מהר"ש חלק א לה

לפמ"ש בתוס' תמורה ד"ו דבגט ל"א אעל"מ עיי"ש ובשו"ת נוב"י תנינא אה"ע סי' קכ"ט. א"כ ה"ה בשחרר דילפינן לה לה מאשה ל"ש לומר אעל"מ וז"ב

ומ"ש דבמשחרר ח"ע דליכא זכות להעבד למ"ר בחגיגה ד"ב נימא אעל"מ. הנה עי' בפמ"ג או"ח סי' קמ"ג ס"ק א' כתב דבמשחרר ח"ע למ"ר אינו עושה איסור כלל א"כ פשיטא דל"ש בזה הכלל דאעל"מ. ועי' שו"ת בי"צ סי' ל"ב וסי' ל"ג שחשש הרבה בזוכי גט באשה שזנתה א"כ אף שכמ"פ כ' דלא סמכינן אזוכי גט במופקרת. וגם מחמירין בענין ק"ר מ"מ הכא שגלוי לכל שזונתה ושהי' לה ולד א"כ א"צ לק"ע ובדבר הגלוי לכל העולם ל"א ב' כמאה ועיין תוס' כתובות דכ"ב וביבמות דפ"ח ובחו"מ סי' מ"ו ובשו"ת נוב"י קמא א"כ כאן כ"ע מודים דא"צ ק"ר ובפרט שהוא באמעריקא וא"י להשיג ק"ר פשיטא דשרי גם בלי ק"ר. והנני מצטרף עם יד"נ הג' מבערזאן נ"י להתיר לו לישא אף בלי ק"ר

והנני ידידו ד' פ' שמיני תרס"ג פה ראדאמישלא. סימן ט

שוכ"ט ןלכ"ק מרן הרב הצה"ק המפורסם בנש"ק וכו' מוה' ברוך ה"ש שליט"א אבד"ק גארלין ולהרב החו"ב המפורסם כו' מוה' שמואל נ"י מוצד"ק הנ"ל

בדבר שאלתם באחד שבא לגרש את אשתו בג"פ ונתפשר אבי האשה לשלם שכר כתיבת הגט ואמרו לו הבד"צ שיקנה המעות להבעל והוא יתן להבד"צ שכר כתיבה וכן עשה. וכשהתחילו לסדר הגט לא רצה המגרש לומר כפי סידור הבד"צ ונתפרדו. ולמחר נתועדו שנית וחזר אבי האשה והקנה המעות להמגרש והמגרש נתן להבד"צ וראה המו"ץ שחסר מכפי ההשואה והבטיח אביה להשלים להם. ונתן המו"ץ לאביה א' וחצי ר"כ עבור שכר הסופר וכשנתן להסופר לא רצה לקבל רק ב' ר"כ באמרו כי מגיע לו שכר בטילה מאתמול והבטיח אבי האשה להשלים לו החצי ר"כ ולקח הסופר חצי ר"כ ונתן לאבי האשה כדי שיתן לו אחר איזה ימים א' ר"כ. ונסתפקו דכיון שנראה שהסופר לא רצה לכתוב רק בעד ב' ר"כ וממעות הבעל לא קובל רק א' ר"כ והמותר הוא חוב על אבי האשה א"כ יש לחוש למ"ש בס' תורת גיטין סי' ק"כ דאם פרע אבי האשה ולא הקנה המעות להבעל ל"מ. אי נימא דבאמת הסופר נתרצה להקנות להבעל הכל. בעד א וחצי ר"כ שקיבל ורק שהלוה מכיסו לאבי האשה חצי ר"כ והחצי ר"כ השני נתן לו אבי האשה שכר בטילה מאתמול אבל הוא הקנה הכל להבעל בעד א' וחצי ר"כ שקבל ממעות הבעל. זה תורף שאלתם

והנה נדבר מקודם בהבנת דברי התו"ג עפ"י דברי הש"ס גיטין ד"כ דקאמר רב חסדא יכולנו למיפסל כל גיטא דעלמא וקאמר רבא א"נ משום דכתיב ונתן והכא איהו כתבה ופירש"י ז"ל משום דנותנת שכר הסופר ודילמא אקני לי' רבנן ופירש"י משום דהפקר ב"ד הפקר. ועפ"ז י"ל ג"כ דכ"ז באם האשה נותנת שכר הסופר ממעות שלה בזה משום תק"ע הפקירו ממונה אבל ממון אחרים לא הפקירו הב"ד ושוב ל"ח גט של הבעל ול"מ דבעי ונתן שיהי' משלו דנהי דל"צ נתינת פרוטה אבל עכ"פ בעי שיהי' הנייר של הבעל וכיון דאחרים נתנו המעות נקנה הנייר ושבח הכתיבה לבעל המעות ולא מהני הגט. זה הוא סברת התו"ג

ומקודם נברר הסוגיא דשם ד"כ ע"ב אמר רמב"ח הי' מוחזקין בטבלא שהוא שלה והרי גט כתוב עלה מי נימא אקנויי אקני לי' א"ד אשה לא ידעה לאקנוי ופירש"י דהואיל שמחזיר לה גוף הטבלא א"י שצריכה להקנות לו רק נותנת לו בתורת שאלה ורצה למיפשט מהא דזקן אחד ודחה שאני זקן ורבא רצה למיפשט מהא דערב ודחה שאני גברא וקאמר רב אשי דנשמע מהא דתנן האשה כותבת את גיטה ופירש"י ומקנהו לבעל. ולשיטת כמ"פ מסקנת הש"ס דאשה ידעה לאקנויי ובתוס' הוקשו דמאי קבעי רמב"ח אי אשה ידעה לאקנויי הא כבר אמרו בש"ס לעיל דרבנן אקנויי לי' ובתוס' ורשב"א ז"ל כ' דרמב"ח ס"ל לחלק דדוקא בהמעות שנותנת להסופר בזה אקני רבנן אבל בחפץ שלה לא תיקנו חכמים וצריכה להקנות בפירוש ורק דהש"ס נסתפק דגם הקנאה בפירוש לא יועיל דנימא דאשה לא ידעה לאקנויי ובזה מסיק הש"ס דבאמת ידעה להקנות אבל באם באמת יודעין שלא הקנתה לו לא יועיל. ועי' ברשב"א שם ובש"ע סי' ק"כ ובסי' קכ"ד

אך להבין סברת התוס' שכ' דבחפץ שלה לא תיקנו חז"ל י"ל דידוע מחלוקת הפוסקים אי קנין דרבנן מהני לד"ת והאריכו בזה המפורשים. והנה בשו"ת עט"ח כ' דהיכי שתיקנו חז"ל בלי הטעם דהפקר ב"ד אינו מועיל לד"ת אבל היכי דחז"ל עשו תקנה מצד הפקר ב"ד שפיר מועיל לד"ת עיי"ש היטב. ועפ"ז י"ל בהא דקאמר בש"ס הכא ודילמא אקני לי' רבנן ופירש"י ז"ל משום הפקר ב"ד. וקשה מאי נ"מ מאיזה טעם מועיל תיקון חז"ל. ועפ"ז א"ש דקשה לי' לרש"י שמא כונת ר"ח דס"ל דקנין דרבנן אינו מועיל לד"ת וע"ז כ' רש"י דהכא תיקנו חז"ל משום הפקר ב"ד והיכי דעשו בו תורת הפקר שוב מועיל אף לד"ת. ועפ"ז י"ל עפמ"ש בתוס' יבמות דפ"ט דל"ש הפקר ב"ד במידי דאח"כ יחזור לרשותו עיי"ש ועי' בא"מ סי' כ"ח מ"ש בזה בישוב דברי הרמב"ן ז"ל לענין מכירת שטרות ובתשובה שפלפלתי בזה בישוב קושית הקצה"ח סי' ע"ב על הר"י הלוי שכ' דמטלטלין אין נקנין במשיכה לשיעבודא א"כ אמאי מועיל בקידשה במשכון דאחרים כמפו' בש"ס קידושין ד"ח הא האשה לא זכתה רק בשיעבוד ואינו קונה במשיכה וכתבתי בזה דכונת הר"י הלוי דכיון דמשיכה הוא רק קנין דרבנן לשיטת כמ"פ אף במתנה ל"מ משיכה רק מדרבנן וא"כ עכצ"ל דהוא מצד הפקר ב"ד וכיון דאינה מקנה לה רק לשיעבוד א"כ סופו לחזור לרשותו ל"ש הפקר ב"ד וכ"ז אם הבעלים בעצמם מקנים רק במשיכה ל"מ אבל הכא מרשות הבעלים שהוא שלהם וסופו לחזור לרשותם יצא בשעת הלואה ונתינת הכסף עשה קנין ד"ת לשיעבוד והמשיכה א"צ לעשות קנין רק להפקיע מרשות המקדש ולרשות המקדש אין סופו לחזור דהוא נסתלק לגמרי מן החפץ ושוב שייך תורת הפקר ב"ד ושפיר מועיל משיכה לשיעבודא וז"ב

עכ"פ י"ל דזה כונת הש"ס דבשלמא אם האשה נותנת מעות להסופר א"כ זה המעות אין סופו לחזור לרשותה ושפיר שייך בו תורת הפקר ב"ד ושפיר מועיל להפקיע איסור א"א אבל בחפץ שלה דאותו החפץ יחזור לרשותה ל"ש בזה תורת הפקר ב"ד ואף שחז"ל יוכלו לתקן אף בלי הטעם דהפקר ב"ד כמ"ש העט"ח שם דהיכי דליכא עקירת דבר מה"ת יוכלו לתקן אף בלי הטעם דהפקר ב"ד מ"מ אינו מועיל לאיסור ד"ת ומש"ה א"ש שיטת התוס' דבשלה ממש צריכה להקנות לו ממש וכפסק בשו"ע וכן כ' רש"י בהא דהאשה כותבת את גיטה ומקנית לו' לבעל דל"ש בזה תורת הפקר ב"ד וא"ש ויצא לנו מזה דבר חדש לדינא בעובדא שהשבתי למדינת רוסיא באחד שגירש את אשתו ונתן לה הגט בשתיקה וחזרה ונתנה לו ואח"כ נתן לה עוד הפעם ואמר ה"ז גיטך כד"ת. וגדול אחד החמיר דכיון דבשעה שנתנה לו בחזרה לא הקנתה לו את הגט בחזרה

ובאמת הדבר תמוה דכיון דבלי אמירה ל"מ הגט א"כ עדיין הגט שלו. והנה לכאורה כתבתי עפמ"ש המהר"ם לובלין ע"ז דס"ג דכיון דמה"ת מהני קנין כסף