מהר"ש חלק א עא

ל"צ בדיקה לפני תשמיש מ"מ אם פ"א מצאה דם אחר תשמיש אף במופלג מהתשמיש עכ"פ אסורה לשמש אח"כ בלי בדיקה רק באשה שיש לה ווסת סגי אח"כ בדיקה בתשמיש א' ובאשה שאין לה ווסת בעי בדיקה בג' תשמישין וזה כונת הש"ס ראתה דם מחמת תשמיש הייני בלי בדיקה א"כ ביאה זו לא מצטרף ורק משמשת ג' פעמים אח"כ בבדיקה לפי דמיירי לשיטת הראב"ד באשה שאין לה ווסת ואם ראתה בג' פעמים נאסרה יצא דלשיטת הראב"ד הפי' בש"ס דביאה ראשונה אינו מהמנין לפי שהי' בלי בדיקה. ובאמת בהא דמתירין לבעל שני לפי דאמרי' אין כל האצבעות שוות כ' הסה"ת והסמ"ג הטעם משום ס"ס והנה הרשב"א דייק מזה דבס"ס ל"צ לברר והנוב"י כ' די"ל לפי שא"א לברר רק ס' א' הייני הס' דמן המקור ואח"ז כ' דאפשר לבדוק בג' שפופרת ושוב יהי' בירור גמור אך כ' הטעם דס"ס בדרבנן א"צ לברר עיי"ש והנה לפ"ז דהפי' בש"ס ושלישית היינו בלי תשמיש הראשון והטעם לפי שהי' בלי בדיקה וא"כ הי' הו"א דעכ"פ אחר שנתחזקה באיסור בבעל ראשון נהי דמתירין לבעל שני מטעם ס"ס מ"מ חשיב כנולד ריעותא ועכ"פ תהי' אסורה לשמש עם בעל שני בלי בדיקה כמו במצאה במופלג מתשמיש ושוב יצטרף גם ביאה ראשונה וא"כ יהי' חילוק בון בעל ראשון דבראשון אינה נאסרה רק בד' ביאות ובבעל הב' סגי ב' ביאות חוץ תשמיש ראשון וע"ז כ' רש"י דבכולהו גרסינן ושלישית דהייני דמתירין לבעל ב' בלי בדיקה והטעם דקיי"ל אין מחזיקין ריעותא מרל"ר וכ' החוו"ד בסי' ק"ה ובמק"ח סי' תס"ז דהיכי דאפשר למיתלי הריבותא בהמקום אין מחזיקין מרל"ר וא"כ זה כונת הש"ס דאפ"ל שאין כל האצבעות שוות וכיון שאפשר לתלות הריעותא באצבע זה שוב אין מחזיקין ריעותא מרל"ר ושוב מותרת לשמש בלי בדיקה ושוב ביאה ראשונה אינו מצטרף ושוב בעי ג"פ בלי תשמיש הראשון ושפיר גרס בכולהו ושלישית וז"ב בס"ד

נשמע דרש"י ס"ל כשיטת הראב"ד דבלא בדקה ראיה הראשונה אינו מצטרף דא"נ כשיטת הר"מ א"כ הפי' ושלישית הייני בצירוף ראי' ראשונה א"כ פשיטא דבכולהו בעי ג"פ וע"כ דקאי בשיטת הראב"ד ומחדש דבכולהו אין הראיה הראשונה מצטרף. ועכ"פ אף די"ל דלשיטת רש"י רישא דברייתא ג"כ מיירי באשה שיש לה ווסת דהא מפרש להך דאם יש לה ווסת דלא כפי' הראב"ד והמרדכי אבל עכ"פ נשמע דבאשה שיש לה ווסת היכי דלא בדקה לפני תשמיש אין הראיה מצטרף לענין איסור דרדמ"ת וכפי מש"ל וז"ב. עוד י"ל דאף א"נ דגם באשה שיש לה ווסת מ"מ ראיה הראשונה מצטרף ואף בלא בדקה מ"מ י"ל דנודע דעת מקצת פוסקים דכל איסור דרדמ"ת הוא רק היכי דלא איתחזקה בביאת היתר אבל היכי דכבר הי' לה ביאת של היתר ואח"כ נתקלקלה ל"ח בכלל רדמ"ת ובאמת רוב הפוסקים חולקים דאין חילוק ושיטת המקילין לפי שגרסי בש"ס נישאת ורדמ"ת מכלל דעיקר האיסור היכי שראתה תיכף בתחילת נישואין. ובסברתם י"ל עפמ"ש התב"ש בסי' כ"ט בהא דמים בראש ולא בדקו אי מוח מקיף דאסור ומשום דנולד ריעותא מחיים ל"א בתר חזקה וכ' התב"ש דזה רק לענין מים בראש דליכא ע"ז חזקה בתולדה כמ"ש התוס' דחשיב חזקה שלא נתבררה ורק משום חזקה דאתי מכח רוב וכיון דעכ"פ יצא מהרוב דרוב כשירות אין להם מים במוח וזו יצאה מהרוב דיש לה מים שוב י"ל דהי' באופן המטריף אבל לענין דרוסה דהוי חזקה בתולדה שפיר אף בעל הדורס ונולד ריעותא מ"מ אוקמי אחזקה דלא נטרפה אריעותא זו עיי"ש

א"כ ה"נ באמת י"ל לענין רדמ"ת כיון דהוי איסור דרבנן וחשיב ס' שמא מהצדדין דאף דרוב דמים מהמקור בא מ"מ כבר כ' בשו"ת טה"א דהיכי דבא הדם ע"י חיכוך מאבר התשמיש יוכל להביא מהצדדין ג"כ ובפרט דרוב נשים אין רדמ"ת א"כ י"ל דמהצדדין בא אך כיון דרוב אין רואין אף דם מהצדדין ושוב ע"כ יצא מהרוב א"כ שוב יש לחוש דהריעותא הוא הי' באופן האוסר היינו דם מקור אבל באיתחזקה בביאת היתר א"כ יש לה ח"ה לבעלה ושפיר אמרינן דנהי דנולד ריעותא ויצאה מהרוב עכ"פ מוקמינן אח"ה לבעלה ובודאי מהצדדין הוא ול"ש לומר דהוי נגד רוב דעדיף מחזקה ז"א דאם בא בסיבת התשמיש יוכל להביא מהצדדין כמו מהמקור ושוב מועיל החזקה וא"ש שיטת הסוברים דבאתחזקה בביאת של היתר ל"ח רדמ"ת ועי' בב"ח סי' קפ"ז שכ' דאף א"נ דבאתחזקה בביאת של היתר ל"ח רדמ"ת מ"מ כ' דאף באלמנה שניסת אם ראתה תיכף בתחלת נשואין חשיבה רדמ"ת ומפרש בזה מה שפרש"י בד"ה הרואה לאו בבתולה מיירי רק בדם נדות היינו דרש"י ס"ל דעיקר דין דרדמ"ת אינו רק בלא הוחזקה בביאת של היתר וא"כ הי' ס"ד דמיירי בבתולה שראתה תיכף אחר הנישואין וע"ז כ' דבבתולה תולין בדם בתולים רק דמיירי באלמנה שראתה תיכף בתחלת נישואין. והנה לענד"נ אף דהוחזקה בביאת של היתר בבעל אחר מ"מ עכ"פ לענין האשה יש לאוקמי אחזקתה שהוחזקה לשמש בהיתר ואף שכ' בשו"ת נוב"י אה"ע סי' ל"א דכמו דאין מחזיקין טומאה ממל"מ ה"ה דאין מחזיקין טהרה ממל"מ ומפרש בזה דברי הש"ס נדה ד"ד דמחלק בין ראה חי מבערב

אך כבר כ' החוו"ד ובמק"ח ומקורו מתוס' נדה דבאשה אין חילוק רשויות והכונה דא"א לתלות ראית הדם במקום וא"כ לפמ"ש כמ"פ דלחומרא ל"א אין כל אצבעות שוות וא"כ אין לתלות השינוי באצבעות ושוב שפיר מחזיקין ההיתר שהי' לה בבעל ראשון אבעל שני ושוב לא משכחת דינא דרדמ"ת רק בבתולה וראתה בתחלת נשואין. ובפרט לפמ"ש הל"ש בח"ד ס"ק ע"ב דבדרבנן אם נצמח קולא ע"י שנחזיק ממל"מ מחזיקין א"כ לענין רדמ"ת דהוי איסור דרבנן מחזיקין טהרה ממל"מ ועי' שו"ת מהרש"ם סי' קפ"ו וא"כ זה כונת רש"י לפי שס"ל דלא משכחת דין דרדמ"ת רק בלא היה ביאת היתר כלל וע"כ דמיירי בבתולה ונשמע מזה דאין תולין בבתולים כדעת החולקים דאי תולין בבתולים א"כ לא משכחת דין דרדמ"ת ברואה בתחלת הנישואין דאז תולין בבתולים ע"ז כ' רש"י דבאמת כ"ז שלא חייתה המכה תולין בבתולין רק דין דרדמ"ת הוא אחר שחייתה המכה היינו שהי' תשמיש א' בלי דם או אחר יב"ח דשיטת הר"מ דאחר יב"ח חין תולין בבתולים אף בלא הגיע זמנה לראות ועי' בסד"ט סי' קפ"ז. ואי דתיקשי דא"כ כיון דביאות הראשונות הוחזקנו בהיתר א"כ שוב לא נאסרה ז"א דדוקא באם הביאות היו בלי דם כלל אז חשיב נתחזקה בהיתר ושוב בראתה אח"כ תולין בצדדין אבל הכא דלא הי' ג' ביאות בלי דם נהי דהותרנו לתלות בדם בתולים ג"כ הטעם משום דרוב נשים אינן רדמ"ת אבל עכ"פ ל"ח הוחזקה בהיתר וודאי דיוכל להיות שגם מתחלה הי' דם נדות וכמפורש בסי' ק"צ לענין הא דתולין תחתון בעליון דבעי יודעת שלא נזדקרה ואף דבלמעלה מחגור מסתמא טהור מ"מ אם רוצין לתלות תחתון בעליון אם העליון ג"כ אין בירור ההיתר אין תולין מכ"ש הכא דהתליה בדם בתולים הוא ע"צ הדוחק עכ"פ ל"ח חזקה להיתר ועי' בס"ט שכ' דבספירת ז"נ אין תולין במכה דעכ"פ ל"ח ספורין לפנינו ועי' בחוו"ד סי' קצ"ו לענין רואה במ"ר שכ' כזה

נשמע דר"שי ס"ל כר"י דבאתחזק בביאת של היתר ואף בבעל אחר ל"ח רדמ"ת ולא משכחת דין דרדמ"ת רק בבתולה ולא הי' ביאה של היתר ואף דבתחלת התרנו לתלות בדם בתולים מ"מ ל"ח חזקה להיתר וז"ב. אך לדינא קשה לסמוך ע"ז דכל הפוסקים כ' כשיטת המרדכי והרשב"א דאף בהוחזקה בביאת היתר ונתקלקלה אח"כ מ"מ חשיבה רדמ"ת ונאסרה וכ"פ להלכה בש"ע סי' קפ"ז אך עכ"פ זה נ"ל ברור דעכ"פ בהוחזקה בביאת היתר ושימשה בלי בדיקה בודאי ל"ח בכלל רדמ"ת. דבאמת יפה כ' הראבד ז"ל דיש לתלות דהדם היה קודם תשמיש ובפרט א"נ דרדמ"ת הוא רק איסור דרבנן ורק שי"ל