מהר"ש חלק א סו

א"כ נהי דס' הראשון דשמא נוטל"פ מותר בפסח הוי ס' גמור דבצד ס' זה ליכא שום חשש אבל בצד ס' הב' דאם נוטל"פ אסור מ"ת שמא כ"ש אינו בולע מ"מ אף לשי' הפוסקים הללו אין ההיתר ברור דאכתי שמא כשי' האבי עזרי דחוששין למיעוט התשמיש דכ"ר וכן נמי אם נתפוס צד הס' שמא כשי' הר"ת דאזלינן בת"ר תשמישו מ"מ עכ"פ י"ל שמא כ"ש בולע וא"כ אין הס' שקולין דבצד הס' שמא נוטל"פ מותר בזה הצד הו' צד ההיתר והאיסור שוה אבל בס' השני יש ב' צדדים לאיסור דשמא כ"ש בולע ושמא כשי' החולקים על ר"ת וס"ל דאם רק לפרקים שימשו ע"י אור בעי ליבון וזה דמי להא שכ' בתוס' כתובות ד"ט ע"ב ד"ה אי למיתב לה כתובה ניתב לה והקשו דגם אי הי' טוען אמאי מפסידה כתובתה הא יש ס"ס שמא אינו בקי בפ"פ ושמא באונס ותי' דס' אונס ל"ח ס' דשמא קודם שנתארסה זינתה וביאר הפנ"י דבצד ס' הב' הוי ס"ס לאיסור שמא ברצון ושמא לאו תחתיו נאנסה וחזינן דאף דבצד ס' שאינו בקי בודאי מגיע לה כתובה מ"מ כיון דבצד ס' הב' הוי ב' צדדים לאיסור ל"ח ס"ס וה"ה הכא בצד ס' הב' הוי ב' חששות לאיסור דשמא כ"ש בולע ושמא חוששין למיעוט התשמיש ובכה"ג י"ל דל"ח ס"ס ואף שי"ל דשם באמת הקשו המפורשים די"ל דס"ס ל"מ להוציא ממון דלא עדיף מרוב ול"מ בממון ורק עכצ"ל דשי' התוס' דס"ס עדיף מרוב

ולפ"ז י"ל דבכה"ג דבצד ס' א' צד האיסור שכיח יותר נהי דעכ"פ גם בצד זה יש אופן לחייב ועכ"פ אפשר לצרפו לס' הב' מ"מ לא יהי' עדיף מרוב ול"מ בממון אבל באיסור דרוב להיתר מהני א"כ כיון דבצד ס' א' הוי צד ההיתר והאיסור שוה א"כ כשעכ"פ יש עוד צד היתר אף דבענין זה צד האיסור שכיח יותר מ"מ עכ"פ מצטרף לס' השני והוי שכיח להיתר. אך באמת בהא דפ"פ הקשו בתוס' דהא רצון חשיב רובא ולא מצטרף לס"ס ותי' דל"ח רק רוב מדרבנן ומשמע דבאם באמת בס' א' הוי שכיח לאיסור לא מצטרף לס"ס ונודע מ"ש בזה הריב"ש ועיי"ש בפנ"י ועי' בתוס' נדה די"ט ובש"ך יו"ד סי' נ"ג ובסד"ט סי' קפ"ז א"כ שוב ה"נ נהי דלצד הס' שמא נוטל"פ מותר ליכא שום חשש מ"מ א"נ דנוטל"פ אסור א"כ שוב צד האיסור שכיח יותר דהוא בא' מב' אופנים או דכ"ש בולע או דחוששין למיעוט התשמיש כשי' האבי עזרי. ובטעם הס"ס נ"ל עפמ"ש בתוס' כתובות דע"ו ד"ה חדא במקום תרי דיותר יש לתלות ולזכות את האשה בא' מב' הצדדים היינו שמא נולדו המומין אח"כ ושמא ראה ומחיל ולזכות הבעל מוכרחין לומר ב' צדדים דהמומין הי' מקודם ולא נתפייס עיי"ש א"כ ה"נ בפ"פ דלהיתר די בצ"א או שהוא באונס או לאו תחתיו א"כ יותר מסתבר לומר צ"א להיתר מלומר ב' צדדים לאיסור אבל הכא נהי דבצד הס' שמא נוטל"פ מותר די בזה לחוד אבל עכ"פ בצד הס' הב' אף דנימא דכ"ש אינו בולע מ"מ בזה לבד ליכא עוד היתר ומוכרחין לצרף ב' צדדים להתיר א' דכ"ש אינו בולע וגם דל"ח למיעוט התשמיש וי"ל דבכה"ג ל"ח ס"ס א"כ שפיר י"ל דהח"י אינו מיקל רק היכי דלא שימשו כלל בכ"ר או דעכ"פ כבר הכשירו בכ"ש דאז ליכא חשש רק מצד מיעוט התשמיש א"כ עכ"פ חשיב ס' שמא כשי' הר"ת אבל בכה"ג י"ל דחשיב בס' א' כרוב לאיסור ול"מ. ויפה הביא רו"מ דברי הפמ"ג שהחמיר בזה בקערות אף בכבר הגעילו ע"י עירוי ובפרט בכפות ולא הכשירו כלל א"כ י"ל דהוי ס"ס לאיסור ול"מ

והנה כעין זה ראיתי באחרונים שנסתפקו באם לא סיפר בלילה א' ספה"ע ונזכר ביום דהדין דסופר ביום בלי ברכה ומותר לספור בשאר הלילות בברכה מטעם ס"ס שמא ספירה דיום הוי ספירה ושמא כל יום מצוה באפי נפשי' הוא ונסתפקו אם נזכר רק ביה"ש דבזה י"ל ס"ס להתיר שמא כל יום מצוה באפי נפשי' ואת"ל חדא מצוה מ"מ שמא ביה"ש יום ומועיל ספירת היום וכ' די"ל דבצד הס' דכל יום מצוה באפי נפשי' הוא הוי ב' חששות לאיסור דשמא ביה"ש לילה ושמא ספירה דיממא אינו מועיל ועי' בשו"ת בי"ש ובשו"ת מהרי"א הלוי סי' קנ"ה מ"ש בזה ד"נ ונ"ד דמי לשאלה הנ"ל לענין ספירה

אך באמת מסיק שם הבי"ש דכיון דשי' הסוברים דכל יום מצוה באפי נפשי' נראה העיקר כשיטה זו. ולפ"ז באם לא ספר לילה א' ויומו אפ"ה מותר לספור בברכה ונהי דאנו חוששין לשי' הסוברים דחדא מצוה ובפרט לענין ברכה דס' ברכות להקל ויש בו חשש ל"ת דלשי' הר"מ ז"ל הוא מה"ת אבל עכ"פ כשיש עוד צד להקל סומכין אשי' הסוברים דכל יום ספירה בפ"ע וא"כ כשספר ביה"ש כיון שאפשר ביה"ש הוי יום וספירה דיממא הוי ספירה נהי דלענין זה הוי ס"ס לאיסור מ"מ מצרפין צד המיעוט שיש בזה להתיר לשי' העיקרית דס"ל דכל יום מצוה בפ"ע הוי עיי"ש

א"כ בזה יש להצדיק פסקו של הגה"ק התניא ז"ל דס"ל דשי' המחבר דמתיר נוטל"פ בפסח הוא העיקר והרמ"א בעצמו כ' רק בשם יש מי שאומר ולא סיים וכן עיקר ע"כ דס"ל דהעיקר כשי' המתירין ורק מנהג שנהגו להחמיר א"כ כשעכ"פ יש עוד סניף להתיר יש לסמוך אשי' המחבר והכא עכ"פ רוב תשמישו בכ"ש א"כ עכ"פ לשי' הר"ת דמיקל דסומכין ארוב תשמישו ונצרף שי' הסוברים דכ"ש אינו בולע דדבריהם הוא עיקר ומצרפין זה לשי' המחבר שהוא עיקר דנוטל"פ מותר אף דבס' הב' הוי ס"ס לאיסור מ"מ מצרפין לשי' המחבר דמתיר בנוטל"פ כן יש להצדיק שי' התניא ז"ל ובפרט בנ"ד שהי' ס' נגד הכף ומשהו ונוטל"פ בודאי הוא רק חומרא אף דמפורש שם בסי' תמ"ז דבמקומות שאוסרין נוטל"פ אף משהו ונוטליפ אסור אבל הוא רק חומרא ושפיר כשיש עוד סניף להקל עכ"פ בצד המיעוט שוב אפשר להקל. כללו של דבר לענין הנאה פשיטא דהי' מותר דגם במשהו ונוטל"פ נסתפק הפמ"ג דיש להתירו בהנאה ובפרט דבאם ליכא בהתערובות רק טעם בעלמא כמ"פ מתירין למוכרו דהעכו"ם אינו נותן יותר בשביל הטעם ואף דבש"ע של התניא ז"ל אינו מיקל בזה רק במקום הפסד גדול אבל במשהו ונוטל"פ פשיטא דשרי בהנאה ובפרט דיש צירוף ההיתר מכח דכ"ש אינו בולע ולשי' ר"ת ל"ח למיעוט התשמיש אבל לענין אכילה קשה להתיר הגם שכ' לתרץ שי' התניא מ"מ גם לדבריו בעי הפ"מ והכא לפי דברי רו"מ לא הי' הפ"מ ע"כ יפה עשה שאוסרו באכילה ובפרט דהפמ"ג חושש לשי' האבי עזרי גם בדיעבד ע"כ קשה הי' להתירו באכילה אבל למוכרו לעכו"ם הי' שרי בלי שום חשש ופקפוק כנלענ"ד ברור לדינא בס"ד

באעה"ח ד' אמור תרס"ב לפ"ק פה ראדאמישלא. והנני ידידו דו"ש הק' שמואל ענגעל חופ"ק הנ"ל. סימן כא להרב החו"ב המפורסים וכו' מוהר"צ הירש נ"י בן כמח"ו הה"ג אבד"ק זאטאר ז"ל וכעת הוא הרב הגדול אבד"ק זאטאר יע"א

בדבר שאלתו בעיר קטנה הי' בית א' שייך לבעה"ב א' וקנו ממנו בית זה לבהמ"ד והתפללו שמה כמה שנים וזה איזה שנים אשר הבהמ"ד צריך תיקון ולא הי' ידם משגת וכעת נשרף בית ההקדש ויש מקום חרוב אשר מקודם הי' נבנה עלי' בהכ"נ ועומד חרוב כמה שנים ועושים שמה דברים בזוים ורצון אנשי העיר לעשות על