מהר"ש חלק א סז

מקום בהכ"נ החרוב בהמ"ד חדש ומבהמ"ד הישן רצונם לעשות בית הקדש לעניים על לינת לילה וטהרת מתים ר"ל ונפשם בשאלתם אי מותרין לשנות מהבהמ"ד על בית הקדש זה תורף שאלתו

הנה מקור הדברים בש"ס מגילה דכ"ו בני העיר שמכרו בהכ"נ לוקחין בדמיו תיבה ושם בש"ס ל"ש בהכ"נ של כפרים אבל בהכ"נ של כרכים א"י למכור ויש בזה איזה שיטות בטעם דבשל כרכים א"י למכור י"א משום דרבים סייעו בבנינו ושמא הוא אינו מסכים במכירה ויצא לפ"ז דאם ידעינן דבני העיר בנאו מכיסם שפיר יכולים למכור דנהי דהרשו לכל העולם להתפלל בו מ"מ לא הקנו להם חלק בגוף הבהמ"ד ול"ח אנשים שאינם מבני העיר בעלים של בהכ"נ וי"ל דהוי כהא דמפורש בש"ס יומא ד"נ די"ל דשאר כהנים נהי שמתכפרי בדם הפר מ"מ רק מקופי' מתכפרי והבעלים הוא רק כה"ג לחוד דמתכפר מקביעתא הכ"נ עיקר הבעלים הם בני העיר ורק שנותנים רשות גם לאנשים שאינם מבני העיר להתפלל שמה ויש עוד שיטה דאף אי בנאו על הוצאות בני העיר מ"מ בבהכ"נ של כרכים א"י למכור והסברא י"ל או דנימא דהקנו לכל המתפללים חלק בגוף הבהכ"נ ויש להם חלק בגוף הבהמ"ד וכמו דאמרו בש"ס שם די"ל דכהנים מקביעתא מתכפרי והוי קרבן השותפין ואינו עושה תמורה ואי דתיקשי במה נקנה להאנשים שלא נתנו מעות חלק בבהמ"ד י"ל דנקנה במה שהתפללו בו דנודע שיטת הט"ז בסי' קצ"ב דמקומות של בהכ"נ נקנה בהילוך דהוי כשביל של כרמים ועיין בקצה"ח סי' קפ"ט שכ' דכל השוכר מקום נקנה בשימוש ועיי"ש בנה"מ שכ' דלענין שיהי' חשיב חצירו שיוכל לקנות ע"י בעי שיהי' לו קנין בגוף הקרקע ול"מ לזה שימוש עכ"פ בבהכ"נ דאין לו קנין רק לענין שיהי' שרי להתפלל בו נקנה בשימוש

ובאמת י"ל דנודע דעת האגודה דמצא דבר בבהכ"נ זכה בו ול"א שיקנה החצר להקדש דאין יד להקדש ובקצה"ח סי' ר' העיר בזה דהא בהכ"נ מיקרי חצר השותפין וכ"א יוכל לקנות ע"י עיי"ש מה שהעיר מאה"ע סי' נ' ולפ"ז א"נ דיוכל לקנות ע"י בהכ"נ היכי דמזכין לו ע"י חלקו מ"מ כ"ז מי שנתן וסייע בבנינו דהכסף עושה לו קנין בגוף הקרקע שפיר יוכל לקנות ע"י אבל מי שלא סייע בבנינו נהי שנתנו לו רשות להתפלל בו וי"ל דהקנו לו חלק בבהמ"ד מ"מ לא עשה בו חזקה רק ע"י שימוש נקנה לו ובזה כ' הנה"מ דל"ק לי' רק לענין שימוש אבל א"י לקנות ע"י ושוב שפיר אין לו קנין ע"י חצר בהכ"נ וז"ב. נחזור להנ"ל די"ל אף מי שלא סייע בבנינו מ"מ הקנו להם בני העיר חלק בבהמ"ד

אך מדברי הרשב"א משמע דהטעם דאמרי' דהקנו גוף הבהמ"ד לשמים והוי כהקדש דסילקו כוחם לגמרי מהזכות שהי' להם שסייעו בבנינו והוי של הקדש וכ"א משתמש רק בשל גבוה ול"ח כלל של בעלים והוי כמו שמפורש בש"ס קידושין המקדש בחלקו א"מ דחשיב ממון גבוה ועיי"ש בתוס' שכ' דנהי דבקידושין מהני הנאה לחוד מ"מ בעי שיהי' הנאה מדבר שלו ועיין ש"ס ביצה דכ"א דשלמי נדבה ל"ח א"נ לפי שמשולחן גבוה קזכי א"כ בכה"ג שום איש א"י לקנות ע"י החצר. ולפ"ז י"ל דברי האגודה שכ' הטעם דמצא דבר בבהכ"נ זכה לפי שאין חצר להקדש והקשה הקצה"ח דהא בהכ"נ הוי חצר השותפין ומהני בי' הקנין ועיין בקצה"ח סי' ר"ס שכ' די"ל דל"מ בחצר השותפין קנין במציאה ועיי"ש בנה"מ

א"כ י"ל דהאגודה מיירי בבהכ"נ של כרכים דל"מ מכירה והסברא כ' ברשב"א מגילה שם דהבעלים בעצמם סילקו כוחם מהזכות שהי' להם בגוף הקרקע והקנו אותו לשמים שכל באי עולם יוכלו להשתמש בהקדש זה א"כ שפיר בכה"ג ל"ח כלל של שום אדם אבל פשיטא דשום איש אין לו קנין ע"י חצר בהכ"נ זה רק הי' הו"א דגוף ההקדש נקנה ע"י החצר ע"ז כ' האגודה דאין חצר להקדש וכמ"ש בתוס' ב"ב דע"ט אבל בהכ"נ של כפרים שפיר מיקרי חצר השותפין ויש להם קנין ע"י הבהכ"נ בתורת חצר. יצא דא"נ דעיקר הטעם בשל כרכים דאינו נמכר לפי שאחרים סייעו בבנינו ויש להם חלק בגוף הקרקע א"כ י"ל שכ"א יוכל להיות לו זכות ע"י חצר בהכ"נ. אבל א"נ דגם מי שלא סייע בבנינו מ"מ ל"מ המכירה היינו באם רק בני העיר בנו מכיסם אפ"ה א"י למכור י"ל בזה ב' טעמים א) דהקנו לאחרים ג"כ חלק בהקרקע והוי כמו שאמרו בפר של כה"ג דכל הכהנים מתכפרי מקביעתא. אך אכתי יש חילוק דאותן שנתנו מעות לבנינו יש להם חלק בגוף הקרקע ויוכלו לקנות ע"י חצר בהכ"נ אבל מי שלא סייע בבנינו דאין לו קנין רק ע"י השימוש בכה"ג אין לו קנין בגוף הקרקע וא"י לקנות ע"י החצר כמ"ש הנה"מ ובחי' הבאתי ראי' לזה מרש"י ב"מ דמ"ח ע"ב. ושיטת הרשב"א מוכח דהטעם דגם בני העיר סילקו כוחם מגוף הקרקע והוי לגמרי כשל הקדש ומש"ה מוכח שם בש"ס דס"ד דלא יהי' מטמא בנגעים והוי כמ"ש כמ"פ דאם א' כותב ס"ת והקדישו לציבור לא קיים מצות ועתה כתבו לכם דכיון שמסרו לציבור ל"ח שלו ומיושב שפיר שיטת האגודה דבבהכ"נ הוי לגמרי של הקדש ול"ח חצר השותפין וז"ב

עוד טעם ג) כ' התוס' דמש"ה בהכ"נ של כרכים ל"מ מכירה לפי שחמירא קדושתו. ויצא דלטעם זה עכ"פ עיקר בהכ"נ הוא של בני העיר ויוכלו לקנות ע"י חצר בהכ"נ דהוי כחצר השותפין רק דל"מ מכירה להפקיע קדושתו והסברא כמ"ש הר"ן דעיקר הטעם דקדושת בהכ"נ אינו רק מדרבנן ומהני פדיון שיתפשט הקדושה של בהכ"נ אדמים דהוי רק כקדושת דמים ופקעה ע"י פדיון והדמים קיל יותר ופקע בכדי א"כ בקדושה של רבים חמיר וא"י אף ע"י פדיון. נחזור להנ"ל דשם דש"ס א"ר ל"ש שנא מכרו זט"ה במעא"ה אבל מכרו זט"ה במעא"ה אף למישתי בי' שכרא ח"ד ופי' כמ"פ דעי' זט"ה במעא"ה פקעה הקדושה מהבהכ"נ ומן הדמים. עתה נדבר מגוף הדין המפורש בש"ס ל"ש שלא מכרו זט"ה במעא"ה אבל מכרו זט"ה במעא"ה אף למישתי בי' שכרא ש"ד דעת כמ"פ דהפי' במתני' בני העיר שמכרו היינו זט"ה שמכרו ממכר אך עכ"פ הדמים א"י מקדושתן וזה כוונת הש"ס ל"ש שלא מכרו במעא"ה היינו אם בני העיר א"י ממכירתן נהי דמהני מכירתן דאמרי' מסתמא גם ע"ז נתמנו שיוכלו למכור בהכ"נ אבל מ"מ לא להפקיע הקדושה לגמרי אבל בעשו בידיעת הצבור ולא מיחו אף אם המיעוט מוחין מהני מכורה לגמרי אף להפקיע הקדושה מהדמים. אך דעת הר"ן דהכונה בש"ס הייני במתני' דבני העיר שמכרו שלא מדעת זט"ה נהי דמהני מכירתן מ"מ א"י להפקוע הקדושה מהדמים ואפ"ה כ' הר"ן דאם זט"ה מכרו שלא מדא"ה מ"מ מהני מכירתן רק דבעינן עילוי בדמים ומביא ראי' מדברי הירושלמי ז' מבני העיר כבני העיר כי אנן קיימנין בסתם ופי' הר"ן ד"ז מבני העיר כעיר היינו שזט"ה יש להם כח כמו בני העיר לבדן שמכרו דמהני רק שבעי עילוי בדמים ה"ה במכירת זט"ה וקמ"ל דל"ת שזט"ה לא נתמנו ע"ז שיוכלו למכור בהכ"נ קמ"ל דסתמא אף ע"ז נתמנו. ולהמפורשים דס"ל דהפי' במתני' בזט"ה שמכרו נשמע דמהני מכירת זט"ה אף בלי ידיעת העיר רק דבעי עילוי בדמים. ואף למ"ש הר"ן דהפי' במתני' דבני העיר ממש שמכרו מ"מ ס"ל דלפי פי' בירושלמי דזט"ה לבדן שמכרו מהני מכירתן. אך הרשב"א פי' דג' חלוקים בדבר דמתני' מיירי במכרו שלא בהסכמת זט"ה דנהי דמהני מכירתן מ"מ בעי עילוי בדמים וזט"ה שמכרו ל"מ מכירתן כלל אף להפקיע מאותו קדושה ואך זט"ה במעא"ה או להיפוך מהני מכירתן לגמרי וכ"ה שיטת המרדכי ב"ב שהביא שם שיטת ר"ת דהא דיכולין ציבור להסיע על קצתן הייני אי נעשה הדבר מדעת כולן אבל א"י לכוף ליחיד לקבל תקנתם וראבי"ה ס"ל דט"ה יכולין לתקן כ"מ אלא שעומד לנגדו מה שמפורש בש"ס אבל בכרכים ל"מ מכירה וכונת הקושי' דשיטת הראבי"ה הוא כשיטת רש"י דאף מי שלא סייע בבנינו מ"מ אם מתפלל