מהר"ש חלק א סב

עם עוד אחד ילכו אצלה והשליח יצטרף לעד מסירה. אך כתבתי דיש כמה חששות בדבר א) דא"י לומר שליח ב"ד אני ויוכל הבעל לערער ב) דלשיטת הרא"ש השליח אינו מצטרף לעד והוי כגירש בלי ע"מ א"כ מצד דא"י לומר שליח ב"ד אני א"כ עיקר החשש שמא יבוא תבעל ויערער וכ"ז אינו רק חשש דרבנן ולשיטת כמ"פ אם ניסת ל"ת וכמפורש שם בב"ש סי' קמ"ב ודוקא באם באמת מערער אז צריך קיום מה"ת לשיטת הר"א הובא בש"ך חו"מ סי' מ"ו אבל כ"ז שאינו מערער בודאי ליכא רק חשש דרבנן וא"כ עכ"פ מה"ת יחולו הגירושין א"כ מה"ת הוי בכלל מצי עביד ובדרבנן ל"א הך כללא דכ"מ דלמ"ע כמ"ש המלמ"ל בפ"ב מהלכות ביאת מקדש. וחשש השני מצד דאין השליח נעשה עד א"כ אף אם נחמיר כשיטת התו"ג עכ"פ הוי רק כגירשה שלא בע"מ ל"מ א"נ כפשטות דברי הש"ע בסי' קל"ג דשלא בע"מ הוי רק פסול א"כ אינו רק פסול דרבנן ושוב מה"ת מועיל הגט ושוב מה"ת הוי מ"ע ובדרבנן לא איכפת לנו בהכלל דכ"מ דלמ"ע. ובאמת לפ"ז י"ל דא"צ לחוש לסברת התו"ג בזה דעכ"פ ליכא בזה חשש ד"ת דהא מה"ת כשר בע"ח לחוד. ואף לפמ"ש הב"ש דבתוס' ורא"ש משמע דשלא בע"מ הגט בטל ולפ"ז י"ל דאף מה"ת ל"מ כמ"ש בתוס' גיטין דף ד' דבגיטין הואיל דל"מ הודאת בע"ד בעי ע"מ דוקא מ"מ אכתי יש עצה דהנה באמת בב"ש ריש סי' קל"ג הביא אי מהני עדות מיוחדת להצטרף בגט והביא דברי הר"ן בגיטין דל"מ וראי' מדברי הרי"ף גבי קידושין ודחה דשם גזה"כ דקידושין בלי עדים נ"מ אבל הכא י"ל דמצטרפי ומסיק הב"ש דעכ"פ אינו רק פסול ושוב יש עצה ששליח הבעל ילך מקודם עם אחד וימסור לה הגט בפני העד ואח"כ תתן לו בחזרה ותקנה לו ואח"כ ילך עוד הפעם עם אחד וימסור לה שנית דאז עכ"פ ליכא בזה פסול ד"ת בודאי דממ"נ א"נ שליח ועד מצטרפי א"כ כבר נתגרשה בפעם הראשון ואי שליח אינו מצטרף א"כ עוד לא עשה שליחתו ומועיל הנתינה שניה ועכ"פ מה"ת עדות מיוחדת מצטרף ושוב ליכא רק פסול דרבנן ובדרבנן לא איכפת לנו בהכלל דכ"מ דלמ"ע

ובאמת י"ל דיועיל הגט מכח ס"ס שמא שליח ועד מצטרף ושמא עדות מיוחדת מצטרף. וליכא רק פסול משום דלא אמר בפ"נ וזה ודאי הוא רק מדרבנן ושוב הוי בכלל מ"ע ושוב מהני מינוי שליח לקבלה. וחוץ לזה אף דדעת הח"ס דגם בשליח לקבלה ל"מ היכי דלא מצי עביד עיי"ש בסי' מ"ב אך עיין בשו"ת שי"צ סי' פ"ו שחולק על הח"ס ודעתו דשליח לקבלה מהני אף היכי דלמ"ע. והגם דלפמ"ש בתשובה לחלק בין שליח לקבלה לשליח להולכה הוא דידוע שיטת הרמב"ם ז"ל דמינוי שליח להולכה א"צ עדים דלע"ע אינו דש"ב וכ' בספר חידושי הרי"ם על גיטין בסופו דף ע' דבשלמא בשליח להולכה דל"ח מילי א"כ תיכף נגמר השליחות וחל על השליח שם בעלים א"כ לע"ע אין כאן דבש"ב אבל שליחות לקבלה דהוי מילי א"כ נהי דשליח ראשון מהני במילי מ"מ עיקר השליחות נגמר בשעה שמקבל הגט ואז הוי דש"ב ולכך בעי עדים. ולפ"ז י"ל דבשלמא בשליח להולכה דאמרינן דתיכף מקבל השליח כח הבעלים א"כ י"ל דהיכי דלמ"ע אין יכול למסור לו כח הבעלים. אבל שליח לקבלה דעדין לא חל כח השליחות ורק בשעה שמקבל הגט אז נעשה במקום הבעלים א"כ לא איכפת לנו מה דבשעת מינוי לא הי' מ"ע דבלא"ה לא חל אז על השליחות כח הבעלים. א"כ י"ל כ"ז בנידון הח"ס דמינתה שליח לקבלה בעת שטותו דעכ"פ בשעת קבלה יוכלה לקבל הגט בעצמה א"כ שפיר אמרינן כיון דבלא"ה בשליח לקבלה אינו במקום הבעלים רק בשעת קבלה ואז האשה בעצמה יכולה לקבל הגט וחל אז על השליח שם בעלים אבל הכא דגם בשעת שיקבל השליח הגט ג"כ לא תוכל לקבל בעצמה א"כ גם אז א"א שיהי' השליח עומד במקומה אך לסברת הג' השו"צ ז"ל גם בכה"ג ל"ש הסברא דלמ"ע ובפרט שהוכחתי דעכ"פ יש עצה שתקבל בעצמה הגט ותהי' עכ"פ מגורשת מה"ת ובדרבנן ל"ש הך כללא דלמ"ע ועיין שו"ת נוב"י מהד"ת או"ח סי' ל"ט: אך עכ"פ יפה כ' כת"ה דשייך חשש השני דשליח לקבלה מיד שליח בעלה ל"מ משום חצירה הבאה לאחר מכאן ולזה ל"מ ריצוי הבעל אך דהב"ש בריש סי' ק"מ הביא דבשעה"ד מתירין ששליח שלה יקבל מיד שליח בעלה אבל י"ל דכאן לא מיקרי שעת הדחק שאפשר להתיר ע"י ק" ונהי דהיכי שאפשר לעשות בהיתר אין מתירין החרם מ"מ כיון דגם במינוי שליח לקבלה יש חשש משום חצירה הבאה לאחר מכאן א"כ ע"כ נצטרך לדחוק דמשום מקום עיגון נתיר מ"מ יותר יש להקל בענין חדר"ג מלהקל באיסור א"א אף בחשש פסול דרבנן ובפרט דהכא דזינתה לרוב הפוסקים א"צ כלל היתר דק"ר רק מצד החומרא אנו מצריכים ק"ר אבל א"א להקל בשביל זה להכשיר חומרא דנוהג בגט גופא ויוכל לצמוח מזה חשש ד"ת. ובפרט לפמ"ש רו"מ בשם הרב מנאוירק גם עצה דשליח לקבלה קשה מאד ע"כ הדרינן לדלעיל דיש מקום להתיר לו לישא אשה על אשתו ע"י ק"ר מג' ארצות כד"ת ואח"כ כשתוכל לקבל הגט ימסור לה השליח הגט. וע"ד ההכתובה יקוב הדין ביניהם אז ולע"ע אינו מעכב ההיתר ואנכי מצטרף למנין להתיר לו חדר"ג ואנחנו שלוחת דרגמ"ה עבדינן ובלבד שלא יהי' נגד חוקי המדינה. והש"י וצלנו משגיאות

בעה"ח ג' בשלח תרס"א ראדאמישלא. והנני ידידו דו"ש הק' שמואל ענגעל חופ"ק הנ"ל. שולי המכתב. עוד יש לדבר בזה במה שראיתי בשו"ת מהרי"א הלוי סי' ע"ו שהביא שאלה באשה אחת הזקיקה ליבום ובמשך הזמן נשתדך החלוץ עב"ג והזקוקה זינתה וילדה בת ודרה עם הבועל באיסור אי מותר הבחור לישא משודכתו כיון שעתה א"א לחלוץ שהיא מינקת ואולי תתעבר אחר ההנקה עיי"ש שהשואל כ' כי לכאורה הדבר מפורש ברמ"א סי' קנ"ט דאסור להיבם לישא אשה עד שיחלוץ. אך הכא כיון שא"י לחלוץ בימי מניקתה דהוי חליצה שא"ר ליבום מחמת איסור מניקת א"כ במקום עיגון אפשר להתיר לישא משודכתו. וה"ג הנ"ל דחה די"ל דיועיל החליצה א' דכיון דמופקרת לזנות ל"ש גבה איסור מניקת וא"כ היא עולה ליבום ולחליצה. ועוד הא מפורש במתני' דח"ל חולצת ומוכח דגם במקום לאו ד"ת אפ"ה מהני החליצה מכ"ש באיסור מניקת דרבנן. עכ"ד

והנה באמת מ"ש די"ל דשרי להתייבם מחמת דהוי מופקרת לזנות. הנה באמת י"ל דכיון דלא נחשדה לזנות רק עם איש ידוע ל"ח נכלל מופקרת דבאמת בשו"ת צה"ב שבסו"ס בית מאיר סי' ה' העיר די"ל דאף במופקרת לא נתיר איסור מניקת דבשלמא מצות לעולם בהם תעבודו דהוי עשה שבין אדם למקום לכך מתירין במקום הצלה מעבירה וכסברת התוס' דבכה"ג אומרין חטא אבל הכא דהוי משום היזק פרנסת הילד א"כ אין מתירין אף במקום הצלה מאיסור כמ"ש הראב"ד וכבר הבאתי לעיל דבריו בשם השטמ"ק ב"ק דף פ' דאף במקום פק"נ אסור להתרפאות בממון חבירו. ואך י"ל דבמופקרת לזנות כיון שמכשלת הרבים וחשיבי אנוסים כמ"ש בתוס' גיטין דל"ח א"כ י"ל דניחא לי' להקטן גופא שינצלו רבים מעבירה ולא יגרום על ידו מכשול לרבים והוי כאומר א"א בתק"ח שומעין לו ואף שקטן אין לו דעת מ"מ במידי שזכות גמור יש לו שליחות וכמ"ש בתוס' כתובות דף י"א. וכ"ז במופקרת לאנשים רבים שייך הסברא הנ"ל. וגם שייך שאר הסברות דבוודאי אף אם נאסור לה להינשא תתעבר בזנות ובלא"ה תתעבר חלבה ועכ"פ אין בזה ענין סכנ' להילד ואף שי"ל