מהר"ש חלק א לח

אצבעה על הגט כבר סילק הבעל את ידו וגם נראה לו שהגט הי' יכול לנוח בין אצבעותיה בלי שום אחיזה. זה תורף שאלתם

והנה יש בזה ב' חששות א' דכיון דבשעה שהניחה אצבעה על אצבע השני עדיין הי' מקצת הגט בידו ויש בזה חשש דכיון דכ"ז שאוחז מקצת הגט עדיין לא נגמר הגט דאף דקנין הגבהה מהני אף כשאין כולו בתוך ידו כמ"ש התו"ג סי' קל"ט ובנה"מ סי' קפ"ט ובריט"א פ"ב מבכורות דמשמע דאם מונח כולו תוך ידו הוא קנין מצד הסברא אבל מצד קנין שחידשה התורה א"צ שיהי' כולו טמון בתוך ידה אבל עכ"פ נהי דהוי קנין מ"מ ל"מ בגט דעדיין עכ"פ חשיב יכול לנתקו ול"ח כריתות וכמפורש בש"ס ב"מ ד"ז וגיטין דע"ח ובקצה"ח סי' ר"ב א"כ נהי דע"י שהניחה אצבעה לא יוכל לנתקו מ"מ י"ל דל"ח גמר הגירושין מכח הבעל: ובגוף הדבר יש מחלוקת דבתוס' גיטין שם וב"מ ד"ז כ' דהא דביכול לנתקו אינה מגורשת אף בקפצה ידה ועי"ז א"י לנתק ל"מ דהוי גמר גירושין מכחה. ובאמת לשיטתם אם לא הי' קפצה ידה רק אחר שמשך ידו מן החוט היתה מתגרשת כיון דגמר הגירושין הוא מצד הבעל אבל אם בשעה שקפצה ידה עדיין הי' אחוז בחוט אף שאח"כ משך ידו כיון דבשעה שסגרה ידה אז כבר פסק כחו ולא אגיד גבי' ואפ"ה לא הועיל כיון שהי' ע"י פעולתה א"כ נהי שמשך ידו אח"כ מ"מ אז ליכא נתינה חדשה. ופי' ר"ת דהא דא"י לנתקו הכונה דהגט כבד ואם ימשוך החוט יפסוק. ולשי' ר"י מיירי כשהי' ידה סגורה ותחב לתוך ידה. ועפ"ז כ' התוס' שצריך ליזהר מלקפוץ ידיה עד שיניח הבעל ידו דבלא"ה הוי כמו משיחה בידו וכ' התוס' ונראה דכשר דלא גרע מערק לה חרציה ושלפתו דהוי גט וברשב"א משמע דנהר"י מהני בקפצה ידיה אף בשעה שהחוט בידו ומכ"ש באם קפצה ידיה בעת שהי' הבעל אוחז במקצתה דלא גרע מהא דערק חרצי' דאף להמחמירין דבעי סיוע ממש בנטילתה מ"מ הכא מה שנתן מקצת הגט לתוך ידה חשיב סיוע ממש והמרדכי מביא נמי דברי הסה"ת דלחד שיטה היכי שסגרה ידה אם לא הי' בחוזק דעדיין הי' יכול לנתקה א"כ לע"ע כ"ז שהחוט בידה אינה מגורשת ול"מ אם תקבל אז קידושין אבל אי סגרה בחוזק הוי תיכף מגורשת והביא שיטת המחמירין וסיים המחמיר תע"ב. ובר"ן וברא"ש מביא נמי ב' השיטות ועיי"ש בק"נ שהביא מ"ש הב"ח דהר"י מיקל אף במשיחה בידו בקפצה ידה והוא הוכיח מדברי הרא"ש להיפך דבהא דמשוחה בידו חולקים הרא"ש והר"י ובהא דאם הבעל אוחז בראשה והאשה נוטלת בראש השני מהני ס"ל להרא"ש דמועיל וע"כ הכונה דאף בעודו אוחז בראש הראשון מ"מ מהני מד"כ דין זה לרבותא אף לשיטת הרמב"ם דל"צ תרתי לטיבותא ולשיטתו מועיל בקירב ידו אף בהי' ידו סגור ושלפתו מתוכו. וקשה דא"כ ל"ל להשמיענו דמועיל באוחז בראש הא' ומושיט לה ונוטלתו וע"כ כמ"ש הק"נ שם דהו"א דבזה לא יהני דיוחשב אגיד גבי' וא"נ דלא קפצה ידה רק אחר שנטל הבעל ידו מהגט א"כ פשיטא דאף במשיחה בידו מהני סילוק ידו אח"כ וע"כ דהכא מועיל אף בקפצה ידה בעודו אוחז בראש הב'. וע"כ קשה אלו ב' הדינים וכמ"ש הב"י. ועכצ"ל כמ"ש הד"מ והרמ"א דבקפצה מרצון הבעל מהני ובעיקר הדין בש"ע מביא שיטת הר"ת לעיקר ושיטת הר"י דבקפצה ידה מהני מביא רק בשם י"א וקיי"ל הלכה כדעה הראשונה

אך לשיטת הד"מ אי קפצה מרצון הבעל מהני לכ"ע ולשיטת הב"ש באם קפצה ידיה אחר שכבר נתן הגט לתוך ידה ל"מ אף להר"י עיי"ש ס"ק ה' וס"ק ו' דאם קפצה טרם ששמט הבעל ידו ל"מ אף להר"י אף אם הוא ברצון הבעל. ובאמת הא דהקשו מהא דמהני בערק חרצי' י"ל דאדרבה אם היא מקבלת הגט מידו או מתחת מתניו דאז תיכף חיילי הגירושין בשעה שקיבלה דגזה"כ דאי יש רק סויע מהבעל וקירב ידו דמהני אבל להיפך באם הוא נותן הגט בעצמו יוגמר ע"י כל הכריתות א"כ שפיר י"ל דבקפצה ידה טרם שסילק אצבעות שלו מהגט לא יועיל אך עכ"פ לפי שיטת כמ"פ הכונה בתוס' כפשוטו דבקפצה ידה מהני כיון דעכ"פ התחלת הנתינה הי' ע"י מהני אף גמר הגירושין על ידה דלא גרע ממסויע לה בנטילהה דמהני עכ"פ בתרתי לטיבותא. ורק שמסיק בתוס' ומרדכי ורשב"א וב"ש דהמחמיר תע"ב. ואף דלשיטת הד"מ והרמ"א באם קפצה ידיה ברצון הבעל מועיל לכ"ע. אך בזה נמי מחלוקת. ועי' בא"מ סי' קל"ח שכ' דבאמר לה תיכף בעודו אוחז במקצת הגט שתקפוץ ידה שבו תהי' מגורשת מועיל דכיון דליכא נתינה גמורה בעי עכ"פ שנתינה הראשונה יהי' לשם גירושין. אך בשו"ת בי"ש סי' צ"ז חולק עליו

אך באמת בנ"ד דאף לפמ"ש כת"ה שהניחה אצבעה על אצבע השני עכ"פ לא הי' בחוזק ועדיין הי' יכול לנתק וא"כ פשיטא דאז לא נגמרו הגירושין דהא לפי' הר"י הכונה בש"ס אם יכול לנתקו היינו שעדיין מקצת ידה פתוחה וחשיב אגיד גבי' ופשיטא דלא יועיל אם תקבל קידושין אז א"כ שוב כיון דלא נגמר הדבר רק אחר שסילק ידו מהגט אז הכניסה לתוך ידה ממש א"כ בשעה שבא כולו לתוך ידה ואז כבר סילק הבעל אצבעותיו והוי כאלו סילק המשיחה בעוד ידה פתוחה דמהני לכ"ע. ובפרט דמעיקר נראה שיטת הד"מ דבקפצה מרצון הבעל מהני מכ"ש דכה"ג דלא סגרה ידה ממש א"כ הוי גמר הגירושין מכח הבעל דמהני. ובפרט דזה נמי ס' הוא דשמא לא הניחה את אצבעה רק אחר ששמט ידו א"כ פשיטא דלית שום חשש והוי ג' ספיקות להתיר א' שמא כשיטת הר"י דקפצה ידיה מהני אף במשיחה בידו ומכ"ש באוחז במקצת הגט דלשיטת הק"נ זה עדיף ושמא כשיטת הד"מ דמרצון הבעל מהני לכ"ע ושמא לא הניחה האצבע רק אחר שסילק הבעל את ידו וג' ספיקות מועיל לשיטת רוב הפוסקים אף נגד ח"א כנודע מפלוגתת הט"ז והש"ך ז"ל בסי' ק"י ועי' בשו"ת נוב"י תנינא סי' קנ"ו שכ' דנגד חא"א בודאי מועיל ג' ספיקות ובפרט דהכא לא סגרה ידה בחוזק בודאי דמהני לכ"ע וז"ב בס"ד ופשוט. וחשש השני בודאי ליכא דנימא דשמא לא הי' יכול לנוח על אצבעותיו בלתי סויע הבעל ונמצא שלא חשיב כלל נתינה לתוך ידה באמת זה פשיטא דליכא חשש דעכ"פ לא גרע ממקרב ידו ומסייע לה בנטילתה דודאי מהני ע"כ הדבר פשוט וברור דהגט הזה כשר בלי שום חשש ופקפוק כלל. ויש להאריך בזה הרבה והש"י יצילנו משגיאות

בעה"ח ג' ב"ב תרס"ג לפ"ק ראדאמושלא. הק' שמואל ענגעל חופ"ק הנ"ל סימן י' לכבוד הרב הה"ג חו"ב המפורסם מוה' שרגא פייבל הירץ נ"י ראבד"ק גלאגיב יע"א

בדבר שאלתו בדבר האיש שהוא בנאוירק זה כמה שנים ואשתו זינתה וילדה ממזר והאשה לא רצתה לקבל ג"פ וכבר יצא כת"ה בראש להתיר לאיש הנ"ל לישא אשה אחרת ע"י זיכוי הגט כמפו' ברמ"א סי' א' וסי' ק"מ ואף דהרמ"א הביא שם יש מחמירין מ"מ רבו המפו' דעכ"פ מהני זיכוי הגט לענין שהבעל יוכל לישא אשה על אשתו דלענין חדר"ג הוי ס' לקולא לשיטת רוב הפוסקים ומכ"ש הכא דמעיקר הדין מהני זיכוי גט ורק מפני חומר