מהר"ש חלק א מה

או רק גרמא כיון דאסור מטעם נולד אין חילוק בין נולד ע"י פעולת אדם או מעצמו אך לשיטת הרמב"ם ז"ל דאסור מטעם מלאכה יש לחלק אי חשיב מלאכה שוב אף בדיעבד אסור דהוי כמעשר פירותיו אבל אי נימא דליכא איסור מלאכה א"כ בודאי מותר להשתמש בהזיעה א"כ לשיטת הראב"ד בודאי אסור להשתמש אך לשיטת הרמב"ם ז"ל תלוי אי עובר אאיסור מלאכה א"כ נהי שצדדתי לעיל דליכא איסור מלאכה מ"מ יש לחוש לשיטת הראב"ד ז"ל ושמא הזיעה מהעפר א"כ נהי שיש כמה ס' להתיר דהא הוכחתי דליכא איסור מלאכה וא"כ להט"ז מותר לשתות ולהראב"ד נהי דשייך איסור נולד מ"מ י"ל שמא הזיעה הוא מהמשקה אך י"ל שמא הזיעה מהעפר ובכה"ג מודה הרמב"ם ז"ל דחשיב נולד לפי שנהנה מגוף הזיעה

עתה נברר אי יש איזה היתר ע"י שימכרנו לנכרי כמו שפשט היתר למכור שדות וברייא הייזער. ואף שכבר צוחו ע"ז רבני קשישאה מ"מ כבר התירו גדולי הדור ז"ל דנהי שכ' בשו"ת דברי חיים למרן הגה"ק ז"ל או"ח ח"א סי' ז' דגם במכירה יש לאסור משום מ"ע ועפמ"ש בתוס' פסחים דכ"א דבכותח אסור למכור מטעם מ"ע. ועי' בב"ח סי' תמ"ה שכ' דיאמרו שמוכר בפסח ע"י נכרי מ"מ י"ל דש"ה יש חשש ד"ת לפי שיחשדו שנהנה מחמץ בפסח אבל הכא ליכא רק חשש מ"ע היינו שיחשדו דעובר על אמירה לעכו"ם א"כ י"ל דדוקא באם הוא באמת מלאכת ישראל א"כ נהי דשייך עכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד מ"מ כיון דבזה אינו מפורסם חששו למ"ע אבל ע"י מכירה דהוי חפץ של עכו"ם וליכא רק חשש מ"ע דרבנן א"כ שפיר ל"ח חשש מכח מכירה בהערמה ל"ש דרק באיסור ד"ת חשש התב"ש דל"מ מכירה בהערמה אבל הכא ע"י נכרי דליכא רק חשש איסור דרבנן וכמו שהוכחתי דע"י נכרי ליכא איסור תורה א"כ שוב מהני מכירה ול"ש החשש של התב"ש ובפרט דגם לדעת התב"ש אפ"ה מה"ת מהני מכירה בהערמם וכמ"ש בס' אשל אברהם מהגאון מבוטשאעש ז"ל אך בגוף ההיתר ע"י שטר מכירה אין להתיר רק בהפסד גדול. וחוץ לזה אף אם באמת הפאבריק הוא של נכרי מ"מ א"נ דיש בזה איסור נולד א"כ נולד אסור אף בשל עכו"ם וכמ"ש המג"א בסי' תק"ה דלא כמ"ש הלבוש וחוץ לזה אף אי נימא דהאיסור הוא מטעם מלאכה וכשיטת הט"ז בשיטת הרמב"ם ז"ל מ"מ הא מפורש בש"ע סי' שכ"ה סעיף ד' פת שאפה עכו"ם לעצמו בשבת יש אוסרין ויש מתירין וטעמא דיש אוסרין דשמא נטחן היום והו"ל נולד ומפורש שם במג"א ס"ק ט' דיש עוד טעם דשמא יאמר לנכרי לבשל אע"ג דנכרי שהדליק נר בשביל עצמו ל"ח מ"מ הכא במידי דאכילה גזרינן טפי ויש מתירין ס"ל דהואיל שגמרו בידי אדם ל"ח נולד. ועי' בט"ז סי' רע"ו שכ' דבפלטר ורוב ישראל בודאי אסור. ומפורש שם ברמ"א דאי נתן לו מעות מע"ש אסור דאז עושה בשביל הישראל וגם גבי הדלקת נר מפורש שם דאם עכו"ם וישראל מסובין יחד להדליק נר אם רוב ישראל אסור ואף אי יש הוכחה שעושה לצורך שניהם אסור א"כ הכא נהי דנימא דמועיל המכירה מ"מ הוי עיקרו נעשה בשביל הישראל וא"כ א"נ שיש בזה איסור נולד א"כ אפי' בשל עכו"ם אסור וגם אי יש בזה איסור מלאכה ג"כ אין היתר אף ע"י עכו"ם בשלו לפי שעיקרו נעשה בשביל ישראל וא"כ הדרא סברא הנ"ל די"ל דהכא גם הה"מ ז"ל מודה דחשיב נולד וא"כ אף אם נעשה ממילא אסור ומטעם נולד אף בדיעבד אסור אך לטעם הה"מ ז"ל י"ל דהכא הוי א"נ גופא וא"כ אף באפשר מעיו"ט מותר עכ"פ ע"י שינוי ומכ"ש ע"י נכרי ולדעת הט"ז י"ל דהכא אינו עושה הזיעה בידים והוי רק גרמא וגרמא שרי אף ע"י עצמו ומכ"ש ע"י נכרי

אך עכ"ז יש כמה צדדים להחמיר דאי נימא דהוי כעושה הזיעה בידים וכמ"ש המג"א לענין העמדת עלוקה א"כ חשיב מלאכה ושוב אסור אף בשל עכו"ם היכי דעושה עיקרו בשביל ישראל וחוץ לזה מטעם נולד בודאי אסור אף בשל עכו"ם ושמא הזיעה בא מהעפר. וחוץ לזה יש בזה בזיון יו"ט אם אמנם כי יש כמה וכמה צדדים להתיר. ע"כ לדעתי אם כת"ה יסכים לזה ויצטרף לזה עוד גדול אחד אזי יוכל לצרף דעתי

בעה"ח א' תבוא תרמ"ט לפ"ק פה"ק ראדאמישלא. והנני ידידו דו"ש הק' שמואל ענגעל אבד"ק הנ"ל. סימן יב חו"ש לכבוד נ"ד יד"נ הרב הגאון הגדול חו"ב המפורסם סוע"ה וכו' כש"ת מוה' יוסף ענגעל שליט"א בק' בענדין במדינת רו"פ

בדבר שאלתו בב' אנשים שקנו אצלו בית ונתנו לו דראהן אלף ר"כ ושאלו אותו הקונים מה יהי' באופן חזרה. והנה לכהדר"ג יש אלף ר"כ ומשמעתו שאם יחזור יהיו האלף ר"כ מוחלטים אך מה יהי' באופן חזרתכם ואמר אחד מהסרסורים שאם יחזור המוכר יצטרך להכפיל הערבון ונכתב ע"ז כתב ונכתב בו קבלת ערבון אלף רו"כ במשך ג"ח יש להם לעשות האקט. ועתה רצון הקונים לחזור וטוענים כי הי' להם בית למכור ודימו שיוכלו למכור ועתה יש להם חסרון בהטאבולאציע ועי"ז שא"י למכור אין להם מעות. והנה גם קודם גמר בכל פעם שנו"נ בהמקח דיברו כמה יהי' הדראהן ובכל פעם דיברו רק מתיבת אדראהן או אדרויף. וקודם גמר המקח אמרו הקונים בפירוש שגם אם לא ימכרו ביתם עכ"ז לא יחסור להם מעות ובשעת המקח לא דיברו כלל מענין מכירת ביתם וגם הי' כמה קונים מבלעדם ועי"ז שחוזרים כעת מהמקח יצא קול שהבית אינו שוה כ"כ ויצמח לו הפסד רב גם בשעת קבלת ערבון תקעו כפם זה לזה כנהוג ואמרו שהדבר יהי' למז"ט. זה תורף שאלתו

והנה יש הרבה להסתפק בזה. א) לפי"מ דמוכח שיטת רש"י בב"מ דמ"ח דסתם נתינה חשיב כנותנו לו בתורת תחלת פרעון א"כ חשיב קנין כסף. הנה באמת כמה סתירות בדבר. א' כיון דתיכף דיברו מאופן חזרה הוי רק כמפרש דבריו הראשונים דהא דיברו מאופן כפילת הדראהן ונראין הדברים שלא רצו שיהי' בזה נגמר הקנין ואף א"נ דל"מ חזרה אחר כ"ד מ"מ הוי רק כמפרש. ובפרט שנראה שגם המוכר הסכים לזה שיהי' רק בתורת ערבון ולא לקיום כל המקח דאף ששתק מ"מ דעת כמ"פ דלענין שותף ששתק למעשה שותף השני דמהני שתיקתו כמ"ש המל"מ בפ"ה מהלכות שלוחין דלא כשיטת הסמ"ע בסי' קע"ו ואף לשיטת הסמ"ע הטעם בשותף דמה הי' לו לעשות כיון שכבר עשה השותף הקפה אבל הכא הו"ל להמוכר לפרש שבקבלת האדראהן נגמר כל המקח וע"כ מדכתבו הכתב בלשון ערבון ולשון זה מוכיח שאינו רק לענין החלטת או הכפלת הערבון א"כ הסכים ע"ז שלא יהי' בתורת קנין ואף דא"נ שכבר נגמר הקנין שוב ל"מ החזרה אף מדעת המוכר רק עד שיחזור ויקנה לו וכמפו' בחו"מ סי' ס"ו ובסי' קפ"ט ועי' שו"ת נוב"י תנינא או"ח סי' נ"ח מ"מ הכא יש ג"ד דגם המוכר לא קיבלו תיכף רק בתורת ערבון ובפרט דאומר המוכר שקודם הקנין דיברו כמה פעמים כמה יהי' האדראהן ודיברו רק מתיבת האדראהן א"כ נראה מצד עצמו דנתינת האדראהן לא הי' בתורת קנין רק בתורת ערבון דאף שמפורש בחו"מ סי' ר"ז סעיף ד' דאם מכר סתם ולא פירש ע"ד כך הוא מוכר אף שג"ד קודם המכירה הואיל דבשעת המכירה לא