מהר"ש חלק א נד

לבנו דשלב"ל מהני דכמו דאמרינן בש"ס דמזכה לעובר בנו קני משום דדעתו של אדם קרובה אצל בנו ה"ה במקנה דשלב"ל והסברא דבהא דל"מ קנין בדשלב"ל כתבו הרבה פוסקים דהטעם משום דליכא ס"ד ועי' באוה"ח פ' תולדות וא"כ בבנו שפיר גמר ומקני בלב שלם ה"ה די"ל דבבנו אם נאנס להתפשר עבור בנו י"ל דגמר ומקני בלב שלם וא"כ שפיר קנה הבן

אך באמת קשה להוציא ממון עפ"י סברא שלא נזכר בש"ס וגם בהא דמועיל במקנה דשלב"ל הביא השעה"מ שמה הרבה פוסקים החולקים ודעתם דרק בש"מ אמרינן סברא זו והרבה פוסקים חולקים לגמרי אסברא זו א"כ שוב י"ל דהפשרה בטילה ולא זכה הבן כלל וחוץ לזה אף אם נאמר דהבן זכה בהמעות דהוי כזיכה האב להבן ע"י חותנו ובדעת אחרת מקנה יש זכי' לקטן להרבה פוסקים מה"ת ואף דלכאורה יש להעיר דהיכי הי' יכול האיש להקנות המעות לבנו ע"י חותנו הא כיון דחותנו לא רצה להחזיר לו המעות א"כ הוי כפקדון דכפרי' דקיי"ל דא"י להקדיש ולהקנות ועי' חו"מ סי' ל"ז בקצה"ח שם ובנה"מ סי' ר"ה. ואף די"ל דאח"כ כשנותנו להקאססע בשביל הילד הוי כמזכה לו ע"י הקאסע. אך באמת י"ל כיון דמנהיגי הקאססע המה מסתמא נכרים א"כ אין זכי' ע"י נכרים

אך באמת מפורש באה"ע סי' כ"ח ברמ"א דאם גזלה ממנו חפץ וקידשה בו מקודשת אם אמרה הן. וכ' הב"ש דכיון דאמרה הן נעשה מגזלה פקדון ושוב מועיל בקידושין א"כ ה"נ כיון דאחר הפשר נתרצה להחזיר הכל ליד חתנו רק באופן שיתן סך מסוים עבור נכדו א"כ הוי כרצונו להחזיר הפקדון ושוב יוכל להקנות לבנו ע"י חותנו. וא"כ אם נאמר דלא הוי בכלל מתנה א"כ אף באונס הפשרה קיימת ושפיר זכה הבן בהמעות אך גם בזה יש לפקפק הרבה דכיון דלא הי' פשרה מחמת דין מסופק א"כ פשרה באונס בטל ובפרט אף אם נימא דזכה והבן בהמעות מ"מ אחר שמת הבן זכה האב בתורת ירושה כמפורש בש"ע ריש הלכות נחלות דאב יורש את בנו. אף אם הי' האב כותב בפירוש שנותן לו במתנה את המעות אחר שיירש את בנו מ"מ ל"מ דמפורש בש"ס ב"מ ט"ז שאירש מכור לך דל"מ דחשוב דשלב"ל. ואף דבש"ע סי' רי"א מביא הרמ"א דאם פירש שדה זו שאירש מאבא מהני מ"מ שיטת המחבר הוא עיקר ועיי"ש בנה"מ. וכיון דבשעה שהתפשר עם חותנו ונשאר המעות ביד חותנו לא הותנה תנאי זה שיהי' המעות אחר מיתת הילד שייך לחותנו. וכבר כתבתי דהוי כזוכה להילד ע"י חותנו. וא"כ כבר המעות הוי של הילד א"כ אח"כ בשעה שהשליש הביכעל אף אם אמר לו בפירוש שנותן לו המעות במתנה אחר שיפול לו בירושה אפ"ה ל"מ משום דהוי דשלב"ל ובשלמא אם תיכף בשעת הפשר הי' אומר לו שמזכה המעות לבנו ואחר שיפול לפניו בירושה נותנו במתנה לחותנו הי' מקום לומר דכיון דבשעה שמזכה המעות לחותנו אחר שיטלו בירושה אז עדיין לא נותנו לבנו ובידו להקנות מעתה לחותנו א"כ אף שאינו מזכהו לחותנו רק אחר שיפול לפניו בירושה מ"מ כל שבידו עכשיו ל"ח דשלב"ל וכהא דמפורש בש"ס כתובות נ"ט שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תיקדש דמהני משום שבידו להקדישה עכשיו אף שאינו מקנה להקדש רק אחר שיקחנה אפ"ה מהני הואיל שבידו להקדישה עכשיו ועי' בהא דבעי רב אושעיא בנותן שתי פרוטות לאשה קידושין ס"ב ודעת הרמב"ם ז"ל דמקודשת וכ' הרשב"א ז"ל דפשיט לי' מהא דשדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדשי דמהני והר"ן ז"ל דחה דהכא קידושין השניים אינם בידו עיי"ש בקידושין ובנדרים ד"ל ונשמע דחד קידושין באומר לפני' הרי את מקודשת לי לאחר שתחקדש ותתגרש דמהני וכן כ' בא"מ סי' מ' ושם בח"מ וב"ש מפורש ג"כ כן ובדג"מ תמה מדברי הרשב"א ז"ל שפי' דבעיא דרב אושעיא הס' משום שיגיע זמן שלא יהי' ראוי לקידוש. וא"כ כיון דבעיא דרב אושעיא חשוב ספק. א"כ גם בדינו דח"מ יהי' ספק

ובאמת הדבר תמי' דבחד קידושין נשמע מהא דשדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדשי דמהני ובתשו' הארכתי בזה והבאתי דברי הירושלמי ר"פ האומר דנשמע דאף בחד קידושין אינו מועיל אבל עכ"פ אם הי' תיכף בשעה שהי' מזכה המעות לבנו הי' אומר מעות זה שאני מזכה לבני אחר מותו יהי' במתנה לחותני הי' מקום לומר דמועיל דל"ח דשלב"ל לפי שעכשיו הוא בידו וכשיטת הר"ן וגם הי' מקום לומר דחשיב כאומר ואחריך לפלוני דבבריא מהני אף אם הראשון ראוי ליורשו דבבריא הוי רק בלשון מתנה ושוב מהני אחריך לפלוני ועי' בסי' רמ"ח. ומ"ש כת"ה דכיון שמת המקבל קודם שמת הילד בטלה המתנה כמפורש בסי' רנ"ח דנותן מתנה לאחר ל' יום ומת המקבל קודם ל' בטלה המתנה באמת לפמ"ש שם הפוסקים הטעם דל"ש זמנו של שטר מוכיח עליו דשמא כתב הזמן כדי שנדע מתי מתחילין הל' יום א"כ הכא דנכתב שאחר מיתת הילד יהי' חל המתנה א"כ לא הי' צריך לכתוב זמן שבשטר וא"כ הי' מקום לומר דכיון דנכתב זמן שבשטר הוי כהותנה שאם ימות הילד יזכה חותנו למפרע באותו מעות

ובזה הי' מקום לומר דבודאי מועיל ול"ח דשלב"ל אף אי נימא כסברת הרשב"א ז"ל דמש"ה נסתפקו בש"ס בבעיא דרב אושיעא די"ל דבעי שכל הזמן משעת אמירה עד שעת חלות הקידושין לא יהי' באמצע שום זמן שלא יהי' ראוי לקידושין אפ"ה הכא י"ל דהוי כהותנה שאם ימות הילד יזכה חותנו למפרע באותן המעות. אך כ"ז אם הי' אומר תיכף בשעת הפשר שמזכה המעות לחותנו אחר מיתת הילד אז הי' מקום לומר דחל המתנה למפרע אבל כיון דבשעת הפשר לא הזכיר האב כלל שמזכה המעות לחותנו אחר מיתת בנו והבן קנה תיכף המעות ע"י זכיות חותנו עבור הילד. ואח"כ שוב לא הי' להאב שום זכות בהמעות להקנות לחותנו רק די"ל דהקנה לו במתנה אחר שיפול לפניו בירושה ושוב הוי דשלב"ל ול"מ הקנין ושוב זוכה האב בהמעות מירושת בנו ולא חלה מתנתו לחותנו. ואף דמפורש בש"ע חו"מ סי' ר"ט ברמ"א דסילוק מהני בדשלב"ל ומקורו מהא דש"ס כתובות פ"ג בכותב דין ודברים אין לי בנכסיך דמהני בכותב לה בעודה ארוסה. וא"כ י"ל דהכא הכונה שחתם א"ע שמסלק א"ע מירושת בנו: אך באמת שיטת הרבה פוסקים דדוקא ירושת הבעל דהוי רק דרבנן יוכל לסלק א"ע ורק קודם נישואין א"כ הכא בירושת בנו דהוי ד"ת ל"מ אף לשון סילוק. ואף לשיטת הר"ן דגם למ"ד ירושת הבעל ד"ת אפ"ה מהני סילוק אבל עכ"פ רק בנחלה הבאה לו ממקום אחר אבל בירושת אביו או בנו לכ"ע ל"מ סילוק ועיי"ש בקצה"ח סי' כ"ט סקי"א וי"ב ובנה"מ סק"ו באורך ועי' שו"ת בית יצחק חאה"ע סי' קי"ב מה שפלפל הרבה בדברי המהרי"ט דמהני מחילה בדשלב"ל והוא להיפך מדברי הרמ"א כאן ובתשו' פלפלתי הרבה בזה עכ"פ הכא דלא אמר לשון סילוק בודאי דל"מ ובפרט דהכא כיון שכבר נתן המתנה לבנו הוי כאין לו שום זכות בהמעות א"כ דמי להא שכ' הפוסקים דקודם אירוסין ל"מ סילוק עיי"ש בנה"מ. ואף אם הי' אומר לשון מתנה ג"כ ל"מ כיון שכבר זכה הבן בשעת הפשר ע"י זכיית חותנו עבורו א"כ הוי כנותן דבר שאינו שלו ואף דכותב לו שמזכה לו אחר מיתת בנו ואז שוב יהי' שלו מתורת ירושה מ"מ גם מה שאירש מכור לך ל"מ דהוי דשלב"ל ובפרט שנראה שהכל הי' באונס דפשרה היכי שאינו מדין מסופק דינו כמתנה. ואם יש אונס בהפשר בטל הפשר א"כ מכל הני צדדים נלע"ד דהדין עם