מהר"ש חלק א ע

א"צ ליתן על הוצאות התיקון הואיל שהוא מקום דחוק א"כ היכי דא"ר להתפלל שמה בכה"ג פשיטא דיכולין למוכרו כדי להתפשט קדושתו על המעות כמ"ש הר"ן דמגוף הבהכ"נ א"א להפקיע הקדושה רק בתחלה יתחללו הקדושה על המעות ומהמעות פקעה הקדושה בכדי ע"י זט"ה ואח"כ פקעה הקדושה ע"י זט"ה כד"ת כנלענ"ד ברור בס"ד לדינא ויען שהדבר חמור לזה ימחול לעיין בזה ואם יסכים להתיר אזי יוכל לצרף גם דעתי

בעה"ח ד' תרומה תרס"ב לפ"ק פה"ק ראדמישלא. הנני ידידו מחו' הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן כב

בדבר השאלה באשה אחת שדרה עם בעל כ' שנים ולא זכתה להבנות ממנו ונתאלמנה ואחר זה ניסת לאיש ותיכף בביאה ראשונה שהי' בלי בדיקה לפני תשמיש הרגישה כאב בשעת תשמיש מצאה דם על הכתונת שלה. ואח"ז טבלה ושימשה בליל טבילה ג"כ בלי בדיקה לפני תשמיש כי לא ידעה שצריכה בדיקה והרגישה ג"כ כאב גדול ומצאה דם על הסדין וטבלה פעם ג' ובדקה א"ע קודם תשמיש והיתה נקיה ומצאה דם אחר תשמיש ג"כ על הכתונת ובפעם הג' הרגישה ג"כ כאב גדול בשעת תשמיש והאשה הנ"ל יש לה וסת קבוע לראיית נדה וכל תשמישין שלה הי' שלא בשעת וסת ואח"ז שאלה לדיין אחד והורה לה כי צריכה לדרוש ברופאים ולפי"ד הרופא יש לה איזה חולאת בהאם ועשה לה רעפעראציע ולפי"ד הרופא ברור לו כי עכשיו עוד לא תראה ויש להסתפק בכ"ז אי יש להתירה לשמש עוד עם בעלה. זה תורף השאלה

הנה מקור הדברים בש"ס דנדה דס"ו ת"ר הרדמ"ת משמשת פ"א וב' וג' מכאן ואילך לא תשמש עד שתתגרש ותינשא לאחר ניסת לאחר וראתה דם מחמת תשמיש משמשת פעם אחת וב' וג' מכאן ואילך לא תשמש עד שתבדוק את עצמה עכ"ל הש"ס. והנה המעיין בש"ס הנ"ל קשה לי דברי רש"י בד"ה הרואה דם ופירש"י לאו בבתולה קמיירי אלא בדם נדות. מה כונת רש"י בזה הא ע"כ הפי' בש"ס דדנין על דם נדות דע"י דם בתולים לא נאסרה גם בד"ה ותינשא לאחר פירש"י בכולה גרסינן ושלישית וקשה מאי בעי רש"י ז"ל בזה

ולכאורה בפשיטות י"ל דבאמת בזה מחולקים רש"י ותוס' דצש"י ס"ל דלרבי דס"ל בתרי זימנו הוי חזקה ה"ה דבתרי זימני חשיבה ראתה דם מחמת תשמיש לאסור עי"ז לבעלה ותוס' ס"ל דהכא חשיב כמו וסת גרוע דאף לרבי בעי ג' פעמים ובאמת כ"ה דעת הנוב"י דוסת הבאה מחמת תשמיש לא חשיב וסת קבוע ובזה אף סמוך לוסתה הוא רק דרבנן כמ"ש הש"ך ז"ל דחשיבה כמו וסת שאינה קבוע ודעת הנוב"י דלא חשיב רק כמו וסת שאינה קבוע ואם אח"כ קבעה וסת גמור שוב נסתלק החשש דוסת שאינה קבוע בראתה דם מחמת תשמיש עיי"ש. א"כ באמת י"ל דכיון דבאמת לרבי נקבעין כל הוסתות ע"י ב' פעמים ורק הכא משום דהוי וסת גרוע בעי ג' פעמים א"כ כל זה בבעל ראשון אבל אחר שנתחזקה בבעל הראשון בראתה דם מחמת תשמיש נהי דמתירין לבעל שני מחמת הסברא דאין כל האצבעות שוות ובאמת זה ג"כ אינו דבר ברור וכמ"ש הב"ח דבדם הבא מהמקור אמרינן כל האצבעות שוות ורק לענין בעל שני י"ל דהיה מהצדדין ולא תראה עוד דבזה יש לחלק בין האצבעות. וא"כ שגם בבעל השני ראתה ב' פעמים ולרבי ע"י ב' פעמים הוי חזקה א"כ לענין הסברא דאין כל האצבעות שוות יועיל החזקה ע"י ב' פעמים כמו בכל הווסתות לרבי. וא"כ הי' חילוק דבבעל הב' לא צריך ג' פעמים. אך רש"י ז"ל שכ' בא"ד דקאי לרשב"ג דבעי ג' פעמים בכל הווסתות א"כ שפיר כ' דבכולהו גרסינן ושלישית דלרשב"ג שפיר אף לענין הסברא דשמא אין כל האצבעות שוות בעי ג' פעמים כן י"ל הפי' הפשוט בדברי רש"י וא"ש מ"ש מקודם דתלתא זימני הוי חזקה דקאי לרשב"ג ואח"ז תיכף כ' דבכולהו גרסינן ושלישית דהא זה בזה תלוי וא"ש

עוי"ל דידוע מחלוקת הפוסקים בהא דראתה דם מחמת תשמיש דדעת הרמב"ם ז"ל דאם אירע לה שראתה מחמת תשמיש משמשת עוד ב' פעמים וראיה הראשונה גם כן מצטרף וכן כ' בש"ך סי' קפ"ז ודעת הראב"ד דראיה ראשונה לא מצטרף לפי שהיתה בלי בדיקה ויש לומר שהדם היה קודם התשמיש ורק עכ"פ חשיב נולד ריעותא לענין שצריכה לשמש אח"כ בבדיקה ואם תר תראה ג' פעמים תאסור והמנ"י כ' דהר"מ ז"ל לשיטתו דגם אשה שיש לה וסת עכ"פ הצניעות בודקת א"ע קודם תשמיש אם כן מסתמא שימשה בבדיקה א"כ גם ראיה הראשונה מצטרף והראב"ד סד"ל דאף אשה שאין לה ווסת ל"ל בדיקה מש"ה אף באשה שאין לה ווסת אין ראיה הראשונה מצטרפת. ומביא דברי הטור דבסי' קפ"ו נראה מלשונו כדעת הר"מ ובסי' קפ"ז נקט כלשון הש"ס והטעם דס"ל דבאשה שאין לה ווסת בעי בדיקה ומש"ה ראיה הראשונה מצטרף אך בסי' קפ"ז מיירי באשה שיש לה וסת מש"ה אין ראיה הראשונה מצטרף. והקשה טל הש"ך ז"ל שפסק דאף אשה שאין לה ווסת ל"צ בדיקה א"כ למה כ' בסי' קפ"ז דהכונה עוד ב"פ נהי דנימא דמיירי באשה שאין לה ווסת מ"מ לשיטתו דס"ל דל"צ בדיקה א"כ ביאה הראשונה לא מצטרף. והנה בעיקר דברי המנ"י י"ל דבאשה שאין לה ווסת מצטרף ביאה הראשונה אף שהיתה בלי בדיקה מקודם. דהנה בעיקר דברי הראב"ד ז"ל שכ' דבלי בדיקה ל"ח רדמ"ת והוקשו כמ"פ דהא כיון דהתרנו לשמש בלי בדיקה מטעם חזקת טהרה א"כ הח"ט מברר דלא הי' קודם תשמיש א"כ ל"מ א"נ דאיסור רדמ"ת הוא מה"ת א"כ פשיטא ד"ס ד"ת לחומרא ואף א"נ דל"ח רק איסור דרבנן כמ"ש הנוב"י מ"מ גם בסד"ר היכי דחזקה מסייע לאיסור לחומרא אזלינן

אך י"ל דנודע מ"ש הפוסקים להבין סברת המרדכי שכ' בהא דאשה שיש לה ווסת תולין בווסתה והטעם דאשה שיש לה ווסת יש חזקה דלא תקבע ווסת אחר למעשה התשמיש אבל ע"ז ל"מ חזקת הווסת לומר שלא תראה ראיה מיקרית. א"כ י"ל דאף לדידן דלא ס"ל כהמרדכי מ"מ מודים לסברא זו דחזקת הווסת מסייע דלא קבעה ווסת אחד למעשה התשמיש אך אפ"ה ס"ל דבשביל זה אין לתלות בדם צדדין דהוי מיעוט גרוע אך עכ"פ ראיה מיקרית אינו נגד חזקת הווסת ושפיר בלא בדקה לפני תשמיש יש להקל דהא איסור דרדמ"ת הוא רק דרבנן ויש להקל בס' מאי אמרת דהוי נגד ח"ט ז"א דא"נ בשעת תשמיש הי' א"כ קבעה וסת לתשמיש ונסתר חזקת הוסת א"כ חזקת הוסת מגלה שהי' מקודם וראי' מיקרית אינו נגד חזקת הוסת וא"כ חזקת הוסת עומד נגד הח"ט ושוב הוי סד"ר לקולא. וכ"ז באשה שיש לה וסת אבל באשה שאין לה וסת נהי דל"צ בדיקה מ"מ אין לתלות שהדם בא מקודם תשמיש ז"א דח"ט מברר דעכשיו בא והוי לי' סד"ר נגד ח"א ולחומרא ולפ"ז א"ש דברי הש"ך ז"ל נהי דפסק דאף אשה שאין לה וסת ל"צ בדיקה מ"מ באשה שאין לה וסת פסק דראיה הראשונה מצטרף ובאמת ביש לה וסת שפיר י"ל דראיה הראשונה אינו מצטרף הואיל שלא בדקה וז"ב

יצא דבאשה שיש לה ווסת י"ל דלכ"ע בלא בדקה א"ע לפני תשמיש לא נאסרת. נחזור לשיטת הראב"ד דבלא בדקה א"ע לפני תשמיש לא נאסרת. ונודע מ"ש החוו"ד בסי' קפ"ו דאף באשה שיש לה ווסת נהי דבודאי