרף וגם בהוחזקה בביאת של היתר לכ"ע הראיה שהי' בלי בדיקה אינו מצטרף כמש"ל. ה) מצד שי"ל דליל טבילה גורם ובכה"ג מכל הני היתרים עדיפי מההיתר דדם בתולים דמצרף בשו"ת נוב"י סי' צ"ב ובשו"ת ח"ס סי' קפ"ג עם היתר דליל טבילה והח"ס מצרף היתר זה לשאר היתרים. ו) מצד דיבר הרופא דמשוי עכ"פ לס' ונהי דאין להקל בדרבנן מטעם ס' דהוי נגד ח"א

אבל בצירוף כל הנ"ל א"כ הוי לי' ס"ס בדרבנן דמהני אף נגד ח"א. ובפרט דעכ"פ מחמת כל הני ס' עכ"פ ל"ח ח"א גמור דחזקה בעי דבר ברור וכיון דליכא בירור שהתחיל האיסור שוב י"ל עפי"ד של הרופא דמשוי עכ"פ לס' ולהקל מטעם סד"ר. ובפרט שהוא מקום עיגון דקשה גירושין ואף דהכא אפשר בבדיקה דאף לשיטת רש"י מהני הכא בדיקה בבעל ראשון. א) מחמת שהרגישה צער וכאב מפורש בש"ע דמהני בדיקה. ב) כיון די"ל מקודם התשמיש בא כ' לעיל דע"י בדיקה בודאי מותרת. ג) עפי"ד הרופא שאומר שנתרפאה עכ"פ מהני בדיקה אף בבעל ראשון וכמ"ש בשו"ת ח"ס סי' קע"ה בשם שו"ת עבוה"ג. עכ"ז גם הבדיקה קשה מאד ע"כ נלענ"ד להלכה דעכ"פ לע"ע מותרת עוד לשמש פ"א אך לא תשמש בליל טבילה ורק בליל שניה של הטבילה וג"כ רק אם תבדוק א"ע לפני תשמיש ואחר תשמיש אולי יעזור הש"י שתתרפא מחוליה והש"י יצילנו משגיאות. אך ת"ל נתרפאה האשה ויצא דברינו בהיתר כנלענ"ד ברור בס"ד לדינא

באעה"ח ג' פנחס תרנ"ט לפ"ק פה ראדאמישלא. הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל סימן כג להרב הגדול חו"ב המפורסים וכו' כש"ת מהו' מנחם מענדל נ"י מוצד"ק קלאסנע יצ"ו

ע"ד שאלתו באחד ששכר חזקת אוראנדע על ששה שנים והשכירו לאחר על משך זמן הנ"ל ועשה עמו שטר ע"ז עפ"י נימוסיהם ונכתב שם שרשות ביד השוכר הנ"ל לעשות קונדיגונג אחר כלות שנה הראשונה וכן עשה השוכר ועשה קינדיגונג בזמן הנ"ל ואח"ז נתפשרו ונתן לו הנחה על שתי שנים חמשים ר"כ לשנה. ועתה יש טו"ת ביניהם השוכר טוען כי הבטיח לו על שלשה שנים הנשארים ליתן לו הנחה מאה ר"כ לשנה ומבקש הנחה מאה ר"כ לשנה והמשכיר טוען כי אמר לו בפירוש שעל שלשה שנים הנשארים לא יתפשר עתה כי מי יודע כמה יהיה אז שיווי האוראנדע וע"א מעיד כי הי' בעת אשר עשו ת"כ מחודש ואמר כי השוכר ביקש הנחה גם על ג' שנים הנשארים והמשכיר לא הסכים לזה כי אמר כי עוד חזון למועד לדבר מזה המשכיר טוען כי יחזור לו הסך מאה ר"כ שהניח לו על השתי שנים כי רימה אותו כי אמר לו כי העסק לא שוה ולסוף נתברר כי השוכר עוד מרויח בהעסק והשוכר טוען כי באמת לא הי' שוה רק אח"כ נזדמן לו שוכר טוב על השענק לאחדים ומזלו גרם. ע"כ תורף טענותיהם בקצרה

הנה מה שהאריך דהריוח שייך להשוכר הוא דבר פשוט דל"ש בזה כיצד הלה עושה סחורה דהא עיקר השכירות היה על ריוח דבשלמא בשכירות בית דעיקרו לדור בו שפיר יש מקום לומר דלא השכירו רק שידור בו הוא אבל אם משכירו לאחר ומרויח בו וי"ל דהוי שכירות בטעות אפ"ה כ' דהיכי שיש לו רשות להשכירו ההוספה שלו אבל בדבר שעיקר השכירות להרויח במכירת משקים א"כ מה לו למשכיר אם מרויח ע"י מזיגתו או ע"י שהשכירו לאחר ובפרט דאפי' אם נימא דגם בכה"ג שייך הסברא מ"מ י"ל דוקא במשכיר לו דבר שגוף הדבר הוא של המשכיר כמו פרה דגם אחר שהשכירו מ"מ נשאר לו זכות בגוף הדבר שאחר כלות זמן שכירות יחזור לרשותו בכה"ג י"ל דאם מגיע ריוח מעלמא שייך למי שהגוף שלו אבל בדבר שגוף הדבר שייך להאדון והראשון לא היה לו הדבר רק בזכות שכירות להרויח ואחר שהשכירו לאחר נסתלק הוא לגמרי מן הדבר ולא נשאר לו עוד שום זכות לא בגוף ולא בהפירות דהא לא יחזור עוד בשום פעם לרשותו בכה"ג בודאי כל ריוח שמגיע מזה הוא של שוכר השני