מהר"ש חלק א ס

בדעת שניהם א"כ שוב מהני ההיתר אף באינו משליש ובפרט דבאמת רוב הפוסקים מקילין גם בנשתטית אף באין לו להשליש ועי' שו"ת הג' רח"כ אה"ע סי' ג' ובפרט בנ"ד בודאי מהני ההיתר אף בלי השלשת החיובים ובפרט אם זינתה הפסידה כתובתה ובענין השלשת הגט כבר מושלש הוא. ויפה כ' כת"ה דבכה"ג ל"ש לומר כ"מ דלמ"ע כיון דבשעת מינוי השליחות הי' אפשר ליתן לה הגט א"כ נודע מ"ש הרמב"ם בפ"ב מהלכות גירושין דבמינה שליח בעודו בריא מהני מה"ת אם יכתוב בעת שטותו כיון דכבר מסר כח להשליח ושיטת הטור אה"ע סי' ק"כ דאם נשתטה בשעת כתיבה דפסול מ"מ כ' הב"ש שם דבנשתטה בשעת נתינה כשר מה"ת ובפרט בנשתטה בין כתיבה לנתינה ולא נתנו את הגט עד אחר שחזר לדעתו מכ"ש דמהני ועי' בב"י שם שמביא די"ל דאף בנשתטה בין כתיבה לנתינה יופסל ואפ"ה קיי"ל דכשר בכה"נ ולא אמרינן דפסק כח השליחות בשעה שלא הי' ראוי לנתינה א"כ פשיטא דאף א"נ דאם ממנה שליח בשעת שטותה דהוי בכלל למ"ע כמ"ש המגי' במל"מ מ"מ באם בשעת כתיבה היתה שפוי בדעתה נהי דנשתטתה בין כתיבה לנתינה בודאי לא בטול השליחות ויוכל לגרשה אח"כ אחר שכבר חזרה לדעתה. ובפרט דהכא באמת גם עתה אין חסרון בגוף האשה רק מכח אמירת הרופאים שלא יכנסו אצלה ועכ"פ כיון דאין החסרון בגוף המגורשת והמגרש בודאי לא בטל השליחות. ומה שחושש כת"ה שצריכין ליתן לה הגט בתורת זיכוי וכמפורש באה"ע סי' ק"מ מלבד דיפה כ' כת"ה דכעת אין לפניו זכות שבלא"ה פורשים ממנה מחמת חולי המתדבק ובפרט כיון שכ' כת"ה דגילתה דעתה שאינה רוצה לקבל הגט כ"א יהי' אחי בעלה שם א"כ במוחה בפירוש ל"מ זיכוי ואף שכ' ברשב"א קידושין דכ"ג דבזכות גמור ובפרט במקום שאפשר לכופו מהני אף בעומד וצוח מ"מ בכה"ג שכבר נמסר ליד שליח להולכה א"א שוב ליתן בתורת זיכוי וודאי דאינו מעכב. ואף שאפשר לבטל את השליחות ויעשה שליח אחר שיתן לה בתורת זיכוי מ"מ עי' בשו"ת שו"מ תנינא ה"א סי' קפ"ה שכ' דאם כבר הגט ביד שליח אין יכול הבעל למנות שליח אחר שלב"פ דהוי כטלי גיטך מעג"ק אבל עכ"פ מפורש בשו"ע דצריך תחלה ליתנו בתורת זיכוי אבל אם כבר עשה שליח להולכה שוב א"א בזיכוי

עתה נדבר במה שחשש כת"ה במה שקבלו העדות שלב"פ הבעל והאשה. אך יפה הביא מ"ש בשו"ת נוב" קמא אה"ע סי' ע"ב א' דבדיעבד לכמ"פ מועיל בקבלו עדות שלא בפני בע"ד וכמ"ש הב"י בחו"מ סי' כ"ח דמה"ת מהני קבלת עדות שלב"פ וגם דעכ"פ אף א"נ דל"מ אף בדיעבד מ"מ י"ל דכ"ז רק לענין לאוסרה מדינא אז י"ל ע"י קבלת עדות שלב"פ נהי דחשיב כרגל"ד שהדבר אמת מ"מ גזה"כ שא"א לאוסרה רק עפ"י ב' עדים דהוי דש"ב ובמעידין שלב"פ אין עליו תורת עדות מ"מ לענין חדר"ג דגם בעע"ד ליכא חדר"ג מה"ט כמ"ש הרשב"א דר"ג ל"ג רק בפני נשים הכשרות א"כ היכי דנתקבל העדות שלב"פ נהי דאין עליו תורה עדות וא"א לאוסרה עי"ז מ"מ יש רגל"ד שזינתה וחשיבה עכ"פ עע"ד ושוב. ליכא חדר"ג

ובאמת א"נ כסברא זו דבאמת לא נאסרה עוד על בעלה א"כ שוב ליכא לפניו זכות ברור ול"צ ליתן בתורת זיכוי. אך דא"נ כסברא הנ"ל דעכ"פ א"א לאוסרה ע"י קבלת עדות שלב"פ א"כ שוב אזדא סברא שכתבתי דהוי אומדנא גדולה ושוב נהי דבעע"ד ג"כ ליכא חדר"ג מ"מ לענין להפסידה כתובתה בעי התראה ולענין לגרשה בע"כ הסכימו כמ"פ דל"צ התראה עי' שו"ת נוב"י תנינא סי' כ"ו ודלא כמ"ש בשו"ת ח"ס חחו"מ סי' ר"ג ושוב י"ל דא"א להתיר רק בהשלשת כתובה אך באמת הוכחתי דגם בנשתטית אפ"ה באין לו אפשר להתיר אף בלי השלשת כתובה ובפרט דנראה שכבר נתרצתה בני כתובה ובפרט דלשיטת הנוב"י היכי שא"א לקבל בפניו מהני אף שלב"פ ושוב יש. להתיר אף בלי השלשת כתובה כנ"ל. ומה שהעיר כת"ה עוד שא"א לאוסרה עפ"י העדות שנגבה דיש ס"ס שמא בא ע"י שם ושמא באונס וס' אונס מצרף לס"ס כמפורש בש"ס כתובות ד"ט

הנה באמת יפה הביא רו"מ דברי הפוסקים דהיכי שהבעל לפנינו ואינו טוען שבא עליה הוי ודאי ממזר. ועוי"ל דדוקא בס' ממזר דכ' הפוסקים דגם ברוב לאיסור או חזקה לאיסור מ"מ ל"ח ודאי ממזר כיון דבפירוש גילתה התורה שס' ממזר יבא א"כ גם רוב וחזקה לאיסור ל"ח רק ס' ממזר דרו"ח נמי ל"ח בירור לשיטת השטמ"ק ב"מ ד"ו ועי' בס' שב שמעתתא א' שהביא כן בשם הפנ"י והפר"ח ז"ל א"כ ס' שמא בא ע"י שם ג"כ ל"ח עכ"פ ודאי ממזר. ואף לשיטת הש"ש דברוב לאיסור גם בס' ממזר אסור דרובא דליתא קמן חשיב בירור ועיי"ש בהגהות הג' מלייפניק. אבל הכא ל"ח רק מצוי לאיסור א"כ בודאי בס' ממזר מותר ועי' בפמ"ג יו"ד סי' נ' שנסתפק אי מצוי חשיב כמו רוב אבל לענין איסור זנות דכ' בתוס' כתובות ד"ט דאם הי' הרוב דברצון רוב גמור לא הי' מצטרף לס"ס א"כ פשיטא דס' שמא בא ע"י שם דהוי מצוי לאיסור לא מצטרף לס"ס ובפרט אף למ"ש בתוס' נדה די"ט דס' אף כשרוב נוטה לאיסור מצטרף לס"ס מ"מ זה רק היכי דעכ"פ בס' א' הוי צד האיסור וההיתר שקול אז ס' השני מצטרף לס"ס אף כשהרוב נוטה אבל הכא דבשני הס' בכ"א רוב נוטה לאיסור דשמא בא ע"י שם ל"ש וס' אונס נמי ל"ש ושפיר ל"ח ס"ס. אך באמת י"ל דנהי דל"ח ס"ס מ"מ עכ"פ יש ב' צדדים להתיר ועכ"פ חשיב בגדר ב' מיעוטי להתיר ונודע שיטת הר"ן בחולין פ' א"ט דב' מיעוטי חשיב כפלגא ושוב יש לאוקמה בחזקת היתר כקושית התוס' ונהי דאפשר לומר כקושית הפנ"י דמדרבנן ל"מ חזקה היכי דנולד ריעותא מ"מ הי' מקום לומר דבאמת נתקבל העדות שלב"פ ורק שהבאתי שיטת כמ"פ דבזנות מהני קבלת עדות שלב"פ והסברא עפמ"ש הב"י דמה"ת מהני קבלת עדות שלב"פ וע"י תיקון חז"ל א"א להקל בס' סוטה וכ"ז היכי דנאסרה מה"ת אבל הכא ממ"נ מה"ת יש ב' מיעוטי וחשיב כפלגא ומהני חזקת היתר ומדרבנן שוב ל"מ קבלת שלב"פ וכדמצינו בשו"ע אה"ע סי' מ"ב דאעפ"י שהמקדש לפני פסולי עדות דרבנן חוששין לקדושין וא"א לבטל קידושי ד"ת אבל בקידש קידושי דרבנן לפני פסולי עדות דרבנן א"צ גט ממ"נ. א"כ ה"נ י"ל כנ"ל. אך שי"ל דכמ"ש הריב"ש דבדבר שאינו תלוי בחיוב וטבע ל"ש לומר סמוך מיעוט לפלגא ה"ה לענין צירוף ב' מיעוטי ג"כ י"ל דרק מיעוט דעופות טמאים בצירוף נבילות הוי פלגא אבל כא א"א לצרף ב' ס' ששכיחים לאיסור ועי' בסד"ט סי' קפ"ז ובשו"ת אדב"ע האריך בזה. וחוץ לזה י"ל דבאמת בהא דפריך בש"ס כתובות ד"ט ואמאי ס"ס הוא והקשה השטמ"ק דהוי ס' טומאה ברה"י ול"מ ס"ס ופלפלתי בזה הרבה אך די"ל עפמ"ש המבי"ט בקרית ספר דהא דס"ס ברה"י ל"מ הוא רק מדרבנן ובדרבנן שוב ל"ש לומר שאחד"א א"כ שוב י"ל הכא דכריסה בין שיניה א"כ י"ל דגם ס"ס לא יועיל מטעם דס' א"א שזינתה הוי ס' סוטה ורק אי הי' ס"ס טובא הי' מקום לומר כנ"ל דעכ"פ כיון דנתקבל שלב"פ א"כ ממ"נ מה"ת מהני ס"ס אף בס' טומאה ברה"י ומדרבנן שוב ל"מ לפי שנתקבל שלב"פ ועפמ"ש ברמ"א אה"ע סי' מ"ב דקידש קידושי דרבנן לפני פסולי עדות דרבנן דא"צ גט

אך כיון דבאמת כל ס' שכיח לאיסור ורק שכתבתי דעכ"פ י"ל דב' מיעוטי חשיב כפלגא ולפ"ז י"ל דכיון דחשיב רק כפלגא א"כ בס' א' בס' סוטה מה"ת הס' אסור ול"מ חזקה ושוב נאסרה מה"ת אף בקבלת עדות שלב"פ ונהי דמדרבנן ל"מ שלב"פ מ"מ א"א להקל נגד ס' סוטה מה"ת וז"ב בס"ד. וחוץ לזה כיון דחזינן דנחלתה מחמת הזנות א"כ ע"כ דזינתה כמה פעמים ולומר שכל הזנותים שזנתה הי' באונס זה בודאי ל"ש דרוב נשים