מהר"ש חלק א עב

בסברת האוסרין דכיון שהותרנו לה לשמש משום ח"ט בלי בדיקה א"כ החזקה מסייע דבא אח"כ בשעת תשמיש וחזקה לאיסור אף בדרבנן לחומרא. אך שי"ל נהי דהותרנו לה לשמש משום ה"ט זה רק כ"ז שלא ראינו ריעותא אבל הכא שיש דם לפניך שוב איתרע החזקה ויש להקל בדרבנן אך באמת ילפינן מנגע דחזקה דהשתא לגבי חזקה דמעיקרא כמאן דליתא ושוב יש להחמיר אך באמת בתרל"ר בתר חזקה דהשתא אזלינן ועי' תוס' כתובות דע"ו שהקשה גבי מומין נימא תרל"ר ועיי"ש בפנ"י ועי' תוס' כתובות ד"ט בהא דכ' דחה"ג עדיף מח"כ לכהונה והקשה דנימא תרל"ר ועיי"ש בהפלאה ועי' חו"מ סי' ל"ד ובקצה"ח ונה"מ שם. ועפ"ז י"ל דבלא הוחזקה בביאת היתר א"כ שפיר מחמירין אף בלא בדקה דח"ט מסייע דהשתא בא הדם בשעת תשמיש ואף שהרי דם לפניך מ"מ חזקה דמעיקרא עדיף אבל בהוחזקה בביאת של היתר א"כ שפיר בלא בדקה נהי שח"ט מסייע שהיה בשעת תשמיש מ"מ כיון דח"ט איתרע שפיר אזלינן בתר ח"ה לבעלה ותולין שהדם הי' קודם תשמיש וז"ב א"כ לפמש"ל דאף בהוחזקה בביאת של היתר בבעל אחר מ"מ חשיב ח"ה דהאשה יש לה ח"ה לשמש עם בעלה וכיון דלחומרא ל"א אין כל האצבעות שוות והיכי דא"א למיתלי השינוי ברשות שפיר מחזיקין מרל"ר ושפיר חשיב ח"ה ושוב עכ"פ בלא בדקה ל"ח בכלל רדמ"ת וז"ב. נשמע דאף א"נ דאף בהוחזקה בביאת של היתר חשובה רד"מת מ"מ בלא בדקה לפני תשמיש בכה"ג כ"ע מודים לסברת הראב"ד דל"ח רדמ"ת ובאמת י"ל דאף כונת הראב"ד הוא רק בהוחזקה בביאת של היתר ול"ג ונישאת ואף דבבעל שני הו"ל ריעותא אתחלת הנשואין וא"כ אמאי נקט ושלישית אך מזה ראי' למש"ל דמחזיקין ההיתר מבעל לבעל ובאמת י"ל בהא דפירש"י לאו בבתולה מיירי זה הכונה דהיה קשה לו לרש"י למה נקט ושלישית הא אפשר לצרף גם ביאה הראשונה ונהי דהיה בלי בדיקה מ"מ ח"ט מסייע דהיה בשעת תשמיש ולזה כ' דלא מיירי בבתולה ונתקלקלה בתחלת הנשואין ז"א דבכה"ג גם ביאה הראשונה הי' מצרפין רק דמיירי בדם נדות היינו שכבר כלו בתוליה ואח"ז הוחזקה בביאת של היתר ונתקלקלה אח"כ דאז שפיר תשמיש בלי בדיקה לא מצטרף ולכן בעי ושלישית דחזקת דם לפנינו מסייע לח"ה דודאי היה מקודם יצא דבהוחזקה עכ"פ בביאת של היתר בבעל אחר ג"כ ל"ח ראתה דם מחמת תשמיש היכי דשימשה בלי בדיקה וז"ב

עוי"ל דאף א"נ דגם בתשמיש בלי בדיקה חשיבה רדמ"ת מ"מ י"ל דעכ"פ מועיל בדיקת שפופרת אף בבעל ראשון אף לדעת רש"י דהנה בסברת הראב"ד כ' בח"י דעפמ"ש בס' הרזה דמש"ה בא"י אי וסתה קודם הנץ או אחר הנץ דאינה נאסרת רק ביום וכ' שם דקביעות הוסת ל"ח רק בדבר ברור וכיון שיש ס' שמא אחר הנץ א"כ לא הוי בירור דאותן הג' פעמים ראתה קודם הנץ א"כ שוב א"א להחזיק מזה וסת אלהבא דקביעות הוסת בעי שעכ"פ על אותו זמן יהי' בירור עיי"ש א"כ לפמ"ש בשו"ת עט"ח ובהג"ה לאה"ע דחזקה דמעיקרא שיש חזקה דהשתא נגדו נהי דילפי' מנגע דחזקה דמעיקרא עדיף מ"מ לא חשיב בירור ול"מ בד"נ עכ"ד א"כ כיון דעיקר איסור דין דראתה דם מחמת תשמיש הוא מטעם וסת בעי שיהיה בירור גמור שאותן הג"פ הי' הראיה בשעת תשמיש א"כ בלא בדקה כיון שי"ל שהדם היה מקודם נהי שח"ט מסייע שהיה בשעת תשמיש מ"מ כיון שיש דם לפניך ונהי דחזקה דמעיקרא עדיף מ"מ ל"ח בירור ול"מ בד"נ א"כ ה"ה דל"ח וסת דוסת אינו נקבע רק בדבר ברור

אך כ"ז א"נ דאיסור דרדמ"ת הוא מדין וסת אבל א"נ כמ"ש החו"ד דהוא חולי הממלאה ונופצת א"כ אזדא ד"ז. והנה החו"ד כ' דלענין חולי הממלאה ונופצת אם הדם בא מהמקור צריכה לראות בכל האצבעות ובשפופרת ג"כ אך אם הוא מדין וסת י"ל דאין כל האצבעות שוות ושפופרת ל"ד לאצבע הבעל מש"ה ע"י שפופרת נתברר רק דאינו מהמקור מחמת חולי אבל עדיין יש חשש שמא הוא מהמקור מחמת וסת והא דלא ראה בשפופרת לפי של"ד לאצבע. ועפ"ז א"ש הא דפריך הש"ס ותבדוק בבעל א' ומשני לפי שאין כל האצבעות שוות ולשיטת רש"י הקושיא דיועיל בדיקה ולא א"ש התירוץ ונדחקו המפורשים דלפי שיש לה היתר לבעל ב' אין מתירין הבדיקה והעיקר חסר מן הספר

ולפ"ז א"ש דאין כל האצבעות שוות היינו הכונה דשפופרת ל"ד לאצבע א"כ ל"ח בירור ע"י בדיקה. ולפ"ז דבאמת החשש דמחמת חולי הממלאה ונופצת אזדא ע"י שפופרת דאינו מהמקור רק שיש חשש מחמת וסת וכיון דליכא חשש רק מחמת וסת א"כ שפיר בלא בדקה ל"ח רדמ"ת כיון שי"ל שהדם היה קודם תשמיש וחזקה דאיתרע ל"ח בירור שוב ל"מ לקבוע עי"ז וסת דוסת ל"ח רק בדבר ברור. נשמע דעכ"פ בראתה ג"פ בלי בדיקה עכ"פ מועיל בדיקה בבעל הא'. ולפ"ז א"ש הכא דנקט משמשת פ"א וב' וג' וקשה אמאי לא מצטרף הראשונה וע"כ דהיה בלי בדיקה א"כ ע"כ דשאר הביאות הי' בבדיקה ושפיר ס"ל לרש"י דבבעל הא' ל"מ בדיקה וז"ב. ועפ"ז י"ל שיטת הראב"ד ז"ל שכ' דבזה"ז שהחמירו בחומרא דר"ז דטיפת דם כחרדל יושבת ז"נ ל"מ בדיקת שפופרת ודבריו צע"ג. כמו שהעיר הנוב"י והח"ס והארכתי בזה

ועפ"ז י"ל דהנה באיסור דין דרדמ"ת יש ב' חששות אן משום חולי הממלאה ונופצת ובזה יש חשש איסור ד"ת ב) לפי שקבעה וסת למעשה התשמיש ע"י חימוד ולא הוי רק איסור דרבנן דהוי וסת גרוע וחוץ לזה באשה שיש לה וסת א"נ דקבעה וסת למעשה התשמיש א"כ יהיה סתירת וסת הראשון א"כ חזקת הוסת מגלה שהיה דם צדדין ול"ש לומר דהוי נגד הרוב דאם בא בסיבת התשמיש יוכל להיות שמחמת חיכוך נגעה בצדדין כמ"ש בהג"ה אמ"ב וגם כמ"ש כמ"פ דאם אבר התשמיש היה בפנים חשיב כלקח במקום הקביעות א"כ מכח חזקת הוסת אזדא לה החשש דרדמ"ת אך החולקים על המרדכי ס"ל דעכ"פ יש חשש דממלאה ונופצת אך ע"י בדיקת שפופרת נסתלק עכ"פ החשש דממלאה ונופצת כמ"ש בחוו"ד סי' קפ"ז דבזה צריכה לראות בשפופרת ג"כ ורק שי"ל דנשאר חשש דוסת כמ"ש החוו"ד ובזה אין ראי' מבדיקת שפופרת די"ל דבשפופרת ליכא חימוד שוב לענין זה כיון דברוב נשים שיש להם וסת ליכא חששה זו א"כ גם במיעוט נשים שאין להם וסת ונשאר חשש דראתה מחמת וסת התשמיש ובזה אין ראי' מבדיקת שפופרת מ"מ כיון דחשש וסת גרוע הוי רק דרבנן וברוב נשים ליכא חששה זו א"כ בשביל מיעוט נשים ל"ג איסור אחר בדיקת שפופרת. ובזה י"ל שיטת רש"י דס"ל דבאשה שאין לה וסת יש לחוש מחמת חשש חימוד של וסת דבזה אין ראי' מבדיקת שפופרת מש"ה ל"מ בדיקה בבעל ראשון אבל באמת באשה שיש לה וסת מודה רש"י דמהני בדיקה בבעל ראשון דלענין חשש דממלאה ונופצת מהני הבדיקה ולענין חששא דוסת שוב חזקת הוסת מגלה שהוא דם צדדין וכן כ' בשו"ת ח"ס סי' ק"ס דבאשה שיש לה וסת מהני בדיקה בבעל ראשון. יצא דאם לא היה ראי' מחזקת הוסת דלא קבעה וסת אחר לא הי' מועיל בדיקת שפופרת כקושית החוו"ד והנה בהא דחומרא דר"ז כ' כמ"פ לפי שאין בקיאין בין ימי נדה לימי זיבה ותמיד יש לספק שמא ע"ע הי' ימי זיבה ועכשיו מתחיל תחלת נדה וגם שמא עומדת בימי זיבה הסותרת וגם על טיפה אחת צריכה ז"נ כמ"ש בב"י סי' קפ"ג

ונודע דלדינא דהש"ס לא היתה קביעת וסת לא בימי נדה ולא בימי זיבה. אך עכשיו כ' הרמב"ן דקובעת וסת אף בימי נדה וזיבה דשמא תחלת ראיתה היה בימים שא"ר לקביעות וסת ועכשיו תחלת נדה הוא ועי' בס"ט ובחוו"ד סי' קפ"ד וסי' קפ"ט. נשמע דעכשיו לפי שאין בקיאין בין ימי נדה וזיבה כל הוסתות הם רק