מהר"ש חלק א סא

מופקרות הם ברצון ואדרבה בתוס' גיטין דל"ח כ' שהם משתדלים לזנות והמזנים חשיבי אנוסים ואף שהרופא אין לו נאמנות באיסורין מ"מ כ' בשו"ת הרדב"ז דברגל"ד מהימני והכא כיון דעכ"פ נתברר מפי עדים שזינתה א"כ יש רגל"ד שהרופא אומר אמת א"כ שוב א"א למתלי בס' אונס וגם יפה כ' כת"ה כיון שעכ"פ הבעל יודע שלא בא עליה א"כ שוב אסורה עליו ונהי דבזה"ז מפורש בסי' קע"ח לחד דעה דאינו יכול לומר שמאמין לדברי העד שם יש ס' בעיקר הזנות אבל הכא באמת בלא"ה נולד לנו ס' ע"י העדים וקרוב לאיסור דלא בא ע"י שם א"כ בודאי מהימן הבעל ושוב נאסרה עליו וממילא ליכא חדר"ג. ובפרט דיפה הביא כת"ה דברי הכנה"ג שכ' דאע"פ שיש להתיר מכח ס"ס מ"מ אם אין רצונו לסמוך על הס"ס עכ"פ ליכא חדר"ג כיון דעכ"פ אזדא חז"כ א"כ מכל הני טעמי נלע"ד אף אי לא נוכל להחליט לאוסרה עכ"פ פשיטא דע"י ק' רבנים מג' מדינות יש להתיר כיון דאין לו להשליש עבור כתובתה יצא דבנ"ד אם נחליט דליכא שום עצה לגרשה כעת פשיטא דא"צ להמתין עד שתתרפא ומותר לישא אשה אחרת עכ"פ ע"י ק"ר אם אינו נגד חוקי הקיר"ה וז"ב. ועי' שו"ת מהרי"א סי' ע"ה

עתה נדבר אי יש עצה לגרש ע"ו שליח להולכה שילכו שמה ב' שלוחים והם יהי' עדים בדבר. והנה כת"ה הביא שיש בזה כמה חששות א) דצריך י' אנשים ועכ"פ בעי שיתנו בפני ב"ד ולדעת הנוב"י עיקרו דבעי ב"ד בשעת נתינה ולדעת החת"ס צריך ג' בשעת קבלת העדות. והביא שיטת הפוסקים החולקים אי השליח עומד במקום העד דיש בזה מחלוקת הרמב"ם והרא"ש ולפי הבנת הב"י יש חילוק דמינוי השליחות בעי בפני עדים אחרים אבל בשעת קבלת או נתינת הגט השליח נעשה עד. והנה באמת בש"ס משמע דהא דשליח נעשה עד היינו שא"צ למסור לה הקידושין בפני עדים אחרים רק הם עצמם עדים בדבר. והנה רו"מ הביא מ"ש התו"ג דדוקא באם באמת בשעת הקידושין הי' עדים אחרים ורק אח"כ יוכל השליח להעיד שכבר נתקדשה דאח"כ כבר נסתלק מהשליח תורת הבע"ד אבל בשעת נתינת הקידושין בעי עדים אחרים דגזה"כ דקידושין בלי עדים ל"מ. והנה באמת משמע כן בדברי הריב"ש שהקשה בהא דקאמר בש"ס שם בקידושין דמ"ג חד אמר שליח אינו נעשה עד משום דהוי לי' כגופו והקשה דבאמת אמאי נימא שליח נעשה עד ותירוץ דכיון דאחר המעשה פרח מיני' שם בע"ד שפיר נעשה עד. ומשמע כאורה דמיירי באמת שהשליח בא עתה לפני הב"ד להעיד שנתקדשה בפני עדים דאז שפיר מהני דעתה כבר נסתלק ממנו שם בע"ד ושפיר יוכלו הב"ד לדון עפ"י עדותו. אבל באם באמת לא הי' בשעת קידושין עדים אחרים ל"מ דגזה"כ דבעי עדים בשעת קידושין ואז הי' על השליח שם בע"ד

אך באמת מלשון הש"ס משמע דגם באם בשעת הקידושין לא הי' בלעדי השליח אפ"ה מהני. ובכוונת הריב"ש י"ל דנודע פלוגתת הרמב"ם והטור באה"ע סי' ק"כ דבנשתטה המשלח בשעת כתיבת הגט דלדעת הרמב"ם ז"ל מהני מה"ת ולשיטת הטור ל"מ וכ' המפורשים דהרמב"ם ז"ל ס"ל דבענין שליחות א"צ לייחס הפעולה להמשלח רק שגזה"כ כיון דמסר לו כח הבעלים מהני עשיית השליח ולדעת הטור דצריכין לייחס הפעולה להמשלח והוי כאלו בעצמו עשה הפעולה. ונ"מ דלשיטת הרמב"ם יש להשליח יחוס להפעולה תמיד אף אחר עשיית הדבר דמיקרי הדבר נעשה. עי"ש ולשיטת הטור אחר עשיית הדבר אין להשליח שום יחוס להפעולה. ולפ"ז א"נ דהפעולה מתייחס להשליח א"כ שפיר חשיב השליח בע"ד של הפעולה אבל א"נ דהפעולה מתייחס להמשלח א"כ אף בשעת עשיית הדבר ל"ח השליח בע"ד של הדבר רק המשלח לכך שפיר שליח נעשה עד א"כ זה כוונת הריב"ש דכיון דאח"כ פרח מיני' שם בע"ד הייני דכיון דאמרינן שהשליח אין לו שום יחוס להפעולה רק דהוי כאלו המשלח בעצמו עשה הפעולה א"כ שוב אף בשעת מעשה אין על השליח שם בע"ד ושפיר נעשה עד ומוכח באמת דגם בשעת הקידושין או הגירושין א"צ עדים אחרים. ובאמת עפי"ז א"ש מ"ש הב"י שם שיש לחלק דעל מינוי השליחות צריך עדים אחרים ועל קבלת ונתינת הגט ל"צ עדים אחרים, והקשה בטו"ז דכי גרע מינוי השליחות מגמר השליחות דל"צ עדים אחרים

ולפ"ז ניחא דעל מינוי השליחות עיקר הענין להעיד דהשליח נעשה במקום הבעלים א"כ עיקר העדות נוגע להשליח א"כ שפיר חשיב אז בע"ד ואינו נעשה עד אבל בשעת נתינת הגט אז צריך לייחס הפעולה להמשלח והראי' דנשתטה אז פסול א"כ אז השליח ל"ח בע"ד ושפיר נעשה עד. יצא דא"ש חילוק הב"י וי"ל לדינא דא"צ עדים אחרים א"כ שפיר הי' עצה זו דהשליח של הבעל יעשה ב' שליחים והם בעצמם ימסרו לה. אך באמת לדינא יש לחוש לשיטת התו"ג דבשעת עשיית הדבר צריך עדים אחרים וכמ"ש הרמ"א בסי' קמ"ב סעיף ד' ובאמת מלשון הריב"ש י"ל דהפי' כמ"ש התו"ג. א"כ יש הרבה חששות בדבר א) מכח דבעו ב"ד ועכ"פ ע"מ. ובפרט שצ"ל שליח ב"ד אני ואף שמפורש ברמ"א שם דבמקום עיגון יש להקל אף בלא אמר שליח ב"ד אני אם יש בידו הרשאה ובפרט בשנים דא"צ לומר בפ"נ וה"ה דא"צ לומר שליח ב"ד אני מ"מ לפמ"ש דברי השו"מ לעיל דאם אין הגט ביד הבעל וכבר הוא ביד השליח אין יכול הבעל לעשות שליח אחר שלב"פ דהוי כמו לי גיטך מענ"ק ורק יש עצה שהשליח יעשה במקומו ב' שלוחים מ"מ כיון דהבעל לא עשאם שלוחים שוב שייך ערעור הבעל א"כ שוב צריכים לומר שליחי ב"ד אנו וצריך ב"ד ואי דבמקום עיגון יש להקל כמ"ש הרמ"א בסעיף ט' מ"מ חדא כאן אינו מקום עיגון לפי דאפשר להמתין עד שתתרפא וגם אי לא יהי' אפשר בגט שוב ניקיל לישא אשה על אשתו ולענין האשה שתהי' מגורשת, ל"ח מקום עיגון דכ"ז שהיא חולנית בלא"ה לא תינשא ואח"כ תקבל הגט מיד השליח להולכה

ובפרט דכמה ריעותות א"א להקל במקום עיגון וכמ"ש ש כת"ה. וי"ל דדמי למ"ש הט"ז ביו"ד סי' צ"א דתרי קילי בהפ"מ ל"א ועיין בש"ך יו"ד סי' ע' ובחידושי רעק"א על היו"ד בסי' נ"ה ובהגהות לב"ש שם. והכא יש ריעותא מצד דליכא ב"ד ומצד דלא יוכלו לומר שליחי ב"ד אנו וגם שליח הבעל א"י לומר בפ"נ ולשיטת התו"ג הוי כליכא ע"מ ולשיטת כמ"פ בלא ע"מ הגט בטל מה"ת ועיין בתוס' גיטין ד"ד א"כ יש יותר להקל לישא אשה על אשתו דלשיטת כמ"פ ליכא בזה חשש ד"ת ואף א"נ דנוגע לד"ת אבל עכ"פ ליכא בזה חשש איסור מיתה ולהכשיר גט כזה יש חשש באיסור א"א ע"כ פשיטא דלא נסמוך אשני שלוחים שיהי' הם ע"מ. עתה נבוא לדבר מעצה השניה ששני אנשים ילכו אצלה ותמנה בפניהם איש אחר לשליח לקבלה והעדים ועודו לפני הבד"צ שמינתה את פב"פ לשליח לקבלה והם יהי' ג"כ בשעה שימסור שליח הבעל הגט ליד השליח לקבלה. והנה יש בזה הרבה לדבר. הנה באמת כ' ר' פרץ דאינו נכון לעשות שליח לקבלה והובא ברמ"א סעיף כ"ט אך באמת בעיקר הטעם משום שא"א לקיים חתימות כל הג' דיינים וא"כ הכא דהעדים שתמנה בפניהם הם בעצמם יעודו לפני הב"ד שנתמנה פב"פ לשליח והם בעצמם יהי' ע"מ א"כ יהי' בירור והב"ש הביא כן בשם שו"ת הב"ח ועיין שו"ת חת"ס אה"ע ח"ב סי' מ"ב

והנה לכאורה י"ל דכיון דכעת א"א שהיא בעצמה תקבל הגט מחמת שא"א ליכנס אצלה א"כ י"ל דלא תוכל למנות שליח לקבלה ג"כ דקיי"ל בש"ס נזיר די"ב דכ"מ דלמ"ע ל"מ משוי שליח. ובפרט הכא דגם בשעת גמר הקבלה ג"כ לא תוכל לקבל בעצמה ואף דשיטת המהרי"ט דבעשאו שליח בפי' מהני מ"מ ידוע שדבריו מופרכין. אך באמת י"ל דאף אם נחליט דגם בשליח לקבלה מ"מ אמרינן הך כללא דכ"מ דלמ"ע ל"מ משוי שליח דבחמת יש בזה פלוגתא. מ"מ ניחא דבאמת יש עצה גם עתה לגרש אותה הייני שהשליח