מהר"ש חלק א מג

צורך קצת או דבעי זמן אכילה ומועיל הא דהואיל כדי שיוחשבו צורך קצת או שיוחשב עדיין זמן אכילה ובתשובה הארכתי בזה

והנה זה פשוט דבמבשל ביו"ט לצורך יומו ליכא כלל איסור הכנה ואצ"ל כלל דהותרה הכנה מטעם א"נ דבשלמא גוף המלאכה ששייך אף בימי החול אף שהותרה בי"ט מ"מ חשיב מלאכה רק שהותרה לצורך א"נ אבל הכנה דליכא רק ביו"ט א"כ ע"כ דלא הקפידה התורה שיהי' צרכי יו"ט מוכן מבעוד יום וכמ"ש הרמב"ן ברכות ד"כ לענין מ"מ דחשיב הותרה לפי שהוא ענין תמידי. ועי' בישוע"י הלכות יו"ט שכתב דהיכי שאסור מטעם אחשביה אז במקום שנדחה הוי הותרה. ועפ"ז י"ל דבר חדש דאם מבשל מיו"ט לשבת יש ב' איסורים א' מכח גוף המלאכה ב' מטעם דבעי צרכי שבת שיהי' מוכן מבע"י חול. א"כ לגבי איסור הכנה ל"ש מתוך דהא לצורך ליכא כלל איסור הכנה ושוב ל"ש בי' מתוך וכמ"ש הפנ"י לענין מפרק דל"ש מתוך דלצורך ליכא איסור מפרק דהוי משאצל"ג וכמ"ש המג"ש והק"נ ביצה די"ב דמש"ה בשריפת קדשים ל"ש מתוך משום דאחשבי' להבערתן ואיסור שאינו מצד מלאכה ל"ש מתוך דלצורך ליכא רק מלאכה ופלפלתי בזה הרבה, א"כ לכאורה קשה היכי מבשלין מיו"ט לשבת מטעם הואיל הא יהי' מחשבתו לאיסור וא"ל מטעם מתוך דלענין הכנה ל"ש מתוך ואף שיש לחלק דבאמת כ' כמ"פ דהא דמחשבתו לאיסור חייב הוא רק בדבר שמצד דחויה כמו בהעלה דגים ותינוק דפק"נ בשבת הוי רק דחויה וכמ"ש הרמב"ם בפ"ב משבת ועיי"ש בכ"מ אבל בדבר שהותרה לא איכפת לן במחשבתו לאיסור. ואף דמוכח לכאורה דבקרבנות ג"כ חייב במחשבתו לאיסור ושבת אצל קרבנות הוי הותרה וכמפורש בש"ס יומא דמ"ז אך נודע מה שהוקשו מש"ס הנ"ל על מ"ש הכ"מ בפ"ב משבת. ולפמ"ש בשו"ת עט"ח או"ח סי' ד' ליישב דברי הכ"מ א"כ י"ל דרק בקרבן ראשון הוי הותרה אבל בקרבן שני דהוי ענין מיקרי הוי רק דחויה א"כ שפיר מדמה הש"ס הא דשחט ב' חטאות של צבור להא דהעלה דגים ותינוק. ולפ"ז גבי מלאכת א"נ ביו"ט דהוי הותרה לא איכפת לן במחשבת איסור. אך באמת לשיטת הראב"ד זל גם שבת אצל פק"נ הוי הותרה נשמע דגם במידי דהוי הותרה אפ"ה חייב במחשבתו לאיסור א"כ שוב גם במלאכת יו"ט שייך הסברא דמחשבתו לאיסור ושוב צ"ל דצריכין לצרף היתר מטעם מתוך ושוב הדרא הקושיא לדוכתא דהא לגבי הכנה ל"ש מתוך. הגם דיש עוד לומר דדוקא לגבי איסור מלאכה דאף כשעושהו לצורך א"נ עכ"פ הוא מלאכה שאסרה התורה לעשות ביו"ט ורק שהותרה לצורך א"נ אבל לענין הכנה דלצורך יומו ליכא התחלת איסור כלל דיו"ט לעצמו מכין א"כ י"ל דל"ש בזה הא דמחשבתו לאיסור דהוי כעושה מלאכה בימי החול וסבר שהוא שבת או יו"ט דודאי פטור לכ"ע כן הי' אפשר לומר. אך לפ"ז י"ל דזה כונת התוס' דס"ל דגם בזה שייך איסור הכנה היכי שמחשבתו הי' לצורך שבת א"כ קשה היכי אופין מיו"ט לשבת נהי דשייך היתר מכח הואיל מ"מ זה ניחא לגבי גוף איסור מלאכה דשייך מתוך ממילא שייך הואיל אבל לגבי איסור הכנה דל"ש מתוך א"כ גם היתר דהואיל ל"מ דהוי מחשבתו לאיסור וע"ז תירצו דרבה לטעמי' דא"ל הואיל היינו הפי' דא"ל במנחות מחשבתו לאיסור פטור ממילא ההיתר דהואיל מהני אף בלי הטעם דמתוך א"כ מועיל בין לגבי איסור מלאכה ובין לגבי איסור הכנה. ואפי' לדידן אין הכונה דלא ס"ל הואיל ז"א דבלא"ה בודאי הי' איסור מכח עצם המלאכה רק הכונה לדידן דא"ל מחשבתו לאיסור חייב א"כ הואיל לחוד ל"מ בלי טעם דמתוך וא"כ לגבי איסור הכנה ל"ש מתוך וממילא ל"ש הטעם דהואיל וע"ז חידשו דבמידי שישנו בעולם ע"ז ל"ש הכנה ולא נשאר רק איסור מלאכה ושייך מתוך ושוב מועיל הטעם דהואיל. וא"ש דברי התוס' והוא דבר נחמד מאד בס"ד

ועפ"ז י"ל קושית התוס' ביצה די"ב בהא דקאמר הש"ס השוחט עו"נ ביו"ט לוקה וקאמר הש"ס ה"מ ב"ש דלא ס"ל מתוך והוקשו בתוס' דנימא ר"ע הוא דל"ל מתוך בש"ס פסחים ד"ה. אך נודע קושית הט"א לפמ"ש ברש"י פסחים דמ"ו דגם אחר שקרא שם יש היתר לאפותו מטעם הואיל אי בעי מיתשיל א"כ ה"נ אמאי צ"ל הטעם דב"ה מטעם דמתוך הא י"ל מטעם הואיל. אך באמת י"ל עפ"י פלוגתת רבה ורבא לענין מחשבתו לאיסור ונלע"ד פשוט דאף למאן דא"ל בתר מעשיו אזלינן זה דוקא שם דבאמת הוי מעשה היתר לגמרי א"כ הוי כמחשב על יום חול שהוא שבת אבל בעושה בשבת משאצל"ג ומחשבתו לדבר שצריך לגופה ובאמת נתגלה שהוא משאצל"ג בזה בודאי חייב דהא עיקר הפטור במשאצל"ג הוא מטעם דבעי מלאכת מחשבת א"כ כיון דעיקר הפטור מצד דליכא מחשבת איסור א"כ היכי שמחשבתו הי' במידי שצריך לגופה יש בהדי העשה מחשבת איסור ושפיר חייב

ועפ"ז י"ל לפמ"ש בשו"ת עט"ח להבין הענין דהואיל דהוא מטעם כיון דאם ימתין עד שיבואו האורחים יצטרך אז לעבור על איסור בישול ובזה שמבשל עכשיו לא יצטרך אח"כ לבשל א"כ מהני מלאכתו ומש"ה פטור אבל אם עכשיו עושה איסור יותר מאם הי' ממתין עד שיבואו האורחים בזה ל"ש הואיל עיי"ש מ"ש בישוב דברי הרמב"ם ז"ל שפסק דלובש בגדי כהונה שלא בשעת עבודה לקי והקשה נימא הואיל דאי מיקלעי לי' עבודה ומתרץ דבכלאים כ"מ ששוהה יותר עובר בלאו יתירה א"כ ל"ש הואיל. ועפ"ז י"ל עפימ"ש הרמב"ם ז"ל דבשחיטה יש ב' איסורים איסור נ"נ ואיסור מפרק רק בחולין הוי האיסור מפרק משאצל"ג וא"כ נלענ"ד ברור באם שחט בהמת קדשים בשבת שלא לצורך ואח"כ שאל על ההקדש דאפ"ה חייב משום מפרק דנהי שנתגלה דלא הי' צריך לדם מ"מ כיון דעכ"פ הי' מחשבתו לצורך דם וגם עכשיו יש עכ"פ מעשה איסור שוב בודאי חייב. והנה בש"ס ביצה ד"ח בהא דאם שחט יחפור בדקר ויכסה. ומפורש שם דב"ה ס"ל משאצל"ג פטור. ועפ"ז מיושב קושית הט"א דנימא דטעם דב"ה משום הואיל. ועפ"ז ניחא דהא לע"ע יש ב' לאוין ואי ימתין בשחיטתו עד אחר שישאל לא יהי' איסור מפרק דהא הוי משאצל"ג ואם שוחט בעודו קודש אף אם ישאל אח"כ מ"מ ושאר איסור מפרק ושוב עובר עכשיו איסור יותר גדול מכפי שיוצרך לעבור אחר השאלה ושוב ל"ש הואיל ומש"ה מוכרח לומר מטעם מתוך דזה שייך גם לענין איסור מפרק וכמ"ש הפנ"י שם דבחולב יש איסור מפרק וממילא מיושב קושית התוס' שהוקשו דנימא ר"ע הוא. ועפ"ז א"ש דנודע מ"ש הישוע"י בהלכות יו"ט וכבר קדמו בחידושי אגדות ב"ב דקי"ט דר"ע ס"ל משאצל"ג חייב א"כ לדידי' גם בחולין יש איסור מפרק א"כ אף אם ימתין בשחיטתו עד אחר השאלה מ"מ יעבור ב' איסורים ושוב י"ל הואיל דא"ע איסור יותר גדול מכפי אח"כ א"כ נהי דל"ל מתוך מ"מ עכ"פ אינו לוקה מטעם הואיל ואף שהאו"ח בפסחים ד"ה כ' דר"ע לא ס"ל הואיל אך כמ"פ כתבו להיפך ובחידושי פלפלתי הרבה לדחות ראיות האו"ח וכ"מ מפשטות הסוגיא שם מדלא קאמר ש"מ מדר"ע ד' א"כ א"ש דברינו בס"ד ומיושב קושית התוס' לנכון

ובזה י"ל קושית הישוע"י שהקשה דלפמ"ש הח"צ דמש"ה בשוחט אינו חייב משום צובע דכמו דאין עיבוד באוכלין ה"ה דאין צביעה באוכלין א"כ לפמ"ש המל"מ דבעולה שכלו כליל ואין עליו שם אוכל יש בו משום עיבוד וה"ה משום צביעה א"כ תיקשי דמאי קאמר הש"ס דלב"ה אינו לוקה מטעם מתוך הא לגבי איסור צביעה ל"ש מתוך דבחולין ליכא איסור צביעה אך לפי הנ"ל א"ש דכבר הבאתי קושית הט"א די"ל בשוחט עו"נ ביו"ט ההיתר מטעם הואיל אי בעי מיתשיל ורק שכתבתי לפמ"ש העט"ח דהיכי דעושה עכשיו איסור יותר גדול מכפי שיוצרך לעשות אחר השאלה ל"ש הואיל ולפ"ז לענין איסור מפרק ל"ש