מהר"ש חלק א נו

דהרבה זית נבילה חמיר מאיסור שבת ה"ה דבאם מכשיל רבים באיסור חמיר טפי. ועי' תוס' גיטין ל"ח דבשביל מכשיל רבים שהמה אנוסין מתירין לשחרר ועי' חו"מ סי' כ"ח דבאם יודע שבעלה של זו חי וב"ד רוצין להתירה לינשא גם אחר צריך להעיד דזה חשיב קום ועשה וכמ"ש התוס' שבועות ד"ל. ולכאורה הדבר תלוי בפלוגתת הר"מ והרא"ש בהא דהמוציא כלאים בבגדו דהר"מ ז"ל ס"ל דאף בבגד חבירו חשיב קו"ע ואינו נדחה מפני כבוד הבריות והרא"ש גורס רק בבגדו ועל בגד חבירו חשיב שוא"ת ובשא"ר סי' נ"ד מביא ראי' משיטת התוס' הנ"ל דס"ל כשיטת הרמב"ם ז"ל. אך לפמ"ש הנו"ב או"ח סי' ל"ה דבאיסור תמידי אף בשוא"ת אינו דוחה א"כ אין ראי' משיטת התוס' דס"ל כשיטת הרמב"ם ז"ל די"ל מש"ה צריך להעיד משום דהוא איסור תמידי ולפ"ז אין ראי' מדברי הרמב"ם ז"ל ג"כ דלא ס"ל כשיטת הרא"ש ומש"ה פסקינן ביו"ד סי' שע"ב דבכהן ערום א"צ להגיד לו דסמכינן אשיטת הרא"ש ויש בזה הרבה לפלפל ואכ"מ. עכ"פ במכשול הרבים באיסור ויש בידו למחות אף שהמה שוגגים מ"מ עובר בלפ"ע ושוב א"נ לעשות עצמו רשע ועי' שו"ת מהרש"ם הנדפס כעת מהג' מבערזאן סי' מ"ב מה שכ' בזה. עכ"פ פשיטא דמשום העד הראשון אין לאוסרו

עתה נדבר מעדות שארי דברים. הנה זה שהעידה אשה שאכל לחם עם חמאה אצל נכרי הנה חוץ לזה שאשה בודאי אין לה נאמנות לפסול את האדם הגם דשיטת הרבה פוסקים דכ"מ שע"א נאמן ה"ה דאשה ג"כ נאמנת. אך באמת שיטת כמה פוסקים דאשה אין לה נאמנות באיסורי תורה היכי דאינו בידה ועי' תוס' פסחים ד"ד ע"ב וברמב"ן ועי' שו"ת דברי אמת סי' א' חוץ לזה אף לדבריו לא נחשוד רק על איסור קל דחמאת עכו"ם אינו רק חומרא ונודע שיטת הנו"ב מה"ת סי' ב' דנחשד על דרבנן אינו חשוד על איסור תורה ומש"ה בנחשד על בדיקת הריאה אינו חשוד על שחיטה. ואף דבשו"ת בית אפרים כ' דבשחיטה יש ג"כ עניני איסור דרבנן מ"מ כ' כיון דעיקר השחיטה הוא איסור תורה וזהיר בי' א"כ הוא זהיר ג"כ בכל עניני שחיטה אף בדברים שאינם רק דרבנן. ובפרט דחמאת עכו"ם אינו בכלל אפילו איסור דרבנן ובהרבה מקומות נוהגין היתר ומש"ה בשביל זה בודאי אין להחזיק בפסול וגם מצד העד שהעיד ששתה יין עם עכו"ם ג"כ י"ל כיון דעתה ליכא רק סתם יינם. וא"כ לא נחשד רק על איסור דרבנן וא"כ שוב החשוד על דרבנן לא נחשד על ד"ת כמו שכ' בשם הנו"ב והב"א

אך מצד שהפשיט בהמה בר"ה א"כ בזה עבר על איסור תורה ואף דרק בחילול שבת נעשה מומר לכל התורה כולה ועי' בח"ס חלק ו' דאפ"ה אינו חשוד לכל התורה כולה ומכ"ש דחילול יו"ט דל"ח מומר כמפורש באה"ע סי' קכ"ג וגם ביוה"כ נסתפק בתב"ש אי מחלל חשיב מומר לכל התורה הואיל דבזה אינו כופר במעשה בראשית. אך באה"ע סי' קכ"ג מפורש דשבת ויוה"כ שוה עי' פמ"ג או"ח בפתיחה כוללת אבל ביו"ט לכ"ע ל"ח מומר. וא"כ קיי"ל חשוד בדבר אחד אינו חשוד לכל התורה כולה מ"מ כיון דעכ"פ כבר עבר איסורי דרבנן בעניני מאכלות אסורות רק דאמרינן דאכתי לא איתרע חזקת כשרות שלו מה"ת אבל כיון דחזינן דעבר אד"ת בחילול יו"ט ובפרט יו"ט של ר"ה דחמיר בעיני העולם ומפורש בתוס' חולין ק"א דהזיד בשבת ושגג ביוה"כ חשיב שב מידיעתו לפי שיוה"כ חמיר בעיני העולם לפי שהוא יום סליחה. וכן מפורש בסי' קיט דחשוד על חמיר חשוד על קל ורק אם הקל חמיר בעיני העולם לא נחשד ע"ז עיי"ש. א"כ הכא עכ"פ כיון דחזינן דעבר אאיסור תורה שוב איתרע חזקת כשרות שלו מה"ת וגם עבר אאיסור דרבנן באיסורי מאכלות א"כ איתרע נאמנות שלו לענין שיהי' נאמן בעניני טרפות וחזינן דעובר עבירה בשביל תאותו נחשד להאכיל טרפות בשביל חימוד ממון ואך בעיקר הדבר עכ"פ צריך לברר זאת עפ"י עדים והנה הכא אינם רוצים להעיד בפניו. והנה באמת בענין זה יש הרבה לדבר. דדעת הרבה פוסקים דהא דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד הוא רק מדרבנן עי' בב"י ולפי"ז כ' הנוב"י קמא סי' ע"ב דבאיסורין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד דמה"ת נאסרה עפ"י עדות זה וחז"ל לא יוכלו להקל רק להחמיר

אך עפי"ז יש מקום לומר דהא דהוכחתי דעפ"י עדות הטבחים שהפשיט בהמה ברה"ר לא נוכל לפוסלו דחשוד בדבר אחד אינו חשוד לכה"ת רק עפ"י עדות האיש ששתה יין עם עכו"ם דזה הוי עבירה בעניני מאכלות אסורות עי""ז איתרע נאמנות בעניני מאכלות. ולפ"ז י"ל דכיון דבזה ליכא רק איסור דרבנן. א"כ מה"ת לא נפסול עי"ז ומדרבנן שוב ל"מ עדות שהי' שלא בפני בע"ד וכמ"ש הר"ן פסחים ד"ל דהיכי דעכ"פ מדרבנן אין לו מתירין שפיר בטל כיון דמה"ת גם דשיל"מ בטל ועי' ברמ"א אה"ע סי' מ"ב דאעפ"י דקיי"ל קידש בפני פסולי עדות דרבנן חוששין לקידושין מ"מ בקידש קדושי דרבנן לפני פסולי עדות דרבנן א"ח לקידושין דדרבנן מהני לדרבנן ועי' מ"ש בט"א ר"ה ד"ו דבכור בע"מ הואיל דרק מדרבנן צריך לאוכלו תוך שנתו הילכך בלא כלו חדשיו מחשבין השנה מיום ח' כיון דעכ"פ מדרבנן אסור לאוכלו עד יום ח' ועי' בשו"ת בי"צ חאה"ע סי' ל"ב דבעדות דבר מכוער ל"מ שלא בפניו כיון דרק מדרבנן נאסרה בעדי כיעור כמ"ש הא"מ סי' י"א א"כ מדרבנן ל"מ שלא בפני' עי' שו"ת ברית אברהם סי' צ"ב ויש לדבר בזה הרבה. וחוץ לזה להרבה שיטות דמה"ת ל"מ עדות שלא בפני'. ואף דבמאירי ב"ק פ' הגוזל מפורש דבאיסורין מקבלין עדות שלא בפניו מ"מ כ' בשו"ת מוה' בצ"א דהיכי דפתיך בי' ממונא ל"מ שלא בפני בע"ד ועי' שו"ת שו"מ קמא סי' י"ג שהאריך בזה דל"מ לפסול שוב עפ"י עדות שלא בפני' ועי' שו"ת ד"ח קמא חיו"ד סי' ז' שכ' דהיכי דע"א נאמן מהני גם שלא בפני בע"ד וא"כ הכא עפ"י עדות של השו"ב אודת השני מרות אף אם נימא שלא נוכל לפוסלו עי"ז כאשר נדבר מזה. אפ"ה חשיב יצא עלי' שם רע וא"כ מהני ע"א לפוסלו ושוב י"ל דמהני אף שלא בפני' וחוץ לזה מפורש ברמ"א סי' כ"ח דאם הוא גבר אלים ויראים להגיד בפניו מהני קבלת העדות שלא בפניו

וא"כ בכה"ג לפי מכתבו שהעדים יראים באמת ממנו יכולים לקבל עדות שלא בפניו. ואך מה שמתנצל הטבח שהעדים המה שונאים שלו הנה באמת מפורש בש"ע דשונא כשר לעדות רק לדין פסול. אך ידוע מ"ש בשו"ת רש"ל דשונא גמור פסול לעדות והדבר מפורש בתוס' מכות ד"ו בהא דהרוג יציל משום שהוא שונא יפסול לעדות וצ"ל דהכונה משום שהוא שונא גמור ועי' בשו"ת המזרחי סי' כ"ד כשיש רגל"ד שהם שונאים ורוצים להנקם הם נוגעים בדבר וגדולה שנאה ואהבת נצחון מאהבת ממון ועי' בשו"ת שו"מ סי' הנ"ל הביא דברי הכנה"ג סי' ל"ז מ"ש בשם מהריב"ל בת"ש דטבח המעיד על חבירו הטבח שהוציא טריפה מת"י הוי נוגע ופסול לפסול את חבירו

ובאמת בשו"מ קמא ח"ב סי' י"ד מביא שם ג"כ דברי מהריב"ל וחולק עליו. ואפ"ה כ' שם דמוכרי בשר דרך הטבחים לומר זה על זה דמאכיל טרפות ואינו נאמן ועי' בכה"ג שכ' דאפי' אין בזה רק עשיית רצונם לבד מיקרי נוגע א"כ י"ל דעדות הטבחים אינו מועיל היכי דהוי רגל"ד שהמה שונאים ושונא גמור פסול לעדות אך אם נראה לב"ד שהעדים אינם שונאים לו בודאי מהני עדותן לפוסלו אף אם יעודו שלא בפני'. עתה נדבר מצד קול רינון שיצא קול רינון. הנה ידוע מ"ש המג"א סי' קנ"ג דאין מסלקין ש"צ בשביל קול רינון בעלמא ועיין שו"ת השיב משה או"ח מ"ש בענין זה

אך בשו"ת ד"ח מה"ק יו"ד סי' ד' האריך והביא דברי הרשב"א דעכ"פ לכתחילה אין סומכין על עדותו אם יצא עלי' קול רינון ואעפ"י שהשו"ב כבר נתמנה אפ"ה מסיק