מהר"ש חלק א נז

שם דחיוב להעבירו. ובאמת מצינו כן ברמב"ם דאעפ"י דאין מוציאין אשה מבעלה בקלא דלא פסיק מ"מ עכ"פ יש חיוב ומצוה על הבעל לגרשה. וכ' בכנה"ג דיכול לגרשה בע"כ ולית בזה משום חדר"ג דלא תיקון בזה רק משום אנשים הפריצין. וא"כ פשיטא דגם טבח נכון לסלקו היכי דיש ממש בקול. אף דיש לחלק דנאמנות השו"ב הוא בדבר שהוא נגד ח"א אבל טבח שעיקר נאמנות שלו בדבר שאינו נגד ח"א דנשחטה הותרה דאף דאיתחזק טריפה במקילין אפ"ה ל"ח רק איקבע. וגם ניקר הגיד וחלב ל"ח ח"א כמ"ש ברמ"א סי' קכ"ז ובט"ז שם ועיין ט"ג ריש גיטין ובש"ש שם ובהגה"ה אימרי ברוך סי' קכ"ז. א"כ י"ל דכיון דיש לו חזקת כשרות וא"צ בעדותו לסתור ח"א י"ל דלא נפסול בשביל קול רינון. אבל עכ"פ י"ל דאדרבה בשו"ב אחר שכבר נתמנה י"ל דאין לפוסלו אבל בקצב דל"ש בי' מינוי כ"ע מודים דהיכי דיש עלי' קול פסול אין להאמינו ועיין ד"ח מה"ת חיו"ד סי' ה' אך עיין שם בד"ח סי' כ"ד דעכ"פ בעי שיהי' קלא דלא פסוק ויהי' ממש בקלא ובלא"ה גם בשו"ב אין לחוש ע"כ מצד הקול רינון אם יש ממש בקול יכולין לפוסלו משום זה לחוד. עתה נדבר מצד עיקר הענין שרצה למכור בחזקת כשרות בהמה שנטרפה מחמת יתר מרה. והנה כפי מכתבו משמע שנתברר דרצה למכור הבשר לולא דברי השו"ב שסופר הדבר

א"כ מפורש הדבר בש"ע דטבח שיצא טרפות מת"י מעבירין אותו ושם בסי' קי"ט סעיף ט"ז מפורש שאם מעשי' מוכיחין שהי' רוצה להכשיל באכילת טרפות מסלקין אותו וכן מפורש בשמ"ח סי' ב' סעיף י"ח. והנה לפי שיטת הרמ"א משמע דאם ליכא בירור שהי' מזיד שאין מסלקין אותו בפעם ראשון. ואם נראה שהי' מזיד לכ"ע מעבירין אותו כמפורש בתב"ש ס"ק ל"א דגם הרמ"א מודה בזה. אך הש"ך חולק שם בסי' ב' ודעתו דבסתמא לא תלינן בשגגה. ובאמת מצינו כעין זה ביו"ד סי' רל"ב דמי שעבר על השבועה א"נ לומר שוגג או אונס הייתי. ועיין חו"מ סי' ל"ד ברמ"א ובנה"מ שם ובקצה"ח סי' כ"ח באורך. אך לשיטת הפר"ח באם יש חשש חימוד ממון אז בפעם ה"א ג"כ מעבירין אותו. ולדעת הפר"ת וכן הסכים הפמ"ג דאם הוא מוחזק בכשרות. אף ביש חשש חימוד ממון אין מעבירין אותו בפעם הראשון. אבל באין מוחזיק בכשרות אז היכי דיש חימוד ממון אז לכ"ע מעבירין אותו בפעם ה"א. והכא עכ"פ ע"י כל דברים דלעיל אף א"נ דלא נוכל עי"ז לפוסלו מ"מ עכ"פ איתרע חזקת כשרות. וא"כ אף דהש"ך הביא בשם מהר"י דבנראה שהוא אדם כשר תלינן בשגגה עיי"ש ס"ק ל"ג וכן מפורש בסוף סי' י"ח. א"כ בכה"ג דאיתרע חזקת כשרות בודאי אף בפ"א היכי דיש חימוד ממון לא תלינן בשגגה. וא"כ י"ל דבשביל הא לחוד שרצה למכור בהמה שהי' בה יתר מרה יש ג"כ לפוסלו דנראה דהי' מזיד בדבר ורצה להכשיל רבים בשביל חימוד עמון. ומה שהביא כת"ה דברי הש"ך ריש סי' קי"ט לחלק בין שו"ב לשאר דברים דבשו"ב דיש הרבה דינים יותר יש להחמיר. לא דמי דשם מיירי כ"ז שלא נחשד כ' הש"ך דלענין נאמנות ס"ל להמחבר דמסתמא מוקמינן לכל אדם בחזקת כשרות אבל בשו"ב מחמירין אבל בנחשד כבר הלא מפורש במחבר שם דאם נחשד בשום איסור עכ"פ אין לו נאמנות באותו דבר. א"כ הכא דכבר נחשד במכירת טרפות

א"כ איתרע נאמנותו רק עיקר הס' אי נתלי בשגגה בזה שפיר באינו איש מדקדק במעשי' ויש חימוד ממון לא תלינן בשגגה. ומכ"ש הכא שהוא איש קל בודאי כיון דיש בו חימוד ממון לא תלינן בשגגת. ומה שהביא מסי' ס"ה דמשמע דלענין ניקור בעי מוחזיק בכשרות וכ' כבודו משום דנוקור חשוב טרחה יתירה. באמת בש"ך סי' ב' כ' דחשיד לאכול נבילות כשר לשחוט בשל אחרים וכ' הנו"ב מה"ק יו"ד סי' א' דעכ"פ אינו מטריח בבדיקת הסכין וכן כ' הפמ"ג שם. אך באמת י"ל דדוקא שם בסי' ס"ה דמיירי במנקר גיד הנשה כמפורש שם וזה הוי ודאי טרחה יתירה. אבל במדינה זו דאין מנקרין חלק אחורים וניקור חוטי חלב ודם ל"ח טרחה יתירה כמ"ש התוס' פסחים ד"ד ע"ב ד"ה הימנהו עיי"ש. אך פשיטא דגם בדבר דלית בי' טרחה מ"מ כיון דרצה להכשיל באכילת טרפות והוא איש שכבר איתרע חזקת כשרות שלו פשיטא דכיון דיש בו חימוד ממון ואין רגלים לדבר שהי' שוגג דלא תלינן בשגגה. אף לשיטת הרמ"א ומכ"ש לשי' הש"ך

ולכאורה הי' מקום לומר דכיון דיתר מרה לשיטת רש"י ז"ל הטעם דיתר כניטל מתחילת ברייתו א"כ ל"ח רק ס' טרפות דהא רוב הפוסקים מכשירין חסרה המרה וחשיב רק ס' טרפה כמ"ש הפמ"ג שם דחסרה המרה הוי רק ס' טריפה ועיי"ש דל"ח בכלל ס' שמא כשיטת הרמב"ן דהעיקר כשיטת רש"י ז"ל דיתר מרה כחסר ולא כניקב והוי רק ס' טרפה. וא"כ לא נחשד רק על ס' טרפות. אבל באמת איש פשוט כזה אין יודע החילוק בין ס' טרפה לודאי טרפה. וחוץ לזה א"נ דעכ"פ עבר מקודם עכ"פ עבירה אחת א"כ נהי דהרבה פוסקים ס"ל דעד ג' פעמים תלינן בשגגה מ"מ דעת הב"ח דבאיסור ד"ת מחמירינן דבב' פעמים חשוב מוחזק כשיטת הנמ"י דרק בווסתות דרבנן אז בעי ג' פעמים אבל באיסור ד"ת סגי בב' פעמים ואף דדעת הט"ז בסי' ק' אינו כן באמת בתב"ש חולק על הט"ז ובבכור שור כ' דבאפשר לסנן מחמירינן ובשו"ת רח"כ סי' ב' מקיל עד ג' פעמים אך בשו"ת בית אפרים מחמיר בד"ת עפ"י שיטת המהרי"ט דרק בווסתות דהוי ענין טבעי בעי ג' פעמים ועיין שו"ת ד"ח סי' י"א ובשו"מ מה"ק ח"ב סי' י"ב מחמיר ג"כ בב' פעמים ובפרט הכא סגי אף פ"א לכ"ע ע"כ נראה לענ"ד ברור להלכה ולמעשה דאין לסמוך על נאמנות הטבח בשום דבר עד שיעשה תשובה הראוי וד' יצלנו משגיאות

באעה"ח יום ו' ר"ח אדר תרס"ג לפ"ק פה"ק ראדימישלא. הק' שמואל ענגעל חופ"ק הנ"ל סימן י לכבוד הרב הה"ג חריף ובקי המפורסים פאר היוחסין וכו' כש"ת מוה' משה גינז נ"י האב"ד ד"ק קרעסטיהר במדינת הגר

בדבר שאלתו באיש א' שנסע לאמעריקא עם ז' והי' שם איזה זמן ואח"ז נסע לביתו ואשתו נשארה שמה והתפשרו א"ע שתקבל ג"פ ושלח לה גט ע"י הבי"ד כד"ת וטרם בא לידה הייני שלא רצתה לשלם שכר הבד"צ וכתבו להבעל שישלח מעות וביני לביני נחלתה האשה והיא מונחת בבית החולים שמחוץ לעיר ולפי אמירת הרופאים יש לה ר"ל חולי המתדבק וזה בא מחמת שהיתה מופקרת לזנות ובוודאי הפילה כמה פעמים ומזה נצמח לה חולי הנ"ל ואין מניחים לבוא שמה יותר משני אנשים ביחד ולזה א"א לסדר שמה גט ולפי אמירת הרופאים בוודאי לא תצא משם עד ב' שנים ואומרים כי סכנה גדולה ליכנס שמה יותר מב' אנשים. ונגבה עדות בפני הבד"צ בנאוירק איך כי ב' שנים אחר נסיעתו לביתו ראו שם שהיא מעוברת והוכר עוברה גם ראו אותה שהניקתה לילד ועי"ז החליטו הבד"צ שהיא אסורה לבעלה

ועתה שהבד"צ החליטו שהיא אסורה לו הלך הבעל והתקשר א"ע עם נערה אחת בקשר עפ"י נימוסי העכו"ם והוא רך בשנים יעוד לא קיים פ"ו והעולה על כולנה לישב בלי אשה זמן רב וח"ו יהי' שרוי בהרהור עבירה ע"כ נפשו בשאלתו אי יש מקום להתיר לו לישא אשה על אשתו