מהר"ש חלק א נ

אינו פוסל. ע"כ מכל הנ"ל נלענ"ד שהוראתו הוא בקדושה ושהוא כשר בלי שום חשש וז"ב: בעה"ח ב' נח תרנ"ד לפ' פה"ק ראדמישלא. הק' שמואל ענגעל חופ"ק הנ"ל סימן יד לכבוד יד"נ ה"ה הרב הגאון החו"ב המפורסם כו' כש"ת מוה' נפתלי גאלדבערג סג"ל ז"ל הראבד"ק טארנא יע"א

בדבר שאלתו בראובן שהלך בערכאות נגד שמעון ונשבע ישמעון לפטור ואח"כ נתחייב ראובן שבועה לשמעון בד"ת אי ראובן יכול לעכב שבועתו עד שישבע לו שמעון שנית בב"ד דשבועת ערכאות לא מהני לדידן. זה תורף שאלתו

והנה כת"ה כ' דמהני תפיסה אפי' בעדים וא"כ יכול לתפוס את השבועה כמו שיכול לעכב את השבועה היכי דטוען המלוה סטראי ופרע לו בפני עדים יכול לעכב את השבועה עד שיחזיר לו שטרו כדי שלא יוכל לתפוס כמ"ש הש"ך בסי' נ"ח ובסי' פ"ב מ"ש הב"ח שם הביאו הש"ך שם עכת"ד כת"ה. ולפענ"ד נראה להעיר בדבריו חדא דמה דפשיטא לי' דאם תפס אפי' בעדים מועיל תפיסתו. הנה יש הרבה להעיר חדא דאף במקום דקלב"מ דמועיל תפיסה אפ"ה עיין בנה"מ סי' כ"ח שכ' דנהי דמהני תפיסתו מ"מ אסור לו לתפוס דעיקר התפיסה הוא משום דעביד אינש דינא לנפשי' ובמקום שאסור לו להב"ד למיעבד דין גם הוא אסור למיעבד דין. ונהי שכ' הנה"מ דאם יודע בעצמו שחייב צריך להוציא הגזילה מתח"י מ"מ זה רק אם יודע בעצמו שגזלו אבל אם הוא אינו רוצה ליתן ולצאת יד"ש ל"מ תפיסתו ולא עדיף מכל חיוב לצאת יד"ש דל"מ בי' תפיסה וגבי טענת ברי ושמא ל"מ תפיסה אפילו בעדים ולא עוד שדעת הבית יעקב הובא בקצה"ח סי' ע"ה דאם פרע לו דסבר שחייב בדיני אדם ואח"כ נודע לו שחייב רק לצאת יד"ש דהוי מחילה בטעות ואף שהקצה"ח שם חולק עליו מ"מ כ"ז באם יש עכ"פ חיוב לצאת יד"ש וכמו דאמרינן בש"ס ב"מ דט"ז ובדף ס"ז ניחא לי' דליקו בהימנותא. אבל בנ"ד לפי דברי שמעון אין עליו שום חיוב והב"ד אסורים להזדקק לזה א"כ בודאי דאינו מועיל תפיסה בעדים ונודע שיטת הרמב"ם ז"ל בפ"כ מהלכות עדות דהיכי שמחויבים ע"י תפיסה חשיב כאשר זמם ומשלמי בהזמה דתפיסה דבר קל הוא ועיין ברשב"א שבועות דל"א עיי"ש לענין משחק בקוביא. ועי' ברמב"ם פ"ב מהלכות גניבה שכ' דבקנס נמי מהני תפיסה דזה חשיב חיוב עפ"י ב"ד דהב"ד פוסקין דאין אנו יכולין לחייב איתן רק אם תתפוס יועיל תפיסה א"כ י"ל גם הכא אי נימא דיועיל תפיסתו ותפיסה דבר קל הוא א"כ לא יועיל הקנס דשייך מה הועילו חכמים בקנסם ע"כ נלענ"ד די"ל דאינו מועיל תפיסה בעדים וז"ב. וחוץ לזה נ"ל לומר דאף אי נימא דמועיל תפיסה בעדים לענין שהב"ד יזדקקו אח"כ מ"מ זה דוקא דאם יהי' אח"כ חיוב ודאי אבל בנ"ד דליכא על שמעון רק חיוב שבועה ובשבועת היסת אם אינו רוצה לישבע אין יורדין לנכסיו. ומוכח מזה דליכא שום שיעבוד על הנכסים ורק שחז"ל הטילו חיוב הגוף עליו שישבע ומצוה לשמוע דברי חז"ל ואף שבפסקי מהר"ם רקנטי נסתפק די"ל דמועיל תפיסה אפ"ה דעת הקצה"ח דאינו מועיל תפיסה דליכא כלל שיעבוד נכסים וחוץ לזה נלענ"ד לומר דבאמת בהא דמפורש בסי' פ"ז דנשבע שלא בנק"ח צריך לחזור ולישבע בנק"ח והוקשו הקצה"ח והנה"מ שם דממ"נ אם נשבע לשקר הו"ל חשוד ואם באמת נשבע מדוע ישבע עוד הפעם עכת"ק

ותירצו דמה"ת אף אי נשבע פעם אחת לשקר אפ"ה נימא דעכשיו יפריש ולא ירצה לישבע לשקר ואף שמדרבנן חששו שישבע עוד הפעם לשקר כ"ז בנתברר שנשבע לשקר אבל הכא יוכל להיות שנשבע בחמת ורק שחז"ל לא האמינו לו רק ע"י שבועה חמורה א"כ כיון שכבר פסקו לו שבועה א"כ לא יוכל לפטור מחיובו רק במה שפסקו לו ול"ש ממ"נ דבאמת כ"ז שלא נתברר שנשבע לשקר וא"א לפסלו לכל שבועות שבעולם וכיון דנשאר כשר א"כ שוב א"א להפקיע חיוב שבועה שכבר הטיל עליו וכ"ז היכא שכבר פסקו הב"ד חיוב שבועה אבל הכא דהב"ד לא פסקו ואסור להם להזדקק ורק הוא רוצה לעכב שבועתו עד שישבע שמעון שנית בב"ד א"כ כיון שכבר נשבע בערכאות ואם נשבע לשקר נעשה חשוד ונהי דשבועה בב"ד חמיר יותר מחמת האיום. ובפרט שנראה לעיני כל ששבועות ערכאות קיל בעיני העולם אבל עכ"פ שייך ממ"נ דאם נשבע לשקר א"כ הו"ל חשוד ובשבועת היסת ל"א שכנגדו נשבע ונוטל ואם נשבע באמת א"כ נתברר שאינו חייב לו ול"ש לומר דבזה לא פקע חיובו דהא לא הטילו עליו חיוב שבועה מעולם

ע"כ מכל הנ"ל נלענ"ד דראובן אין יכול לעכב שבועתו עד שישבע לו שמעון שנית בב"ד. ועי' בשו"ת מוהרש"ם סי' ע"ו שנשאל בכגון דא ומוכח להמעיין שם דלא כדברינו אך עיין בהמפתחות שם לחלק חו"מ בסי' ע"ו מסיק כדברינו הנ"ל. עכ"ז יען שגם ראובן לא נתחייב רק היסת ובאינו רוצה לישבע אין יורדין לנכסיו רק מנדין אותו ובס' אין מנדין אותו וכמו שהאריך בקצה"ח סי' פ"ז לענין נשבעין ונוטלין אי מהני היפך עיי"ש א"כ בנ"ד שראובן רוצה לברר ששמעון נשבע לשקר ע"כ נלענ"ד ברור ופשוט דראובן יוכל לעכב שבועתו ורק אם יתברר ששמעון נשבע לשקר כנלענ"ד ברור ופשוט לדינא בס"ד. והרבה יש להאריך בזה אך לחכם כמותו יספיק הקיצור

בעה"ח ו' תבוא תרנ"ד לפ"ק פה"ק ראדאמישלא. והנני ידידו דו"ש הק' שמואל ענגעל חופ"ק הנ"ל. סימן טו להרב המאה"ג חו"ב המפורסים הירו"ש וכו' כש"ת מוה' מרדכי יעקב בוימעהל נ"י מוצד"ק ליסקא יע"א

בדבר שאלתו בבתולה אחת שעשתה שידוך ובטרם הגיע זמן הנישואין בקשו מהחתן לעשות הנישואין קודם הזמן ונתרצה לזה ואחר ה' חדשים לנישואין ילדה בן ולא התחילה להניק והיא אומרת שנתעברה מאחד וברצונה לתבוע את הבועל בדא"ה לשלם לה עבור בנה והמניקת ששכרה אין לה רק מעט להניק ומובטחת כי אם תשיג מעות מהבועל תשכור מינקת טובה והבעל אין רוצה בהפרשה ורצונו או שיתירו לו לדור עמה או שתקבל ממנו גט והאשה אינה רוצה לקבל גט גם אין בידה ממה להתפרנס זה תורף שאלתו

והנה רו"מ הביא מ"ש בשו"ת נוב"י מהד"ק חחה"ע סי' י"ח להקל במזנה כבר נשא ולסמוך על שיטת הפוסקים דמקילין במזנה הואיל שהי' הנישואין בשוגג ויש ביטול פו"ר והוא עני. והנה בגוף הדבר א"נ דלשיטת הר"ש הזקן כמו דגרושה מותרת להינשא משום דלא משתעבדא