מהר"ש חלק א נג

אבל הכא הוא לר"א ור"מ דס"ל בכריתות די"ח דל"צ חתיכה א' מב' חתיכות ושפיר ס"ל הכא באיסור א"א דהוי איסור כרת ס' מה"ת לחומרא. וא"ש הכל בס"ד

והנה כת"ה העיר אשיטת הר"י דאורליינש דבקידש מניקת א"צ לגרשה כיון דכלה בלא ברכה אסורה א"כ לא יעבור אאיסור כלה בלא ברכה ובתוס' שם דחה דבסוטה יש איסור ד"ת. והעיר מש"ס תענית די"ז דמוכח דאף ביום שנהרג גדלי' בן אחיקם דהוי ד"ק ול"צ חיזוק מ"מ אם יום זה נאסור מחמת מגילת תענית וצריך חיזוק. ונשמע דאף ביש ד"ת ודרבנן בדבר א' צריך חיזוק וכת"ה כ' דיגע ולא מצא הערה זו בשום אחרון. הנה עיין במפה"י בתשובה שניה שכ' לה"ג הח"ס ז"ל שהעירו בזה. ועיין בשו"ת בי"ש סי' כ"ז שכ' לתרץ הערה זו דדוקא לענין מגילת תענית יהי' מיחזי כחוכא אם נאסור לפניו שבכל יום מגילת תענית והכא לא נאסור לפניו אבל הכא עיקר החשש דכיון דעבר ונשא מניקת א"כ יש חשש ויזלזל באיסור זה א"כ כשיש איסור אחר עכ"פ יפרוש מחמת איסור אחר וגדולה מזו דעת כמ"פ דלמ"א גם באבלות דש"ס כתובות ד"ד אפ"ה כיון דאסור לשמש מחמת דם בתולים שוב מותר לייחד ועיי"ש ברא"ש ובמהרש"א. עכ"פ קושותו לק"מ. ועיין בשו"ת תורת חסד סי' ו' שהעיר ג"כ מתוס' דיבמות שהביא כת"ה מש"ס דתענית. עכ"פ מ"ש כת"ה די"ל דאם תהי' נדה יוכל לייחד עמה

באמת ז"א כמ"ש כת"ה דכוונת התוס' הוא רק לענין שסגי בהפרשה אבל עכ"פ אסור לייחד דנהי דבנדה מותר לייחד היכי דיהי' היתר אחר שתספור ותטבול בימים מועטים אז מותר לייחד אבל הכא דתהי' אסורה כד"ח בוודאי דאסור לייחד. ובפרט לפי"מ דדחו הפוסקים דדוקא בסוטה דמאוסה בעיניו אז אין חשש שתעבור אבל בנדרה הנאה ל"מ וכמ"ש הפוסקים. וה"ה אף אם תהי' נדה ל"מ ע"כ היתר זה אין לצרף. אך עכ"פ יש כל הני היתרים דלעיל. ע"כ בוודאי דהכא חשיב ככבר ניסת וא"כ במזנה שלא החחילה להניק בכבר ניסת מקיל הנוב"י ובפרט הכא שכבר תבעה את הבועל א"כ י"ל דעדיף מגרושה א"כ אם באמת יש בזה תועלת להיתום אם תשאר תחת בעלה ואם תשכור מניקת טובה ויעשו עמה תוקף בערכאות אז יש צד גדול להתיר. אך עכ"ז יען שכמ"פ מחמירין במזנה וכמ"ש הצ"צ והבי"מ בצה"ב סי' ה' ובשו"ת ח"ס סי' ל"ג וסי' קמ"ח ובשו"ת בי"ש סי' כ"ו ובשו"ת מהרי"א הלוי ח"ב סי' ל"ז

לזה מתירא אנכי להכניס ראשי בדבר חמור כזה אשר יש בזה חשש סכנה להמורה וכמ"ש בשו"ת זכרון יוסף סי' ג' וסי' ד' ובספר בני אהובה ובתפל"מ. אך אם יבין כת"ה שהוא דבר נחוץ ויצטרף לזה רב מובהק אחד אזי יוכל לצרף דעתי להתיר והש"י יצילנו משגיאות

בעה"ח א' ערב חג השבועות תרס"ג לפ"ק פה"ק ראדימישלא. והנני ידידו דו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן טז לכבוד גיסי הרב המאה"ג חו"ב בחדרי תורה בנש"ק המפורסם כו' כש"ת מוה' טובי' האראוויטץ נ"י האבד"ק שענדישוב יע"א

בדבר שאלתו באיש אחד שהי' דר בבית חמיו ודר עם אשתו ח"י חדשים ונפטרה והניחה בן קטן וסחורתו ורכושו הי' בבית חמיו וכאשר רצה ליקח את שלו לא הניח חמיו ליקח את שלו והופרח להתפשר עם חמיו וליתן איזה סך עבור ילד הקטן ונשאר המעות ביד חותנו והניחו בקאססע על שמו ואח"ז תבע האיש הנ"ל את חותנו שישליש הביכעל ת"י שליש וכן עשה אך נכתב בהשלישית שאם ח"ו יפטור הילד קודם נשואין יתנו המעות ליד חותנו וחותנו שבק לן חיים זה כמה שנים ועתה נפטר הילד הנ"ל בן ט"ז שנים ורוצים יורשי חותנו לזכות בהסך המושלש והאיש הנ"ל טוען כי הי' אונס בנתינת הסך הנ"ל כי כל רכושו הי' בבית חמיו והי' ירא לילך בדינא ודיינא. וגם אח"כ מה שחתם א"ע על השלישית הי' ג"כ באונס כי רצה שיהי' סך הנ"ל עכ"פ בטוח עבור הילד ובפרט כי לא רצה כלל להתוכח אודת מיתת פרי בטנו אבל באמת לא רצה כלל למחול המעות. זה תורף השאלה בקצרה

והנח כת"ה העיר דמתנה באונס ל"מ והביא מריש סי' רמ"ב דבמתנה היכי דהכירו באונסו אף בלא מסר מודעא המתנה בטילה. הנה באמת לכאורה כפי הנראה הי' לו רכוש רב בבית חמיו והתפשרו שסך מאה וחמשים ר"כ ישאר עבור הילד והמותר החזירו להאיש הנ"ל א"כ הוי כפשרה ומפורש בסי' ר"ה סעיף ג' דפשרה דינו כמכר ומפורש שם במהרי"ט דל"מ הכרה באונס בלי מסירת מודעא ועיי"ש בנה"מ סק"ט שרוצה לצדד דרק מסירת מודעא לחוד ל"מ אבל הכרה באונס מהני אבל כ' שם דבטלה דעתו נגד דברי המהרי"ט. אך באמת בקצה"ח שם סק"ב וכן בנה"מ שם הכריחו דדוקא בפשרה מחמת דין מסופק אז י"ל דדינו כמכר דמחמת שהי' מסופק שמא לא יזכה בדין ושייך הסברא אגב דבעי למי קני גמור ומקני וכמו במכר דאמרינן אגב אונסא דזוזי גמר ומקני אבל בדין ברור שהתובע יזכה בדין אז הוי פשרה כמתנה ומחילה וטענת אונסא לחוד מבטל הפשר ועיי"ש עוד בנה"מ דהיכי שאפ"ל שידע התובע שהדין עמו ונתפשר מחמת אונס בטלה הפשרה. והכא הדין ברור דהאיש שנפטרה אשתו זכה בכל נכסיו דאין כאן שום זכות להאב לא מצד שיטת ר"ת בתוס' כתובות מ"ו דמתה הבת כ"ז שלא בא ליד החתן לא זכה בהן הבעל ומפורש שם בש"ע סי' נ"ג דמספיקא לא מפקינן ממונא. אך מפורש שם ברמ"א דאם כבר בא ליד החתן פ"א אף שהחזיר ליד אבי' מ"מ כבר זכה בהן והכא כפי הנראה כבר בא המעות ליד חתנו וכבר עשה מסחר ורק שהי' דר בבית חמיו ועיקל הסחורה אבל עכ"פ פשיטא דאף לשיטת ר"ת כבר זכה בהן הבעל. ואף דהכא מתה תוך שנה שני' לנשואי' ובזה יש תקנה דמחזיר עכ"פ חצי הנדוניא ועי' בפ"ת שמביא תקנת סלוצק דעד ג' שנים יחזור הכל ועי' שו"ת מהרי"א הלוי שכ' אם אינו מפורש שיתנהגו כתקנת סלוצק לא דנין כן אך מפורש שם דוקא אם מתה בלי זרע קיימא ומפורש שם בב"ש סקי"ח דאם בעת מיתתה הי' הילד בן ל' אף אם מת יום אחד אחר מיתתה אפ"ה הבעל יורש הכל. א"כ פשיטא דהכא דבעת מיתת האשה הי' לו זרע קיימא מאשה זו א"כ פשיטא דהכל הי' שלו א"כ ל"ח בכלל דין מסופק. א"כ פשרה כזו חשיב פשרה באונס דלא רצה לילך בדינא עם חותנו וא"כ פשיטא בפשרה כזו בודאי אם הי' באונס בטלה המתנה וא"כ י"ל דאף אם הי' הילד קיים והי' רוצה לדון עם בנו בעצמו ג"כ הי' יכול לבטל המתנה ואף שהסכים אח"כ להשליש הביכעל ביד שליש עבור בנו מ"מ י"ל דהכל הי' מחמת אונס דעכ"פ רצה שלא יהי' נשאר ת"י חותנו ויותר ניחא לי' שיהי' עכ"פ הסך הנ"ל בטוח עבור בנו אבל באמת כל הענין נעשה מחמת אונסו כי לא רצה לדון עם חותנו שמא לא יזכה בדין וי"ל דדמי לעובדא דפרדיסא המפורש בסעיף ז' ואף דלכאורה י"ל דאף שהוכחנו דבפשרה היכי שהדין ברור שהצדק עם התובע רק שהי' אונס על הפשר בטלה הפשרה מ"מ י"ל דעיקר הטעם כיון דל"ש אונסא דזוזי גמר ומקני א"כ לא מקני בלב שלם א"כ י"ל דלפמ"ש השעה"מ פכ"ב מה' מכירה והביא שם שיטת המבי"ט דאם יזכה