מהר"ש חלק א מט

סימן יג' להרב הה"ג חו"ב המפורסים חו"ע היחסן וכו' כש"ת מוה' יהודא ליב נ"י אבד"ק ברואסטיק יע"א

בדבר שאלתו בשו"ב אחד שאחר שחיטת הקנה ורוב הוושט הניכר לכל נתחב הסכין תחת העור ואומר השו"ב כי הגביה הסכין באופן שלא נגע בוושט ועי"ז הכשיר השו"ב את הבהמה וגם כת"ה הסכים לזה להתיר. זה תורף שאלתו. והנה באמת בגוף הדין דשה"י במיעוט בתרא דקיי"ל לאסור נודע שדעת השבו"י להקל ודעת התב"ש בסי' כ"ג דשהי' במיעוט בתרא הוי ס' ד"ת וראי' מדפסקינן האבע"י לחומרא וע"כ דהוי ס' ד"ת והטעם כ' התב"ש דבעי שלא יהי' נשחט בשני פעמים. וי"ל עוד דלפמ"ש כמה פוסקים דעכ"פ לכתחילה בעי מה"ת שחיטת כל השני סימנים א"כ אף שסגי בדיעבד ברוב אבל בשחטו כולו שם שחיטה יש עליו ושוב שהי' פוסל בו ועיין בפמ"ג סי' ד' שנסתפק מכח זה דמחשבת ע"ז יופסל אף במיעוט בתרא. הנה באמת כבר העירותי בחידושי די"ל דמחשבת ע"ז יופסל אף במיעוט בתרא עפ"י המבואר בש"ס זבחים דט"ו בהא דהוליכן לשמן וחזר והוליכו לחוץ ואח"כ חזר והוליכו שלא לשמן דפוסל אף שהאי הליכה שלא לצורך הי' מ"מ כיון שגרם שיצטרך הליכה שנית שוב הוי מעין עבודה ושלא לשמן פוסל בזה. א"כ הכ"נ אף שלא הי' צריך לשחוט המיעוט בתרא מ"מ כיון שגזה"כ שלא יהי' בהמיעוט בתרא דבר הפוסל בהשחיטה א"כ עכ"פ הוא גרם שיוחשב שחיטה ושוב מחשבת ע"ז פוסל בו. אך באמת י"ל דכ"ז אם שהי' במיעוט בתרא פוסל מה"ת א"כ בגרמתו חשיב מה"ת שחיטה א"כ י"ל דמחשבת ע"ז פוסל בו אבל אי שהי' במיעוט בתרא הוא רק מדרבנן א"כ אף בגרמתו ל"ח שחיטה מה"ת שוב י"ל דמחשבת ע"ז אינו פוסל בו. אך לדברי דכיון דלכתחילה בעי שחיטת ב' סימנים מש"ה שהי' פוסל בו מה"ת וכשיטת התב"ש א"כ ע"כ צ"ל דהא דמחשבת ע"ז פוסל בו משום דלכתחילה בעי שחיטת ב' סימנים א"כ ממילא דמה"ת פוסל בו דברים הפוסלים בשחיטה ושוב כיון דע"י גרמתו חשיב שחיטה שוב הוי כהולכה שניה דש"ס זבחים הנ"ל דפוסל בו שלא לשמה. נחזור להנ"ל דלשיטת התב"ש שהי' במיעוט בתרא הוי ס' ד"ת ובשו"ת נוב"י מהד"ת חיו"ד סי' ב' חלק על התב"ש. ומהא דפסקו האבע"י לחומרא אין ראי' די"ל הטעם דהוי לי' ס' דרבנן נגד ח"א

והנה באמת גם לענין ס' שהי' משהו שמקיל התב"ש בבהמה. והפמ"ג בהפתיחה כ' דהוי לי' ס' דרבנן נגד ח"א. והיקשו הישוע"ק בחיו"ד סי' ר"א ס"ק י"א ובשו"ת תוע"ר חיו"ד סי' ט"ו אשיטת הר"ש בפ"ב דמקוואות שכ' דהיכי שמתחילה הי' על הדבר ח"א ד"ת ומהח"א ד"ת יצא שוב אזלינן לקולא אף נגד האיסור דרבנן. והוקשו מש"ס חולין ד"ו בנמצא עליו דבר חוצץ והא מיעוט המקפיד אינו רק דרבנן עיין בב"י סי' קצ"ט. וכ' בתשובה עפמ"ש הכו"פ בסי' ל"ג והפמ"ג בסי' ק"ו ובשו"ת נוב"י מהד"ק חיו"ד סי' ח' ובשו"ת אבקת רוכל סי' רי"ד ד"ס ניקב הוושט הוי ס' בשחיטה. אך החוו"ד בסי' ק"י ובשו"ת ח"ס יו"ד סי' כ"ד ובשו"ת רע"א סי' קס"ז ובשו"ת בר"א סי' כ"ב כ' דל"ח ס' בשחיטה דבשלמא בס' שהה יש ס' אי נעשה כלל השתנות אבל בס' ניקב הוושט בוודאי נעשה השתנות והס' במעשה האוסר ומקורם ממ"ש ברשב"א יבמות דל"א

אך בהגהות אמ"ב סי' ק"י כ' דאכתי נשאר ח"א היינו חזקת אינו זבוח ועיין בתוס' כתובות דע"ו ובספר עץ הדעת טוב שם. ועיין שו"ת נוב"י מהד"ק יו"ד סי' ס"ג. ונשמע דענין חזקה י"ל בב' פנים א' היכי שי"ל דלא נעשה השתנות כלל ב' משום שם האיסור ונודע שאיסור ד"ת חשיב איסור חפצא ואיסור דרבנן חשיב איסור גברא. א"כ י"ל שם בדינו דהתוספתא הי' המעשה דהלך למקוה כשירה ולמקוה שאובין ויש ס' באיזה הלך תחילה. א"כ שפיר אי הלך בשאובין תחילה הי' טהור ורק הס' שמא בכשירה הלך תחילה ואח"כ בשאובין א"כ עכ"פ בשעה שיצא מהח"א ד"ת נסתלק ג"כ האיסור דרבנן א"כ בוודאי נעשה השתנות והס' שמא נפסל אח"כ מדרבנן שפיר כ' דאזלינן לקולא אף נגד האיסור דרבנן ורק היכי דגם מקודם הי' טומאה דרבנן אז כיון ששני השמות שוין מחמירין אבל אי בתחילה הי' טמא ד"ת א"כ ממ"נ אין השמות שוין ובוודאי נעשה השתנות מש"ה אזלינן לקולא אבל אי יש ס' אי בשעה שיצא מאיסור ד"ת נשאר עוד איסור דרבנן אזלינן לחומרא דבדרבנן י"ל דלא נעשה השתנות ושפיר מחמירין בנמצא עליו דבר חוצץ וז"ב בס"ד

נשמע דבס' שהי, משהו שפיר י"ל דכיון דמדרבנן ל"ח שחיטה א"כ יש ס' שמא לא נעשה השתנות כלל, א"כ שפיר אף דליכא שם איסור הראשון מ"מ שייך ח"א אבל בשהי' במיעוט בתרא עכ"פ תיכף ששחט את הרוב אם הי' מניח מלשחוט אז הי' שרי אפי מדרבנן א"כ ע"כ נעשה השתנות רק הס' בשעת גמר השחיטה דאז נתחדש איסור חדש א"כ ב' הטעמים ל"ש דהא איסור חפצא ליכא. ולענין דרבנן ג"כ ע"כ הי' לו היתר עכ"פ קודם שגמר השחיטה והס' הוא אם גמר השחיטה אוסרו. א"כ צדקו לכאורה דברי התב"ש דמדפסקו האבעי' לחומרא ע"כ דהוי ס' ד"ת. אך באמת י"ל כמ"ש הנוב"י דבאמת הוי לי' ס' דרבנן ורק דתיקו דרבנן לחומרא. ונשמע דלרוב הפוסקים שהי' במיעוט בתרא הוי רק ס' דרבנן א"כ שפיר בס' שמא שהה הוי ס"ס בדרבנן ומועיל אף נגד ח"א ואף להסוברים דס"ס נגד ח"א ל"מ מ"מ נגד דרבנן מהני בוודאי וגם להטעם דהוי לחומרא משום דהוי ס' תיקו נמי ניחא דשאר ס' שוב הוי ס' דרבנן. וח"א ל"ש דכיון דעכ"פ מקודם שגמר השחיטה הי' לו שעה"כ. ואף שיש לדחות זו הסברא עפמ"ש הלב"ש בסי' ל"ו לענין תלית נקבים בעכו"ם שכ' דבלא נבדק מסירכות אף שבהפ"מ שרי מ"מ ל"ח יצא בהיתר כיון דצריך בדיקה עכ"פ

א"כ הכ"נ כיון שמה"ת צריכין שחיטת כל ב' סימנים לכתחילה ולא הי' יכול לגמור שחיטתו אחר שחיטת הרוב א"כ י"ל דל"ח יצא בהיתר. אך די"ל דנהי דל"ח יצא בהיתר מ"מ ל"ח ח"א כיון דעכ"פ נעשה השתנות דבדיעבד הי' מותר. ובפרט דס' דרבנן מהני אף נגד ח"א ואף לשיטת התב"ש דס' ד"ת הוי אבל בכה"ג הוי לי' ס"ס ואף די"ל דס"ס נגד ח"א ל"מ מ"מ ממ"נ אי נימא דבכה"ג חשיב ח"א א"כ לא נשמע שהוי ס' ד"ת והא דפסקו האבע"י לחומרא י"ל כמ"ש הנוב"י משום דהוי נגד ח"א. וא"נ שהוי לי' ס' ד"ת ע"כ דבכה"ג ל"ח ח"א ושוב מועיל הס"ס., ובפרט שכמ"פ כ' דשהי' במיעוט בתרא הוי רק דרבנן ומותר בס'. ובפרט שהשו"ב אומר ברי לי והכא ל"ש לומר כ"מ דלא רמיא עלי' דאדרבה כיון שראה הסכין נתחב בעור וידע שאם יוגמר שחיטתו יופסל בוודאי שדקדק שלא יגע בוושט ולא דמי להא דחתך העור כמ"ש כת"ה. ובפרט דבעיקר הדבר שאמרו כ"מ דלא רמיא עלי' כ' בשו"ת מבי"ט שהוא רק מדרבנן ובאיסור דרבנן מהני ברי לי אף במילתא דלא רמיא עלי' ועיין בשפ"ד סי' צ"ד

א"כ להסוברים שהי' במיעוט בתרא הוי רק דרבנן א"כ בוודאי מועיל ברי לי ואף אי הי' ס' ד"ת מ"מ להבי"ט מה"ת מהני ברי לי ורק שחז"ל החמירו וכ"ז היכי שגוף האיסור הוא וודאי אבל הכא שגוף האיסור הוא ס' א"כ הוי ס' דרבנן בוודאי מועיל אמירת השו"ב. וגם דהכא לא הוי מילתא דלא רמיא עלי' וגם דעכ"פ לא שהה כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט רוב ב' סימנים א"כ לשיטת כמ"פ הוי רק שהי' משהו וס' שהי' משהו מותר בבהמה לשיטת התב"ש ואף שהפמ"ג מחמיר מ"מ זה רק קודם שחיטת הרוב אבל ס' שהי' משהו במיעוט בתרא בוודאי הוי ס"ס בדרבנן דשמא לא יהי' שהי'. ושמא במיעוט בתרא