מהר"ש חלק א סח

בו א"י למכור בלי דעתו וע"כ לפי שבני העיר הקנו הדבר לכל מי שמתפלל בו שיהי' לו חלק בבהמ"ד ועפ"ז הקשה דכיון שכבר מינו עליהם זט"ה ונתנו להם כח אף ע"ד מכירת בהכ"נ א"כ מאי מכר ראשון לשני כל זכות שהי"ל וכיון שכבר קבלו ט"ה כח זה שיוכלו למכור בהכ"נ א"כ וכי עדיף כח זה של המקבל מתנה מכח הנותן. וכ' דאם באמת בעת מינוי הי' מפרשין שממנין אותו ע"ד מכירת בהכ"נ אז אף בהקנו זכות הבהמ"ד לאנשי העולם מ"מ לא יגרע עי"ז כח זט"ה רק בסתם אמרי' דלא מינו אותם רק אדעתא שיוכלו לעשות שאר תקנות אבל ע"ד מכירת בהכ"נ ע"ז לא הי' המינוי ורק במכרו אח"כ והי' בידיעת בני העיר ולא מיחו אז אמרי' דהסכמה הוי כשתיקה א"כ שוב אם הוא של כרכים ל"מ המכירה דאנשים שאינן מבני העיר א"י מהמכירה שיאמרו שמסכימין על המכירה וכיון דמינוי הראשונה לא הי' ע"ז ל"מ מכירה עכ"פ נשמע דסתם מינוי לא הי' ע"ד מכירת בהכ"נ א"כ י"ל דבמכרו שלא בדא"ה ל"מ המכירה כלל והכונה בירושלמי מה אנן קיימנין בסתם הייני בזט"ה בסתם נתמנו אד"א שיוכלו לתקן אף בלא דא"ה אבל מכירת בהכ"נ בסתם ל"מ שלא בדא"ה אף לענין שיחול המכירה ומכ"ש להפקיע הדמים מקדושתן רק אם הוא בדא"ה ורוב שותקין מהני

נשמע דזט"ה שמכרו שלא בדא"ה י"ל דל"מ המכירה כלל ודעת הר"ן דהמכירה חל רק שהמעות והחפץ בקדושתיהו קיימי וכמו במכרו בני העיר לבדן ולשיטת הרשב"א כפי המוכח בראבי"ה הובא במרדכי וכפי שפי' בשו"ת ח"ס יו"ד סי' ו' דבריו זט"ה שמכרו בלי דא"ה ל"מ המכירה כלל וז"ב. והנה בהא דקאמר הש"ס אבל בהכ"נ של כרכים א"י למכור וכפי השיטת שהבאתי לעיל. ולכאורה הי' אפ"ל דקאי רק אבני העיר לבדן שמכרו כמ"ש במתני' בזה שפיר י"ל דבשל כרכים א"י למכור אף היכי דבני עיר אחרת לא סייע בבנינו מ"מ כיון דבני העיר הקנו לאנשי עיר אחרת חלק בבהכ"נ א"כ חלק של אחרים א"י למכור. אבל באמת י"ל שזט"ה יכולין למכור אף בשל כרכים הייני א"נ דזט"ה נתמנו בסתם אכ"מ אף ע"ד מכירת בהכ"נ א"כ עכ"פ היכי דבני העיר בנאוהו מכיסם ונהי שהקנו אח"כ חלק לבני העולם מ"מ לא עדיף כח מקבל מתנה מכח הנותן וכיון שהנותן כבר סילק זכותו לגבי זט"ה א"כ אף המקבל א"י לעכב מלמכור ויהי' הכונה בש"ס דהא דבשל כרכים א"י למכור היינו בני העיר לבדן

א"כ הא דא"ר ל"ש אלא שלא מכרו זט"ה הייני דקאי אתרווייהו הא דמשמע במתני' דל"מ המכירה להפקיע הקדושה מהדמים ובשל כרכים ל"מ מכירה כלל הייני דמכרו בני העיר לבדן אז ל"מ להפקיע הקדושה לגמרי ובשל כרכים ל"מ מכירה אבל זט"ה מהני להפקיע הקדושה לגמרי ואף בשל כרכים מהני מכירה דזט"ה נתמנו אף ע"ז שיוכלו למכור בהכ"נ והוי כהקנו לזט"ה הבהכ"נ ומעות לבנות בהכ"נ א"כ היכי דאחרים לא סייע בבנינו א"כ נהי דהוי כבני העיר סילקו מקצת זכותם והקנו לכל העולם מ"מ לא עדיף המקבל מהנותן ואף שלהפקיע קדושת המעות בעי דעת בני העיר י"ל בשלמא בני העיר שבנאו מכיסם א"כ אף אחר המכירה יש להם חלק בהמעות ואין כח לזט"ה להפקיע קדושה מהמעות רק מרצון אנשי העיר אבל באמת בני עיר אחרת שלא סייע בבנינו רק שנאמר דבני העיר הקנו להם חלק בבהכ"נ. וכבר כ' די"ל במה קנו חלק בבהמ"ד הא בעי כסף או שטר וחזקה רק כ' דלשיטת הקצה"ח והנה"מ לשימוש מהני קנין שימוש אבל באמת אין להם חלק בגוף הקרקע וא"י לקנות ע"י החצר א"כ אי נמכר הבהכ"נ אין להם זכות בהמעות דהא לא הי' להם קה"ג בקרקע רק לשימוש וכיון שנמכר וליכא במה להשתמש שוב אין לו בזה שום זכות ושייך המעות לבני העיר לבדן ומהני מכירה מדא"ה אף להפקיע הדמים מקדושתן. יצא דהיכי דרבים שאינן מבני העיר סייעו בבנינו פשיטא דאף זט"ה א"י למכור אף בדא"ה. רק היכי דלא סייע בבנינו רק בני העיר אז א"נ דבשל כפרים מהני מכירת זט"ה אף בלי דא"ה וע"כ דבסתם נתמנו אף ע"ד מכירת בהכ"נ א"כ ה"ה בשל כרכים כיון שכבר נתמנו ע"ז שיוכלו למקור בלי דא"ה א"כ הרבים שקנו זכות לשימוש לא עדיף כוחם מבני העיר ומהני מכירת זט"ה עכ"פ שיועיל המכירה ושוב אין זכות בהמעות רק למי שנתן על הבנין ושוב להפקיע קדושת המעות א"צ רק דעת בני העיר

ובאמת בשה"ג סביב הרי"ף מביא לשון הריא"ז בשם מורו זקינו דזט"ה יכולין למכור אף בשל כרכים והביא דעת הרא"ש דבשל כרכים ל"מ המכירה אף מדעת זט"ה בצירוף דא"ה ואף אי רק בני העיר בנאוהו מכיסם וכ"מ דעת הראבי"ה הובא במרדכי ולפמ"ש דשיטת זקינו של הריא"ז הוא דהפי' בירושלמי דזט"ה שנתמנו בסתם אף ע"ד מכירת בהכ"נ נתמנו וכיון שכן עכ"פ אם אחרים לא סייעו בבנינו ואין להם כח רק מה שנתנו להם בני העיר א"כ לא עדיף כוחם מכח בני העיר ואין לגרע זכות זט"ה אבל שיטת הרא"ש והראבי"ה דבני העיר לא מינו בסתם זט"ה למכירת בהכ"נ ואם ימכרו שלא בדא"ה ל"מ המכירה כלל ורק אם מוכרין בדא"ה הוי כמינוי חדש וכיון שכבר הקנו זכות לאנשים אחרים א"כ ל"מ קבלה מחדש שלהן לגרע זכות אנשים אחרים. נשמע דזב"ז תלוי ולהסוברים דבשל כרכים ל"מ מכירת זט"ה ע"כ דאף בשל כפרים ל"מ מכירת זט"ה בלי דא"ה

נשמע די"ל דזט"ה לבדן שלא בדא"ה ל"מ המכירה כלל אף לדעת ראבי"ה החולק אר"ת וס"ל דהצבור שמינו זט"ה יכולין לתקן כ"מ אבל עכ"פ בהכ"נ א"י למכור שלא בדא"ה א"כ כיון שהקנו מקצת זכותם לבני עיר אחרת א"י למכור בלי דעתם עכ"פ שיטת רוב הפוסקים דמדינא דהש"ס בבהכ"נ של כרכים א"י למכור אף מדעת זט"ה. ולכאורה קשה אהא דמפורש בש"ע סי' קנ"ג דזט"ה שמכרו לבדן דינו כבני העיר שמכרו דהדמים נשארו בקדושתן ונשמע דעכ"פ חל המכירה אף אי נמכר שלא בדא"ה ומ"מ סיים שם דשל כרכים אינו נמכר אף אי בני העיר בנאו מכיסם וקשה ע"ז כיון שס"ל דזט"ה נתמנו אף ע"ד מכירת בהכ"נ א"כ היכי דרק בני העיר נתנו הוצאות הבנין א"כ קשה דנהי דהקנו אף לבני עיר אחרת מ"מ לא עדיף זכות המקבל מזכות הנותן. וע"כ מוכרחין לתרץ דטעם הש"ע די"ל דבהכ"נ של כרכים הטעם דחמירה קדושתי' א"כ אף זט"ה א"י לשנות. יצא דבשל כרכים היכי דאף בני עיר אחרת סייעו בבנינו אז אף א"נ דזט"ה יכולין למכור בהכ"נ של כפרים אף בלי דא"ה וע"כ דסתם מינוי הוא אף ע"ד מכירת בהכ"נ אפ"ה בשל כרכים א"י למכור דכיון שבני עיר אחרת סייעו בבנינו המה אין נגררים אחר בני העיר ואחר זט"ה רק אי אחרים לא סייעו בבנינו אז א"נ דזט"ה א"י למכור שלא בדא"ה ע"כ דסתם מינוי לא הי' ע"ז ומש"ה בעי מינוי מחודש הייני במה שעשו בפרסום ושתקו א"כ בני עיר אחרת א"י מזה אבל א"נ שיכולין למכור אף בלי דא"ה ע"כ דסתם מינוי הי' ע"ז א"כ לטעם דהקנו לכ"ע הי' כח להזט"ה למכור רק לטעם דחמירה קדושתי' א"י למכור וזה טעם הש"ע שס"ל דזט"ה שמכרו בשל כפרים אף בלי דא"ה מהני ומ"מ ס"ל דבשל כרכים ל"מ המכירה וע"כ הטעם לפי שחמירה קדושתה. עוד י"ל נ"מ בין הטעמים היכי דבאמת הוא בהכ"נ של כפרים היינו שלא באים בני עיר אחרת להתפלל שמה רק באקרעאי רק איזה מבני העיר שסייעו בבנינו עקרו דירתם למק"א והנה טעם דחמירה קדושתו ל"ש בזה רק עכ"פ שייך טעם הראשון דעכ"פ יש להם חלק בבהמ"ד. והנה בני העיר לבדן י"ל דא"י למכור כיון שהאנשים שעקרו דירתם יש להם חלק אך לענין זט"ה שמכרו אז א"נ דזט"ה לבדן א"י למכור כלל בלי דא"ה וכפי שפי' בשו"ת ח"ס יו"ד סי' ו' שיטת הראבי"ה והא דמהני במעא"ה הייני כיון שיודעין ממכורה מחודש ואינן מוחין ע"כ שמקבלים עליהם את הזט"ה אף לענין זה א"כ היכי דבעת המכירה איזה אנשים שיש להם חלק א"י א"כ ל"מ